פרשנות
דף חדש: חדשות טובות לבנק הפועלים
אריסון לא תרמה לבנק הפועלים. למעשה, היא בלטה בשל הניתוק שלה מעסקי הבנק. לכן עזיבתה היא חדשות טובות לבנק שיוכל לפתוח דף חדש
הסיבות שבגללן אריסון מבקשת להיפרד מבנק הפועלים הן ברורות (ראו ידיעה בעמוד זה), והפרידה מצרפת את בנק הפועלים לגל החדש - בנקים ללא גרעין שליטה - שעליו כבר עלו בנק לאומי ובנק דיסקונט. הררי מילים נכתבו בנוגע ליתרונות והחסרונות של בנקים ללא גרעין שליטה, ולא ניתן לקבוע באופן מוחלט אם הדבר הוא חיובי או שלילי, אך נדמה כי במקרה של אריסון התשובה היא חד־משמעית: ההיפרדות מהפועלים היא לא רק טבעית, אלא גם חיובית ומבורכת. היתרון הגדול של בעלי שליטה הוא בהיותם “משביחי ערך” וזאת באמצעות ניווט החברה לכיוונים שיאפשרו לה לצמוח. בישראל הדוגמה הקלאסית היא צדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי. בניגוד לבינו, אריסון לא תרמה לבנק הפועלים מבחינה מקצועית. למעשה, היא בלטה בשל הניתוק שלה מעסקי הבנק, הן ברמת ההבנה שלה והן ברמת ההחלטות השוטפות. היא מעולם לא נכנסה לעובי הקורה ומשום כך לא השיאה ערך משמעותי לבנק. כלומר, להפועלים לא היה יתרון כבנק עם גרעין שליטה.
אריסון הבינה את החסרונות שלה, ולכן היא ביקשה להעביר את המושכות לדמויות שינהלו את הבנק בשמה, שנבחרו בעיקר בשל חיבתה האישית כלפיהן. היו לה כמה הצלחות, אך לצידן הומלכו גם כישלונות מהדהדים. הדוגמה הבולטת ביותר היא יו”ר הבנק לשעבר דני דנקנר, שהורשע וישב בכלא בעקבות רכישת הבנק הטורקי פוזיטיף על ידי בנק הפועלים, רכישה שבמסגרתה העדיף את האינטרסים של עצמו על פני האינטרסים של הבנק. דנקנר הוא אמנם מקרה קיצון, אך גם היורשת שלו כיד ימינה של אריסון, אפרת פלד, ניווטה את הבנק לכיוונים שלא הוכיחו את עצמם. לכן עזיבתה של אריסון היא חדשות טובות לבנק שיוכל לפתוח דף חדש.
מי שיבקש למדוד את עזיבתה של אריסון דרך ביצועי הפועלים בטווח הקצר, יטעה טעות מרה. העזיבה, שתתבצע באמצעות פיזור המניות בבורסה, תכניס את הפועלים לתקופה של אי־ודאות שעשויה להלחיץ את המשקיעים ולהתגבר על רקע הקרב עם לאומי על הבכורה, אך כדי למדוד את ההשפעה יש לבחון את פניו המחודשים של הבנק, שיידרש להם זמן מה להתגבש.
בשל אפשרות ההתחדשות, העזיבה של אריסון היא גם קריאת השכמה למפקחת על הבנקים חדוה בר, שתצטרך להשגיח בשבע עיניים על הנעשה בהפועלים ולוודא כי הבנק מגבש את המשטר הניהולי החדש בו כראוי.