הקרב על המלט: מסי היצף לא יפתרו את הבעיה

בחודש שעבר הודיע הממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה והתעשייה, דני טל, כי הוא ממליץ על היטל בשיעור של 7.4%-22.8% על יבוא מלט מיוון וטורקיה למשך 5 שנים, כדי להגן על התעשייה המקומית מפני היבוא במחירי היצף.

כעת ההחלטה עוברת לשר הכלכלה אלי כהן, וטעונה אישור שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת. לאחר מכן פורסם כי רשות ההגבלים העסקיים תתנגד להטלת היטל על יבוא מלט, מאחר שהוא יפגע בתחרות שהתחילה להתפתח בענף התשתיות - החל במחירי המלט ועד למחירי הבטון והתשתיות.

מדיניות ממשלתית יכולה להשפיע על האיזון בין יבוא מחו"ל לבין ייצור מקומי. בתחומי חיים רבים, המדינה נדרשת כל פעם לבדוק, בכל מוצר ומוצר, האם נעודד יבוא (כדוגמת יבוא מוצרי חשמל פטורים ממכס) או נעודד יצור מקומי (על ידי הטלת מיסי יבוא או תמיכות ביצרנים מקומיים). זהו אחד האיזונים הקשים ביותר, ועל כך נפלו ממשלות ונבחרו מנהיגים (די אם נזכיר את ססמת הבחירות של טראמפ "אמריקה תחילה", את מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין בימים אלה, ואת הסיבות ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי).  

מפעל המלט נשר צילום: אריאל שרוסטר

כשם שהמדינה בוחנת את האיזון בין העדפת תוצרת הארץ לבין יבוא ביתר תחומי החיים, גם הפעם נדרשת המדינה לאזן בין עסקים מקומיים בתחום המלט לבין יבוא.

זהו אחד התפקידים הקשים והמאתגרים של השר האחראי ובשל כך הוא נבחר – לקבל את החלטות האיזון, לאחר שיוצגו בפניו כל השיקולים על ידי כל הרגולטורים. כל רגולטור מציג את זווית התייחסותו, אבל בסופו של יום ההחלטה צריכה להיות של השר האחראי. כובד משקל ההחלטה גדל, ככל שמדובר על מוצר צריכה בסיסי שמשפיע על כל אחד מהאזרחים בישראל.

הטלת היטל היצף משמעו העלאה מלאכותית של המחיר שבו נמכר המוצר לצרכן בישראל והוספת מס על המלט – מס שאותו יידרש לשלם הצרכן. אם לא יהיה ריסון על המחיר לצרכן באמצעות תחרות מקומית אמיתית – הטלת מס מלאכותי תפגע בצרכן ותאפשר למונופול קיים להעלות מחיר לצרכן.

רשות ההגבלים העסקיים חוששת, מנקודת מבטה, מחזרה לאחור וטרפוד מהלכיה בשנים האחרונות שנועדו לעודד תחרות שתוזיל את המחיר לצרכן. לכן היא התנגדה להטלת היטל היצף על יבוא מלט. בשיקולי תחרות, גם אם מחיר המלט המיובא "זול מידי", עדין אין הצדקה להטלת מיסי היצף, מכיוון שהיחיד שנפגע ממחירי ההיצף הוא מונופול שקבע עד היום את מחיר המכירה ללא ריסון תחרותי.

תחום המלט הינו אחד התחומים הקשים ביותר ליצירת תחרות, ובשנת 2014 נשר הוכרזה כבעלת מונופולין. בהליך תקדימי בישראל, היא חויבה למכור את אחד ממפעליה לידי מתחרה על מנת שתתחיל להיווצר תחרות שלא היתה עד כה בייצור מלט (נשר סיפקה בשנת 2014 כ- 90% מהמלט בישראל).

אולם, שיקולי תחרות אינם בהכרח השיקולים היחידים ששרי האוצר והכלכלה יצטרכו לשקול. יש שיקולים נוספים, כגון עידוד תוצרת הארץ, הוזלה לטווח קצר מול תלות לטווח ארוך, שיקולי ביטחון ויחסי חוץ ועוד. המלט הוא דוגמא מייצגת לאיזונים שעליהם לבצע בכל יום.

על מנת לאזן בין הגנה על ייצור מלט מקומי לבין הוזלת מחיר באמצעות יבוא, ולהגן על המתחרה הקטנה הקיימת בענף, המנסה להתמודד עם התחרות מול נשר, ייתכן שפיתרון אפשרי יהיה שימוש בהיטלי ההיצף על המלט המיובא על מנת להגביר את התחרות בין יצרני מלט מקומיים, תמיכה במתחרה הקטנה, ועידוד הוזלת מחיר המלט של ייצור מקומי.

הכותבת היא ד"ר למשפטים, מנהלת קבוצת הגבלים עסקיים בפירמת עורכי הדין ועורכי הפטנטים פרל כהן צדק לצר ברץ