אסטון מרטין תמציא את הגלגל מחדש עם הנפקה וצוללת

השם הוא מרטין. אסטון מרטין. והמטרה, מר בונד, היא כסף, הרבה כסף. ב־29 באוגוסט הודיעה אסטון מרטין, יצרנית הרכב הבריטית האחרונה שנמצאת עדיין בבעלות בריטית — יגואר עברה לידיים הודיות ובנטלי ורולס רויס לבעלות גרמנית — כי בכוונתה לצאת להנפקה עוד לפני פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי במרץ 2019.

על פי הודעת החברה יונפקו לציבור מינימום של 25% ממניות החברה לפי הערכת שווי משוערת של 5 מיליארד ליש"ט, והיא צפויה להיכלל במדד פוטסי 100. ההודעה נמסרה במקביל לפרסום הדו"חות הפיננסיים למחצית הראשונה של 2018 שהראו עלייה קלה ברווח לפני מס לעומת המחצית המקבילה אשתקד, ל־20.8 מיליון ליש"ט.

"ההודעה מייצגת אבן דרך מרכזית בהיסטוריה של החברה, שמדווחת על תוצאות פיננסיות חזקות ועלייה בביקושים הגלובליים למכוניות הספורט זוכות הפרסים שלה", אמר נשיא ומנכ"ל אסטון מרטין, ד"ר אנדי פאלמר.

מכסים בעקבות הברקזיט

עם זאת, תוכנית ההנפקה מגיעה על רקע תחזיות קודרות לגבי תעשיית הרכב הבריטית בגלל ההשפעה האפשרית של מכסים שיושתו בעידן שאחרי הברקזיט. כך, למשל, ב.מ.וו, יצרנית המיני קופר, הזהירה כי ברקזיט ללא הסכם סחר חדש עלול להביאה לסגירת מפעלים בבריטניה. יגואר לאנד רובר השמיעה חששות דומים.

בדומה ליצרני רכב בריטיים רבים, שרובם אגב לא שרדו, אסטון מרטין החלה את דרכה אי שם בתחילת המאה שעברה, בשנת 1913, כמיזם משותף של שני חובבי רכב בריטים — ליונל מרטין ורוברט במפורד. הסיבה שבגינה המכונית אינה נקראת במפורד מרטין נבעה מאהבתו של מרטין לאסטון היל, מסלול מרוצים מאולתר בו נהג להתחרות עם מכוניותיו. במפורד הסכים ששמו של מרטין יצטרף לשם אסטון, וכך נולדה אסטון מרטין.

עד לתקופת מלחמת העולם השנייה היא התמחתה בייצור מכוניות יוקרה עבור האליטה הבריטית, אך נקלעה לקשיים במהלך המשבר הכלכלי של שנות ה־30. קשיים אלה היו רק הראשונים בשורה ארוכה של מהמורות כלכליות שנקרו בדרכה של החברה הבריטית. לאחר סדרה של חילופי בעלות נרכשה החברה בשנת 1947 על ידי דיוויד בראון, יזם בריטי שהתמחה בין היתר בייצור כלי עבודה. בפרץ מגלומני דרש בראון ששמותיהן של המכוניות שאסטון מרטין תייצר ישאו את ראשי התיבות של שמו, DB. לכן, מאז ועד היום רובם המכריע של דגמי אסטון מרטין נושאים את צירוף האותיות DB שאחריו מופיעה ספרה. בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה יצרה אסטון מרטין סדרה של דגמי DB. אך המפורסם מכולם, זה שהפך את אסטון מרטין לשם שגור בעולם היה ה־DB5 שהוצג בשנת 1963.

הצוללת של אסטון מרטין צילום: אתר החברה

כך, במקביל להצגתו, נערכו מפיקיו של סרט חדש, "גולדפינגר" בכיכובו של שחקן סקוטי צעיר, שון קונרי, לחיפושים אחר מכונית אסטון מרטין. ה־DB5 לא היתה המכונית הראשונה שחיפשו, מכיוון שבספרו של איאן פלמינג, שעלי ספריו התבססו סרטי הסדרה, נוהג ג'יימס בונד באסטון מרטין מארק 3 ישנה ולא ב־DB5. אך מפיקי הסרט יזמו את אחת מעסקאות מיצוב המוצר הראשונות בהיסטוריה הקולנועית ופנו לאסטון מרטין בבקשה לקבל את המכונית החדשה. אסטון מרטין סירבה. רק לאחר מסע שכנועים נאותה היצרנית הבריטית להעניק צמד מכוניות למפיקים. בניגוד למכוניות DB5 רגילות, האסטון מרטין של בונד צוידה בלוחית זיהוי מסתובבת, מושב מפלט, דוקרני גלגלים ומתזי שמן. תוספות אלה אגב מעולם לא הותקנו במכוניתו של בונד הספרותי, שצוידה רק במערכת ליצירת מסך עשן. משם, מכוניות אסטון מרטין וג'יימס בונד הפכו להיסטוריה והמותג הפך נחשק כמעט בן לילה. מכוניות אסטון מרטין DB5 כיכבו גם בסרטי ג'יימס בונד חדשים יותר, כמו "קזינו רויאל".

אך בניגוד לבונד, לאסטון מרטין המזל לא האיר פנים. ב־1972 נקלעה החברה לקשיים ונמכרה על ידי דיוויד בראון. ב־1974 נכנסה החברה לכינוס נכסים שאחריו עברה שורה ארוכה של ידיים, שכללו בין היתר את חברת פורד. רק ב־2007 החל תהליך התאוששות שכלל רכישה של החברה על ידי קבוצת משקיעים תמורת 848 מיליון דולר.

פאלמר, העומד בראש החברה מאז 2014, נדרש להתמודד עם כמה וכמה אתגרים. אלה כוללים מעבר לרכבי כביש־שטח, התמודדות עם בעיית זיהום אוויר וגם המאבק מול יצרניות אחרות כמו פרארי ולמבורגיני. "אסטון מרטין לא רוצה להיות פרארי", אמר פאלמר בראיון ל"כלכליסט" עם תחילת פעילותה בישראל ב־2014. תחת ניהולו רשמה אסטון מרטין רווח נקי של 87 מיליון ליש"ט ב־2017, הראשון לאחר עשור של הפסדים.

"המודל של אסטון מרטין מבוסס תמיד על מכונית ספורט מסדרת ה־DB עם מכונית ספורט נוספת ומכונית יוקרה בעלת ארבע דלתות המיועדת להתחרות אפילו ברולס רויס. אנחנו מאוד מעריכים את המודל העסקי של פורשה, חברה שהשכילה להשתנות עם הזמנים. כאשר פורשה יצרה רק את מכונית הספורט 911, היא הפסידה כסף. כאשר פורשה עברה לייצור של רכבי שטח ומכוניות מנהלים, היא הפכה לחברה רווחית". אך כדי לייצר את השינוי, פאלמר זקוק להשקעה שתימצא רק בשוק ההון.

דגם כביש־שטח בדרך

בין היתר דוחה אסטון מרטין זה זמן רב את הצגתו של רכב הכביש־שטח הראשון שלה שייקרא DBX. כיום, פורשה קאיין, רכב הכביש־שטח של פורשה, נחשב לרווחי ביותר עבור היצרנית. למבורגיני האיטלקית הציגה בשנה שעברה את האורוס, רכב כביש־שטח ספורטיבי ראשון מתוצרתה. אפילו פרארי, שנשבעה שלא תייצר לעולם רכב כזה, נערכת לקראת הצגתו הצפויה בעוד כשנתיים. אך יצור ה־DBX מתעכב ולפי הודעת החברה יחל רק ב־2019 במפעל בריטי. זאת לאחר שורה ארוכה של הצהרות מצד אסטון מרטין על אפשרות שה־DBX ייוצר מחוץ לבריטניה, משיקולי מס.

במקביל נדרשת אסטון מרטין גם להיערך לעתיד חשמלי, מה שידרוש ממנה תקציבי עתק. הידע והכלים ליצור ולפיתוח מנועי 12 בוכנות אימתניים מצוי בידי אסטון מרטין ובידי AMG, חטיבת המרוצים של מרצדס בנץ שמקיימת שותפות עם אסטון מרטין. הבעיה היא שאסטון מרטין צריכה לייצר מכונית חשמלית לא בהכרח בגלל הדרישה מצד הלקוחות, אלא בגלל חוקי איכות הסביבה. על פי התקנות הנהוגות באירופה יידרשו יצרני הרכב בשנים הקרובות להגיע לממוצע פליטת מזהמים נמוך במיוחד. אסטון מרטין, שכל מכוניותיה מצויידות במנועים אדירי נפח כנראה לא תוכל לשרוד את המעבר, אלא אם תשקיע הון בפיתוח יחידות הנעה חשמליות שיורידו את הממוצע. כלל זה תקף גם לגבי פרארי, פורשה, למבורגיני ואחרות, שעמלות כולן על פיתוח רכב חשמלי.

ובינתיים, עד ההנפקה, אסטון מרטין לא שוכחת את חוש ההומור. כפי שמדגים כלי התעבורה שהציגה במאי האחרון, פרויקט נפטון שמו, שהוא למעשה צוללת אישית ויוקרתית שמיועדת לאלפיון העליון. אפשר אולי להניח, שבאחד מסרטי ג'יימס בונד הבאים יצוייד סוכנה של המלכה בדגם מאובזר במיוחד של הנפטון.