קפיצה קדימה לאוגוסט 2017. יו"ר הוועד הנוכחי דוד (מיקו) צרפתי לא מפסיק לצרוח במהלך הדיון הלילי על הרפורמה בחברה. אותה רפורמה, פחות או יותר, שמנסים להעביר כבר יותר מ־20 שנה. מולו סופג את הצעקות סמנכ"ל משאבי אנוש, אדם נחוש אבל שקט ונעים הליכות, שמנסה לפשר ולא ללכת ראש בראש. שמו עמית אוברקוביץ', והוא במקרה (או שלא) בנו של יו"ר הוועד המיתולוגי, שהיה נאבק בו מהצד האחר של שולחן הדיונים, אלמלא נפטר לפני 15 שנה.

"אמרתי למיקו 'אתה צועק, אתה תגרום לי לנכות'", נזכר אוברקוביץ'. "לישיבה הבאה הבאתי מד־רעש, והנחתי אותו מול מיקו. הוכחתי לו שהוא רועם ברף של 140 דציבל. בדיסקוטק הכי רועש לא תגיעי לזה. אז הוא הוריד הילוך לאזור ה־100 דציבל, אבל לפחות לכמה דקות היה לנו שקט", הוא צוחק.

יורם אוברקוביץ' (באמצע) עם שניים מחברי ועד חברת החשמל. "אבא היה גאה בי על האחריות שגיליתי ברפורמה" צילום: אלעד גרשגורן

כמו אבא שלו לפניו, גם במלחמה הזאת מנצח אוברקוביץ', אלא שהתוצאה שלה הפוכה לגמרי מזו שנלחם עליה אביו בכוחניות: המדינה והעובדים חתמו על הסכם היסטורי לביצוע הרפורמה בחברת החשמל, ובתחילת החודש היא יצאה סוף־סוף לדרך. בראיון ראשון מאז נכנס לתפקיד מספר אוברקוביץ' (54) כי הרפורמה היא סגירת מעגל עבורו. הבן של "האיש עם היד על השאלטר" הוא כעת האיש שהצליח לסיים סאגה שנמשכה 22 שנה ולחתום עם העובדים על הסכם התייעלות, שבמסגרתו יופרטו חלקים מהחברה, ו־4,250 מעובדיה — כשליש מכוח האדם — יפרשו. הוא אפילו הצליח לבטל את הצ'ופר מנקר העיניים של אספקת חשמל חינם לעובדים, "הפרה הקדושה" שלהם.

איך זה שדווקא הבן של "האיש עם היד על השאלטר" הוא האיש שהביא בסוף לרפורמה?

"קודם כל אבא שלי מעולם לא הוריד את השאלטר. זאת אגדה. חוץ מזה גם אני וגם אבא פעלנו באחריות, ואני משוכנע שאם הוא היה בחיים כיום, הוא היה תומך ברפורמה. כבר ב־1996, כשדיברו על רפורמה, הוא תמך בהפרטה של 25% מהחברה, כי הוא ידע שרק ככה השינוי יגיע".

אז איך דבק בו הכינוי הזה? השאלטר הרי הורד בתקופתו.

"זה נולד כשבשנת 1983 שלושה עובדים — על דעת עצמם וללא גיבוי של ההסתדרות — יצרו הפסקת חשמל בתחנת הכוח אשכול באשדוד. שבוע אחרי זה הם פוטרו וכבר לא עבדו בחברה. זאת גם היתה קריאת תיגר על המנהיגות של אבא שלי. אבל בתודעה זה התקבע, זו פריבילגיה של עיתונים לקשור בין יכולת וכוח לבין התשתית שעובדים יושבים עליה. גם אבא שלי וגם מיקו מעולם לא הורידו את השאלטר. הם הבינו שיש גבולות לכוח".

זה לא מדויק. בסופה הגדולה של 2015 יותר מ־300 אלף איש ישבו בחושך, והוועד הודה שלא כל הוראות ההנהלה ירדו לשטח.

"מיקו טעה. הוא הודה בזה ובאמת דאג שזה לא יקרה שנית".

אתה נזהר עכשיו בכבודו של יו"ר הוועד, אבל במשא ומתן הוא בטח הטיח בך שאבא שלך היה מתהפך בקברו לאור מה שאתה עושה.

"יש בינינו המון שיחות פתוחות על הכל. ומה שנאמר בהן נשאר בינינו. אתם יכולים לדמיין שהכל נאמר".

שמעת את המשפט הזה לעתים קרובות?

"זאת שאלה חזקה שאני שומע מפעם לפעם, ואני מתמודד איתה. אני מסביר את השוני בין חברת החשמל של היום לזאת של פעם, מספר על שינוי הסביבה העסקית, המהפכה הטכנולוגית ומהפכת הגז, ומדגיש את תפיסת המנהיגות שמחייבת אותנו. אין מה לעשות. בקדנציה שלנו אנחנו מחויבים לקבל החלטות שלפני 20–30 שנה לא היו על הפרק בכלל.

"אני מדגיש בפני מי ששואל אותי את האלטרנטיבה, אלמלא היינו מגלים אחריות עכשיו. תכל'ס, אם לא היינו הולכים על הרפורמה הזאת, בסבב הבא 3,000–4,000 עובדים היו צריכים לעזוב בתנאים פחותים, כי היכולת לשמר את החברה יעילה ותחרותית היתה נחלשת, סטנדרט השירות היה נחלש, והיינו נכנסים לסחרור שלא היינו יודעים איך לצאת ממנו.

"לא היתה פעם שלא עניתי לעובד על השאלה הזאת, ושלא נפרדתי ממנו בסוף התשובה בחיבוק".

צרפתי. "מערכת היחסים שלנו ידעה עליות ומורדות, אבל דווקא במשא ומתן התקרבנו" צילום: טל שחר

 ובינך לבין עצמך, מה אתה עונה?

"אני בטוח שאבא היה גאה בי על המנהיגות והאחריות שאני מגלה גם כאזרח וגם כבכיר בחברת חשמל".

מאז שנות התשעים ידעו המדינה ועובדי חברת החשמל לפחות שבעה ניסיונות רשמיים לרפורמה, שבכל פעם נתפרה מחדש בהתאם לשר האוצר המכהן. הפעם האחרונה שזה כמעט הצליח היתה ב־2014, כשהוועדה בראשות מנכ"ל רשות החברות דאז אורי יוגב הגיעה רחוק עד כדי לחיצת ידיים עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן והזמנת עיתונאים לטקס חתימה היסטורי. אלא שדקה אחרי ששלחו את ההזמנות לטקס, שר האוצר דאז יאיר לפיד חטף רגליים קרות וביטל את כל החגיגה. הנזק נאמד בכמה מיליארדי שקלים של תשלום שכר ל־2,000 עובדים שכבר היו אמורים לפרוש.

ההישג של אוברקוביץ' אינו טריוויאלי, בין היתר כי מעולם לא היה אהוד במיוחד על הוועד. ב־2005 הוא מונה לדירקטוריון החברה כאחד משני נציגי העובדים, אף שבהצבעה שנערכה בקרב העובדים הוא הגיע רק למקום השלישי. מי שעקף אותו בהצבעה ההיא, אליהו ערמון, אף עתר לבג"ץ נגד המינוי, וזכה לרוח גבית מהוועד בראשות צרפתי, אולם ב־2010 בג"ץ דחה את העתירה.

הפגנה של עובדי חברת החשמל מול משרד ראש הממשלה נגד הפרטה וקיצוצים, דצמבר 2014. רפורמה שנדחית כבר 22 שנה צילום: אלכס קולומויסקי

לך ולמיקו אין היסטוריה מוצלחת במיוחד, ובכל זאת הצלחתם להגיע לפשרה.

"מערכת היחסים שלי ושל מיקו עברה עליות ומורדות, אבל דווקא במשבר האחרון נוצרה בינינו מערכת יחסים טובה. כשמוניתי לדירקטור מטעם העובדים, הוא התנגד כי לא הייתי הפייבוריט שלו. הוא חשב שמישהו אחר מתאים. בהמשך, מוניתי לסמנכ"ל בתקופה מאוד מתוחה — בזמן שוועדת יוגב התפוגגה והתמסמסה, כך שכל אחד מהצדדים הקצין את עמדותיו. גם המדינה וגם העובדים, שהרגישו שלא נותרה ברירה מבחינתם אלא ללכת להאטה ועיצומים.

"בסיטואציה הזאת נכנסתי לתפקיד, כשברירת המחדל היתה שעל כל פעולה ארגונית של הוועד ההנהלה רצה לבית הדין בתוך שעה — לא המתכון הכי מומלץ לגיבוש מערכת יחסים בין סמנכ"ל משאבי אנוש טרי ליו"ר הוועד".

מה גרם להפשרת היחסים ביניכם?

"בהמלך המשא ומתן נוצרו בינינו אמון וכבוד הדדי, שהם הדברים הכי חשובים ביחסי עבודה ובכלל. חוץ מזה תוך כדי הדיונים הליליים גילינו גם תחומי עניין משותפים שלא קשורים לעבודה, וכך התפתחו שיחות על שעות הפנאי שלנו, חיי המשפחה, שיחות על דברים אמיתיים של החיים".

נשמע פסטורלי, אבל בפועל משא ומתן עם ועד עובדים הוא בעיקר צעקות. לא ממש הסגנון שלך.

"אני לא בקטע של צעקות, אבל אני מאוד מאוד ברור. קשה מאוד להוציא אותי ממיקוד. אני קר כמו דג. ובמשא ומתן הדבר האחרון שאתה רוצה זה שהרגש ישתלט עליך. אני לא שם כבר שנים, אני יודע איך לעשות ריסט ולהשתחרר".

יש יתרון בלהוביל משא ומתן על רפורמה כבן של יו"ר הוועד?

"בגלל שאני מגיל 5 בחברת חשמל, ידעתי היטב מה צריך לשמר בה וגם מה צריך לשנות. החשיפה שלי לארגוני עובדים מגיל צעיר לימדה אותי איך הם חושבים ופועלים. אני יודע למפות איך האינטרסים נבנים שם, מה מייצר מובילי דעה, מה החסמים. כל הדברים האלה שקופים לי. אני יודע איך להתנהל עם ועדים בצורה מקצועית ומכבדת ואיך להביא אותם למציאות חדשה".

אפילו הצלחת לבטל את הטבת חשמל חינם לעובדים חדשים.

"המון שנים חשבתי שבהטבה הזאת יש יותר נזק מתועלת. גם מבחינה תדמיתית היא תקעה את מקבלי ההחלטות באיזושהי פוזיציה שלילית כנגד החברה. כשיש מונופול ששולט במשאב תשתיתי, כמו בזק למשל, כל הטבה שקשורה לשליטה באותו משאב מנקרת את עיני הלקוחות ומקבלי ההחלטות. ראינו שבכל מהלך שבו חברת תשתית כזאת עוברת שינוי, עובדיה נפרדו מההטבה, שמבחינה כלכלית לא היה בה ערך רב, אבל יצרה רגשות שליליים נגד החברה ועובדיה.

"היו לי קרבות אדירים במשא ומתן על ההטבה הזאת, כולל אחד הלילות הכי מתוחים שלנו. זאת ה'ירושלים' של ארגון העובדים, כי גם עבורם היא סמל. הרבה אנרגיה, ניהול עדין ומשא ומתן מדויק בסופו של דבר אפשרו לנו להכניס אותה לסל הוויתורים של העובדים בהסכם הרפורמה".

ניסית לבטל את ההטבה גם רטרואקטיבית? גם אבא שלך נאבק לשמר אותה.

"היה ניסיון, אבל הוא לא עבר את ניסנקורן. זאת הטבה מלפני קום המדינה. דווקא בימי אבי היא צומצמה והוגבלה ל־18 אלף קוט"ש בשנה (שווה ערך לכ־800 שקל לחודש). כל ארגון עובדים נאבק על הזכויות שלו, אין פה שוני בין אבא שלי למיקו".

במה עוד הלכת נגד התרבות הארגונית שאביך היה מזוהה איתה?

"מודל שכר ש־70 שנים אחורה היה מבוסס על קידום אוטומטי של שכר או דרגה עומד להשתנות. כעת הקידום בתוך העיסוק צפוי להיות על בסיס של חוות דעת של מנהלים וגם עם רף עליון. זה שינוי דרמטי מחברת חשמל של לפני 20 ו־30 שנה. נוסף על כך, 100 מנהלים יעברו לחוזים אישיים שמייצרים מחויבות חדשה שלהם למנכ"ל. זה אירוע של ממש".

זה היה ייהרג ובל יעבור מבחינת אבא שלך.

"בעולם שלו גם המנכ"ל צריך להיות כפוף להסכם קיבוצי. הוא אמר 'אנחנו מספיק אחראים תחת ההסכם הקיבוצי לייצר חברת חשמל אחראית'. אבל המשק השתנה. היום הנהלה שמחויבת למנכ"ל זה אל"ף־בי"ת".

עוד רעה חולה שמזוהה עם החברה היא העסקת קרובי משפחה. ב־2014 רבע מהעובדים היו מקורבים.

"מאז אנחנו כבר בעולם אחר. היו שיעורים לא סבירים של קרובים מועסקים, וחתכנו אותם בכ־35%. אנחנו גם נוקטים מדיניות אגרסיבית שמאפשרת את קליטתם רק בתחומי ליבה או כעבודה סטודנטיאלית לזמן מוגבל".

שיעור קרובי המשפחה עדיין גבוה ועומד על כמעט 20% מהחברה.

"ועד שלא נגיע לשיעור של 10%–15%, המדיניות האגרסיבית שלנו לא תשתנה".

אתה עצמך הגעת לחברה בזכות נפוטיזם.

"יש גם תועלות בעבודת בני משפחה בארגון. צריך פשוט לשמור על איזון. אני אישית הגעתי לחברה כנכה צה"ל. במלחמת לבנון הראשונה עליתי על מטען צד במארב בין ביירות לדמשק, ונפצעתי. אחרי חצי שנת אשפוז ברמב"ם, שכללה מספר ניתוחים, ועוד תהליך שיקום ארוך בתל השומר, נקבעו לי 37% נכות. אשתי אומרת שאני ארוז טוב אבל מבפנים הכל מתפרק. כחלק מהשיקום נכנסתי לחברת החשמל על מכסות משרד הביטחון, ואני מודה על זה. כי ההיקלטות בחברה אחרי פציעה כזאת נתנה לי איזון ויציבות, ומהר מאוד חזרתי לעצמי".

אוברקוביץ' הוא הבכור מתוך שלושת הבנים של רונית, גננת במקצועה, ויורם, שמלבד עיסוקו המרכזי כיו"ר הוועד החזק במדינה טמן ידו עמוק בעסקנות הספורט ושימש יו"ר דירקטוריון הפועל ויו"ר הוועד האולימפי. מסלון ביתם בפתח תקווה ראה הבן עמית כיצד מכריעים בדיונים בעלי השפעה אדירה על המשק. "פעם פגישות בנושאים מהותיים וחשובים התקיימו בבית. לא היו סוגרים מלון כדי שכל הצדדים ישבו, ומשרדים הם לא לוקיישן טוב לכאלה ישיבות. אני זוכר את הקמת פורום 13 הוועדים, למשל. זאת היתה התאגדות של 13 הוועדים הגדולים במדינה, והיא קרתה אצלנו בסלון".

ריקי בכר, היו"ר הוותיק של ועד עובדי בנק לאומי וחברו של יורם אוברקוביץ', מעיד עליו כי "הוא היה מנהיג משכמו ומעלה. היום חסרים כאלה. הוא לא היה צריך לדבר הרבה כדי שיפחדו. כל מה שרצה לעובדים, השיג. מספיק שהיה רק מדבר, וכל הדירקטוריון וההנהלה הבינו ישר שחבל לנסות בכלל. הוא לא היה צריך להגיע עד לשביתה, מה שאמר הספיק. והיה לו כוח לסחוף אחריו את כולם. בתקופה שיו"ר ההסתדרות היה חלש הוא הוביל את פורום 13 הוועדים, והפך למנהיג שלנו".

עובדי החברה מתקנים נזקי סופה בכפר שמאי, דצמבר 2013. "הטבת חשמל חינם היא ה'ירושלים' של העובדים. סמל. היו לי קרבות אדירים לבטלה" צילום: אפי שריר

העסקנות של אוברקוביץ' האב הובילה אותו לא רק לצומתי השפעה, אלא גם לתסבוכות לא מעטות וחשדות לקבלת שוחד. בין היתר טענה הפרקליטות בשנת 2003 כי אוברקוביץ' היה אחד מבכירי החברה שקיבלו שוחד מחברת התשתיות הגרמנית סימנס בתמורה לזכייה במכרזי חברת החשמל — שערוריית ענק שהביאה למאסרם של בכירי החברה בתקופת הפרשה. אוברקוביץ' נפטר בטרם התפתחה החקירה, כך שחלקו בפרשה נזנח.

ניכר כי הבן משתדל לבסס תדמית הפוכה מזאת של אביו. במקומות שבהם היה האב מטיל את אימתו, הוא עצמו שוקל מילים, נזהר מהיסחפות ומקפיד לשמור על קור רוח. על ההסתבכות של אביו הוא מסרב להרחיב ורק אומר כי "אבא שלי היה אדם ציוני פטריוטי. נחשפתי לתהליכי קבלת החלטות ברמה של החברה ושל משק האנרגיה, אבל נחשפתי גם למחיר האישי שמשלמים מנהיגים בסדר גודל שלו, כמו הרדיפה ואובדן הפרטיות והיכולת להיות האבא שאני מכיר".

במה אתם דומים ובמה שונים?

"שנינו אנשים של אנשים, ויודעים לגייס אחרים לטובת הרעיון שאנחנו מובילים. ושנינו אופטימיים. אני במיוחד. לגבי ההבדלים, מבחינת תפיסה כלכלית אבא בא מסוציאליזם, וגם אני מאמין בחלקים מהתפיסה הזאת, אבל לא כמוהו. מבחינת המסלולים הוא ראה בשליחות ציבורית את משימת חייו, וציפה משלושת ילדיו לגדול כמנהיגים, להיות בנקודות שיש בהן יכולת ההשפעה הגדולה ביותר. אבל אני מעולם לא ראיתי את עצמי במסלול הזה, מעולם לא נמשכתי לעסקנות או לשליחות ציבורית, ומקטנות הבנתי שאשאף למסלול ניהולי".

החתימה על הרפורמה עושה אותך פחות הבן של אבא שלך? אתה מנחיל מורשת אחרת לגמרי משלו.

"לשנינו היתה אחריות גדולה לחברה. אבל החברה כיום והחברה בזמנו הן שני ארגונים שונים עם פרספקטיבות שונות ומציאות עסקית אחרת. אנחנו הבאנו את החברה למציאות מפוקחת שמייצרת ודאות לחברה".

אתה יכול לדמיין את שניכם מנהלים משא ומתן?

"כשנכנסתי לתפקיד ניהולי ראשון, אבא עוד היה בחברה. שאלו אותי במכרז הראשון לתפקיד מה אעשה כשאצטרך לעבוד מולו במשא ומתן, ועניתי בכנות: 'אני מקבל החלטות ענייניות כמנהל, לפעמים בהלימה ולפעמים בסתירה לעמדת הוועד, והוועד צריך לדעת את זה'".

מי היה שובר את מי, הדג הקר או האיש הסוער?

"לא משנה מה, התוצאה היתה לטובתי", הוא פורץ בצחוק, "בכל מקרה אבא היה לוחץ לי את היד".

סער ואבן. "אני מפרגן לה באהבה שלה ומאושר באהבה שלי עם אשתי, שהיא אהבת חיי" צילום: אוראל כהן

לאוברקוביץ' יש תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני נוסף במינהל עסקים מאוניברסיטת דרבי. את כל הקריירה המקצועית שלו הוא חייב לחברת החשמל, שבה הוא עובד מאז גיל 22. הוא מילא שורה של תפקידים ביחידות השונות של החברה, שבמסגרתם עסק בין היתר במעבר מייצור חשמל מפחם וסולר לגז. לפני שש שנים הוא מונה לסגן הסמנכ"ל לתכנון ופיתוח בחטיבת משאבי אנוש וב־2015 קודם לסמנכ"ל.

אחרי ההישג של אישור הרפורמה, המשימה העיקרית של אוברקוביץ' כיום היא לוודא שהיא אכן תצא לפועל — אתגר לא פשוט לאור השינויים הרבים שנוגדים את התרבות הארגונית שאביו סייע להשריש.

השלב הראשון הוא הפרדת "המוח" של מערכת החשמל לחברה עצמאית עד סוף השנה הבאה. מדובר ביחידת ניהול המערכת שמחליטה איזו תחנת כוח להפעיל ומתי, כך שלא תינתן עדיפות אוטומטית לתחנות של חברת החשמל על פני מתחרותיה כנהוג כיום.

בשלב השני והמורכב יותר על חברת החשמל לצמצם משמעותית את חלקה בייצור החשמל באמצעות מכירה של חמש תחנות כוח, הראשונה כבר בשנה הבאה והאחרונה עד סוף 2023. העובדים אמורים לעבור עם תנאי השכר הנוכחיים שלהם (שקובעו עד 2023) לבוסים חדשים ופרטיים, והמהלך יוריד את חלקה של חברת החשמל בייצור חשמל מכשני־שלישים מהשוק כיום לכשליש. מנגד, היא תישאר מונופול טבעי בהולכה (קווי מתח) ובחלוקה (חיבור לבתים).

לא היה אפשר להימנע מהפרטה? הרי שליש מהייצור כבר נמצא בפועל בידיים פרטיות.

"היא בלתי נמנעת. החשמל צריך לחכות לתעשייה ולמפעלים ולא ההפך. בקטע הזה אני מנצל את הניסיון שלי בעבודה בחטיבות אחרות בחברה, ואני ממש לא סמנכ"ל משאבי אנוש רגיל. גם הוועד עבר טרנספורמציה וכולם מבינים שכבר אי אפשר למנוע תחרות בחשמל, כמו שבזק למדה שאי אפשר למנוע תחרות בטלפוניה. מבחינת מיקו ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן תנאי השכר היו בבת עינם, והרפורמה דאגה לזה".

הסוכרייה שניתנה לעובדים נדיבה בהחלט. כל עובד יקבל מענק חתימה של 30 אלף שקל, אלה שיישארו בחברה ייהנו מתוספת של 1,700 שקל לשכר הבסיס, ואלו שיפרשו לגמלאות יקבלו 1,200 שקל תוספת לפנסיה. עלות כל הרפורמה: 7.1 מיליארד שקל.

רוב המימון לרפורמה — 6.4 מיליארד שקל — מגיע מהכיס של הלקוחות עם קיבוע מלאכותי של מרכיב שכר העובדים בתעריף החשמל עד 2026. היה אפשר לממן אותה מקופת המדינה או מגיוס אג"ח. למה לפגוע בצרכנים?

"המדינה לקחה החלטה אחראית ושקולה. אתה לא רוצה שהרפורמה תרע את מצבה הפיננסי של החברה, כך שהיא תיאלץ להתמודד עם היקף חובות רחב שמקורו בגיוס חוב חדש של כמה מיליארדי שקלים".

עלות פרישת עובד נאמדת בכ־1.5 מיליון שקל. העובדים קיבלו פיצוי מופרז רק כדי שירדו מהעץ?

"זאת לא בושה. חברה שמכבדת את העובדים שלה צריכה לדאוג שיפרשו בכבוד. במסגרת דיוני הרפורמה נפגשנו המנכ"ל ואני עם 11,500 עובדים ודאגנו להם אחד־אחד. לא לכל השאלות היו לי תשובות, אבל הצפנו את החולשות ואת ההסכמות".

מה יכול לדפוק את הרפורמה?

"אנחנו בנקודת אל־חזור בכל הנושאים שאני אחראי להם. תיאורטית יכול להיות שלא נצליח למצוא קונים לתחנות כוח, אבל אני לא רואה את זה קורה".

אוברקוביץ' ואבן ביום חתונתם, 1993. מימין אביו יורם. חתונה שהיתה מפגן כוח עם צמרת מפלגת העבודה וראש הממשלה דאז יצחק רבין צילום: מיכאל קרמר

בחייו הפרטיים התפרסם אוברקוביץ' לא רק כבן־של, אלא גם כבעלה־של. בשנת 1992 נשלחה הכתבת הצבאית דאז גאולה אבן לסקר את חזרתה של המשלחת האולימפית הישראלית מברצלונה. ראש המשלחת היה יורם אוברקוביץ', ובנו עמית היה איתו בקבלת הפנים. לא חלף זמן רב עד שאבן בת ה־20 נענתה לחיזוריו של אוברקוביץ', אז בן 28, ובתוך שנה נישאו השניים בחתונה מפוארת שהיתה מפגן עוצמה של האב רב ההשפעה. כל צמרת מפלגת העבודה, אז מפלגת השלטון, הגיעה לכבד את המשפחה, כולל ראש הממשלה דאז יצחק רבין ושר הבינוי והשיכון דאז בנימין בן אליעזר.

הנישואים נמשכו 19 שנה, שבמהלכם נולדו לזוג שלושת ילדיהם. ב־2012 עזבה אבן את ביתם המשותף בנס ציונה, ועברה להתגורר בתל אביב עם שר הפנים דאז גדעון סער. גם כאן הגיעה חתונה בתוך שנה, ולשניים כיום יש שני ילדים משותפים.

בזמן הזה גם אוברקוביץ' נישא בשנית, לילנה סטיופין (42), מהנדסת מזון בהכשרתה, שעוסקת כיום בסטיילינג ואסתטיקה. השניים הכירו בבליינד דייט שארגן חבר משותף ב־2013, ובשלוש השנים האחרונות הם גרים בחיפה. "גם כי התאהבתי בחיפאית וגם כי חילופי המנכ"ל בחברת החשמל מיקדו את הפעילות שלי בחיפה", מסביר אוברקוביץ'. "עופר (בלוך, המנכ"ל) עובד ארבעה ימים בשבוע בחיפה".

אולי גם העדפת להתרחק מהמרכז כמה שיותר כדי לא להיתקל בגרושתך?

"גאולה ואני ביחסים מצוינים. שנינו אנשים בוגרים עם ילדים משותפים ומכבדים אחד את הבחירה של השני".

למראית עין מדובר בפרידה טראומטית. הדייטים של גרושתך הטרייה היו חשופים מאוד בתקשורת.

"שנינו מצאנו אהבה גדולה ופרק ב' מדהים. אני מפרגן לה באהבה שלה ועוד יותר מאושר באהבה שלי עם אשתי, שהיא אהבת חיי. אני וילנה הפקנו לקחים ממערכות יחסים קודמות, ונכנסנו לשלנו בשלים".

גם בפרק ב' שלך צפויים ילדים?

"אני עברתי להמתנה לנכדים".