מקומות 100-81: מיורש העצר הסעודי ועד הנשיא ריבלין

מקום 81: הנסיך מוחמד בן־סלמאן, יורש העצר הסעודי

הגביר את קצב הרפורמות בממלכה השמרנית

מוחמד בן־סלמאן, הכוכב העולה בשמי הפוליטיקה המזרח־תיכונית, המשיך ב־2018 את מימוש הרפורמות המשמעותיות שלו בממלכה המפרצית העד־לאחרונה־מנומנמת. היתר לפתיחה מחודשת של בתי קולנוע, חזרת הנשים לנהוג בכבישי המדינה, הפחתה משמעותית של מספר הזרים במדינה ומעצר בכירים באשמת שחיתות הם רק חלק מהאירועים המסעירים שעברו על הממלכה בשנה האחרונה, ביוזמתו של הנסיך הנמרץ. כל אלה מתרחשים במקביל להסלמת המאבק עם היריבה האזורית איראן, שבמסגרתו המורדים החות'ים, נאמני טהראן בתימן, ממשיכים להקיז את דמם של חיילים סעודיים ולהטריד את האוכלוסייה הסעודית באמצעות שיגור טילים ארוכי טווח. העימות עם איראן והקרבה לממשל טראמפ יוצרים ברית סמויה בין ריאד לירושלים, דבר שעד כה בא לידי ביטוי פומבי בג'סטות קטנות כמו היתר לטיסות אזרחיות לעבור במרחב האווירי הסעודי.

לדירוג המלא של 100 המשפיעים לשנת 2018 לחצו כאן

מוחמד בן סלמאן צילום: אי פי איי

הרפורמות הנרחבות והמהירות (יש שיאמרו פזיזות) של בן־סלמאן יוצרות קרע פנימי, בעיקר עם המחנה השמרני בממלכה. מעבר למתחים הפוליטיים, הנסיך הצעיר צריך להיות מודאג מהדשדוש של המשק הסעודי: האבטלה במדינה שוברת שיאים ומגיעה ל־13.5% בקרב הסעודים. למרות עליית מחירי הנפט, שיעור הצמיחה של המשק הסעודי עדיין איטי. המגה־פרויקטים שעליהם הכריז בן־סלמאן לאחרונה מבטיחים עתיד טוב יותר, אך כרגע הסעודים מתמודדים עם עלייה בהוצאות המחיה, הזדמנויות תעסוקה מעטות ומשבר דיור חריף. גם התוכנית הכלכלית השאפתנית של בן־סלמאן, "חזון 2030" שנועדה לנתק את התלות של המדינה בהכנסות הנפט, לא ממריאה: הנפקת חברת הנפט הענקית ארמקו, שהיתה אמורה להיות הגדולה בהיסטוריה, בוטלה; הסעודים ינסו עתה לגייס את 100 מיליארד הדולרים שתכננו להשיג מהנפקת 5% בחברת הנפט, ממקורות אחרים.

דורון פסקין

מקום 82: עבד אל־פתאח א־סיסי, נשיא מצרים

מחזיר את מצרים למעמדה ההיסטורי, צעד אחר צעד

א־סיסי יכול לסמן לעצמו השנה הצלחה מרשימה. מעבר לניצחון המוחץ בבחירות במרץ הוא הצליח לשקם את האמון עם הממשל האמריקאי, החל במבצע רחב היקף נגד דאעש בסיני והמשיך ללא מורא בביצוע רפורמות משמעותיות במשק המצרי המקרטע. אחרי שנים של קשיים פנימיים וירידת קרנה בעולם הערבי, מצרים תחת א־סיסי מתחילה לחזור לעצמה, למעמדה וגם לתפקיד המפתח שהיא מילאה בעבר בסוגיות אזוריות.

א-סיסי צילום: בלומברג

בעבור ישראל, משטר א־סיסי מהווה נכס אסטרטגי. בנוסף לניסיונות לחסל את הפעילות הג'יהאדיסטית בסיני (שזלגה לא אחת לגבול עם ישראל), אנשיו של השליט המצרי מהווים את ערוץ התקשורת היעיל ביותר מול הנהגת החמאס ברצועה. ערוץ זה מסייע רבות להשגת הסכמי רגיעה בסיומם של סבבי אלימות, שפרצו שוב ושוב בחודשים האחרונים.

למרות הדימוי החייכני שלו, א־סיסי מנהיג משטר נוקשה שכולל מעצרים של אנשי אופוזיציה, סגירת ערוצי תקשורת שאינם מחמיאים לשלטונו ופגיעה בזכויות הפרט, כחלק ממה שמוגדר "המלחמה בטרור". למרות כל אלה, חודש באחרונה הסיוע

הצבאי האמריקאי למצרים, לאחר השעיה שהוכרזה עקב הפרות זכויות האדם.

הצעדים הנוקשים שנוקט א־סיסי מלמדים על האתגר העצום שבפניו הוא ניצב. לזכותו ייאמר שהוא קיבל החלטה אמיצה, גם אם בלית ברירה — לאמץ את תוכנית הרפורמות הכלכליות שגיבשו מומחי קרן המטבע הבינלאומית. בתמורה לרפורמות זכתה מצרים בהלוואה של 12 מיליארד דולר לחילוץ המשק המצרי מהשפל שאליו הגיע. הרפורמות מכאיבות לכיסו של כל מצרי, ואת התסכול של מיליוני המצרים מהמצב הכלכלי ניתן לחוש היטב ברשתות החברתיות, שם נקרא לא אחת א־סיסי לפנות את כיסאו.

למרות הקשיים, המכשולים הרבים והמחיר הכבד שהמצרים נאלצים לשלם, נתוני המקרו האחרונים שפורסמו במצרים יכולים להקנות לא־סיסי מידה של אופטימיות זהירה: עתודות המט"ח מתאוששות ונושקות ל־45 מיליארד דולר, והצמיחה השנה צפויה להסתכם בכ־5.5%. תחילת הפקת הגז מהשדות הענקיים שהמצרים טוענים כי גילו, צפויה לתת דחיפה נוספת לכלכלה המצרית.

דורון פסקין

מקום 83: בית המשפט העליון האמריקאי

החליש את כוחם של העובדים בארצות הברית

למה הצמיחה במשק האמריקאי לא מגיעה לתלוש השכר של העובדים, שנשאר תקוע במקום? החידה הזאת מעסיקה בעשור האחרון את מיטב הכלכלנים בארצות הברית, שמציעים לה הסברים חובקי עולם — למשל התחרות הגוברת מול עובדים בשכר נמוך מהמזרח הרחוק, או הטכנולוגיה שמאפשרת להחליף עובדים ברובוטים. אבל יש עוד הסבר, שלאחרונה זוכה לתשומת לב גדלה והולכת: כללי המשחק מוטים לרעתם של העובדים. כך, אפילו רשתות מזון מהיר מחתימות את עובדיהן על סעיפי אי־תחרות, שמקטינים את יכולתם לחפש עבודה בשכר גבוה יותר אצל המתחרים.

שיא ארה"ב דונלד טראמפ והמועמד לשופט בית המשפט העליון ברט קוואנו צילום: מייקל ריינולדס

איפה מתעצבים הכללים? בין היתר, ובאופן גובר, בבית המשפט העליון האמריקאי, שבמושב האחרון שלו קיבל שורת פסיקות שמהוות מפלה צורבת לעובדים, ובמיוחד לארגוני העובדים בארה"ב.

לדוגמה, פסיקה שלפיה לא ניתן לחייב עובדים לשלם לוועד שמייצג אותם במקום עבודה ציבורי; פסיקה שמאפשרת לתאגידים להכניס לחוזי תעסוקה סעיפי בוררות חובה במקום פנייה לבתי המשפט; ופסיקה המקשה על אכיפת הגבלים עסקיים על חברות מונופוליסטיות שהן שווקים דו־צדדיים (שמשרתים לקוחות מצד אחד וספקי שירותים מצד שני), כמו חברות כרטיסי אשראי. וזה דווקא בשעה שכוחם הגובר של המונופולים נתפס כבעיה בוערת באמריקה.

כשמחברים את הפסיקות ברוח הזאת, מקבלים כוח מיקוח חלש יותר לעובדים. לפי כל ההערכות, הרוח הזאת עתידה להתחזק, יחד עם הפיכתו של בית המשפט העליון לשמרני יותר ויותר בהובלתו של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ. המועמד להתמנות כשופט השמרן החדש בעליון, ברט קוואנו, כבר פסק בעבר כי "סי וורלד" בפלורידה לא נושא באחריות למות עובד שנהרג על ידי לווייתן קטלן, כיוון שהעובד ידע שזו עבודה מסוכנת.

מה אפשר לקחת מהסיפור האמריקאי הזה? קודם כל לקח קריטי: יש חשיבות מכרעת לכללים שלפיהם הכלכלה מתנהלת. דבר שני: כידוע, תופעות שמתחילות באמריקה נוטות להגיע גם אלינו בסופו של דבר.

אורי פסובסקי

מקום 84: מאסיושי סון, מייסד סופטבנק

מוביל את טרנד קרנות הענק ומנווט את תעשיית הטכנולוגיה

בשנת 2000 הגיע ג'ק מא לפגישה עם האיש העשיר ביותר ביפן. הוא ביקש ממנו השקעה של מיליון דולר להקמת חברה חדשה, אבל קיבל 20 מיליון. החברה של מא, עליבאבא, היא אחת הגדולות בעולם כיום, עם שווי שוק של כחצי טריליון דולר; והמשקיע הנדיב הוא מאסיושי סון, מייסד סופטבנק, שקנה אז נתח של 34% מהחברה – וכיום הוא אחד ממשקיעי ההון סיכון הגדולים בעולם, שמשפיע על המגמות בתעשיית הטכנולוגיה.

מאסיושי סון צילום: בלומברג

סון הוא האיש העשיר ביותר ביפן, אף שבתחילת שנות ה־2000 הפסיד מיליארדים בתוך ימים ספורים, עם התפוצצות בועת הדוט.קום. אבל הוא גם מי שהקים את קרן ויז'ן, המנהלת 100 מיליארד דולר – מה שהופך אותה לקרן הגדולה בעולם ולבעלת השפעה אדירה על תעשיית הטכנולוגיה העולמית.

סון, בן לאב דייג, סבל מהקנטות בשל מוצאו הקוריאני, ועזב לארה"ב בגיל 16. את ההון הראשון שלו עשה כשמכר המצאה שלו (מתרגם המופעל באמצעות הקול) לחברת שארפ ב־450 אלף דולר כבר כשהיה סטודנט בברקלי. כשהכריז על שאיפתו להקים קרן של 100 מיליארד דולר בשלהי 2016, התגובות בעמק הסיליקון נעו בין זלזול לתדהמה. אחרי הכל, 100 מיליארד דולר הוא הסכום הכולל שקרנות הון אמריקאיות גייסו בשנתיים וחצי שקדמו להכרזה על קרן ויז'ן. אולם, סון הצליח בגיוס – ובתוך שנה השקיעה ויז'ן 45 מיליארד דולר בסטארטאפים מכל העולם, כשסון הפך מקוריוז מסקרן לכוח האימתני בתעשיית השקעות הסיכון של 2018.

סון אחראי במידה רבה על טרנד המגה־קרנות ששוטף את העולם. השקעות הענק שלו מאלצות משקיעים ואפילו מדינות להגדיל את ההון שהם מפנים לחברות טכנולוגיה רק כדי להישאר בתחרות, ושיאי הגיוסים הגלובליים נשברים רבעון אחר רבעון. פריץ דמופולוס, מייסד קרן Queen’s Road Capital, שיקף בשנה שעברה את התחושה בעמק הסיליקון כשאמר: "מבחינת השפעתו, מאסיושי סון לא נופל מג'נט ילן, יו"ר הפדרל ריזרב (שמאז פרשה, ה"ר)". אולם כיום, מומחים ואקדמאים כבר שואלים אם סון לא מוביל את התעשייה לבועה נוספת ותוהים אם ניתן לתמוך בהערכות השווי שלהן זוכות חלק מהחברות הענק. בשורה התחתונה — עם השקעות של מיליארדים בחברות כמו אובר, WeWork, דידי צ'ושינג (ענקית ההסעות הסינית) ואחרות, והשקעות של מאות מיליוני דולרים בחברות צעירות יותר, אפקט סון ממשיך לשנות את התעשייה — והתוצאות הסופיות שלו עדיין לא ברורות.

הגר רבט

מקום 85: אילון מאסק, יזם

האיש שישלח אותנו למאדים. או שלא

אילון מאסק הוא האדם המשפיע בעולם. או, נכון יותר, הוא יהיה — אם החזון שלו יתממש במלואו. המהפכה שחוזה מאסק תשפיע על כל אדם בעולם: לא תהיה יותר התחממות גלובלית, כי כולנו ניסע במכוניות חשמליות ונייצר אנרגיה סולארית. יהיו הרבה פחות תאונות דרכים והרוגים בכבישים, כי המכוניות יהיו גם אוטונומיות. אבל בעצם, כלל לא נצטרך מכוניות לנסיעות ארוכות, כי מערכות תעבורה אולטרה־מהירות יוכלו להסיע אותנו לאורך אלפי קילומטרים באפס זמן. וכל זה לא משנה — כי גם ככה כולנו נחיה במאדים.

אילון מאסק צילום: Getty

אין אלה חלומות באספמיה של מיליארדר סהרורי, אלא יוזמות עסקיות אמיתיות, שמקדמות חברות מובילות בתחומן. טסלה היא השחקנית המובילה בשוק המכוניות החשמליות ואחת הבולטות במרוץ לייצור מכונית אוטונומית מלאה. טסלה גם מפתחת סוללות ענק מתקדמות, המהוות רכיב מושלם נוסף ליוזמה אחרת של מאסק – סולארסיטי, כיום חברה בת של טסלה, המפתחת ומתקינה מערכות אנרגיה סולארית בבתים ובמשרדים.

Hyperloop, שחשף מאסק ב־2013, הוא קונספט של רכבת על־קולית להסעה המונית, המבוסס על קרונות שנעים בתוך צינורות באמצעות שימוש בהפרשי לחץ אוויר. מאסק לא הסתפק בפיתוח קונספט, וב־2016 הקים את Boring, שגייסה 113 מיליון דולר ומקימה — או צפויה להקים — מסילות ניסיוניות בלוס אנג'לס, בבולטימור ובשיקגו.

את הדרך למאדים מובילה חברת SpaceX של מאסק, ששיגרה בהצלחה כמה טילים ואף ביצעה משלוחי אספקה לתחנת החלל הבינלאומית.

היוזמות האלו רחוקות מאוד מיעדן הסופי. אבל הן מתקדמות בקצב קבוע ומדוד, מונעות על ידי החזון והניהול האגרסיבי של מאסק. בדרך יש לא מעט שיהוקים. כמו ההכרזה הדרמטית בתחילת אוגוסט, בטוויטר מכל המקומות, שבכוונתו להפוך את טסלה לחברה פרטית. ההכרזה עוררה סערה תקשורתית וציבורית, ולא מעט ביקורת מצד גורמים בשוק על האופן שבו נעשתה ועל כך שאין לה בסיס אמיתי במציאות, במיוחד ככל שזה נוגע למימון המהלך. ואכן, בסוף אוגוסט נאלץ מאסק לחזור בו, כשהוא מציין את תגובות המשקיעים ומורכבות המהלך כסיבות להחלטה.כל זה רק מראה שהחזון השאפתני שהוא מוביל אולי יכול באמת להפוך למציאות, אבל באותה מידה הוא יכול גם לקרוס כמו מגדל קלפים.

עומר כביר

מקום 86: עומר אדם, זמר

הפך את המוזיקה המזרחית למגניבה

אמצע שנות השבעים. צלילי העוד מקליטים את "חנהל'ה התבלבלה" שכתב נתן אלתרמן והתבסס על לחן חסידי. הגרסה המזרחית לפזמון האשכנזי הנושן הופכת לשלאגר היסטרי, ולימים נחשבת ללהיט ה"קרוסאובר" של המוזיקה המזרחית כולה, זה שהוציא אותה מהשכונות אל הרדיו.

תחילת שנות האלפיים. אייל גולן, הזמר המצליח במדינה, מקליט חידוש ל"חלומות" של רוחמה רז. הגרסה המזרחית ללהיט שנכתב בידי בת קיבוץ (רחל שפירא) והתפרסם בביצוע של יוצאת להקה צבאית, הופכת ללהיט ענק ומסמנת העברת שרביט: אחרי היציאה מהגטאות המוזיקליים של האייטיז והטיפוס לראש מצעדי המכירות בניינטיז, המוזיקה המזרחית היא המיינסטרים הממלכתי החדש. משהו שאפשר לנגן גם בטקסים ובימי זיכרון.

עומר אדם צילום: עוזי ג'ורג פריים תקשורת

2018. עומר אדם מככב בפרסומת לחברת תקשורת גדולה עם גרסה מזרחית ל"בוקר טוב", המבוססת על טקסט של אברהם שלונסקי שהתפרסם בביצוע אריק לביא. אדם מקבל 800 אלף שקל על הפרסומת, לפי ההערכות. לצידו מככב גידי גוב, שמקבל סכום דומה על שנה שלמה של עבודה כפרזנטור של אותה החברה. מה יותר סימבולי מזה? הרי אם אריק לביא היה הישראלי־המגניב של קום המדינה, וגוב היה הישראלי־המגניב של הסבנטיז, עומר אדם — בעצמו התגלמות אנושית של קאבר מזרחי לאצולה אשכנזית (מצד אמו) — הוא הישראלי המגניב של ימינו.

רק בן 25, אדם שבר השנה את כל הקופות. הוא גובה 200–250 אלף להופעה, והכרטיסים אליה אוזלים לרוב בתוך שעה. השיא נרשם במאי, כשמכר בתוך שעה 30 אלף כרטיסים לאצטדיון סמי עופר בחיפה וגרם לקווי הטלפון לקרוס.

אולם, כסף גדול יש במוזיקה המזרחית כבר מזמן. זאת המגניבות שהיתה המעוז האחרון שהז'אנר היה צריך לכבוש בתקשורת האשכנזית־שמרנית, שהרי על כל מזרחי מגניב נוספת לרוב כוכבית של "כן, אבל": סטטיק ובן אל זה בעצם פופ, דיקלה זאת מוזיקה ערבית, ימן בלוז זאת מוזיקת עולם ולירון עמרם הוא בכלל אלקטרוניקה. אבל על הגרון הטורקי של עומר אדם אי אפשר לשים כוכבית. וגם לא צריך. הוא פשוט זמר מזרחי, ומגניב מאוד. היחיד שיכול לצאת מלך גם בחליפת טרנינג פרחונית.

דודו מצויינים

מקום 87: נטע ברזילי, זמרת וזוכת האירוויזיון

לימדה את הישראלים שיעור באהבה עצמית

מערכה ראשונה. בצד ימין של הזירה נער חטוב, צעיר וחייכן, בן־של, עם קול פעמונים. בצד שמאל של הזירה בחורה שמנה חמושה בסטייל גיקי, ביטחון עצמי ולופר, מלחימה שירים שונים לאחד, שוברת משפטים להברות, משכפלת אותן, מתיכה אותן זו לזו ויוצרת שירי־כלאיים. השופטים: 1.62 מיליון צופי "הכוכב הבא". הבחורה השמנה מנצחת.

נטע ברזילי צילום: רויטרס

מערכה שנייה. בצד ימין של הזירה בחורה חטובה, "הביונסה הקפריסאית", בביגוד צמוד וסקסי עם חטיבת רקדנים ושיר פופ קלאסי קליט. בית־פזמון־בית־פזמון. בצד שמאל של הזירה בחורה שמנה בקימונו וחתולי זהב יפניים, מקרקרת כתרנגולת, עושה פרצופים מצחיקים ושרה על פיקאצ'ו ודובונים. השופטים: 186 מיליון צופי האירוויזיון. הבחורה השמנה מנצחת.

כן, הבחורה השמנה. חשוב להדגיש. זה חלק מהותי במהפכה המדהימה שהיא נטע ברזילי. בעולם השוביניסטי שלנו כוכבת פופ חייבת להיות רזה. ואם לא נולדת רזה, אז תרזי. סליחה, אם נינט ירדה במשקל אז כולן יכולות, גם את. ואם לא ירדת עדיין במשקל, אז בואי נשאל אותך על זה שוב ושוב ושוב. אפילו אם המראיינת היא עיתונאית פמיניסטית לעילא, היא חייבת לשאול על המשקל. או לכל הפחות על המוזרות. סדר צריך שיהיה פה.

אבל ברזילי לא בובה. והיא לא נותנת לכל זה לרפות את ידיה. "אני אוהבת את עצמי בכל מידה", השיבה בגאווה לאילנה דיין. "אם (הסגנון המוזיקלי שלי) לא עובר לכולם חלק בגרון, הכל בסדר", ענתה בביטחון לגאולה אבן. מי היה מאמין שאת יכולה להיות עצמך ושיאהבו אותך. שאת יכולה להיות שמנה, וממש בסדר עם זה.

המהפכה של ברזילי לא נעצרת בדימוי הגוף החיובי. בישראל 2018, שבה חמלה לחלשים מוקעת כשמאל־קיצוני, ברזילי לא מהססת לפתוח פה, לתמוך בקהילת הלהט"ב ולתקוף את ההנהגה על "אפליה חמורה, חשוכה וגסה שפשוט אי אפשר להמשיך לשתוק עליה". ללמדנו שחסל סדר "תהיי יפה ותשתקי". מהיום אמרו "תהיי איך שבא לך ושכולם ישמעו". קולולו קולולו!

דודו מצויינים

מקום 88: טליה הראל–בז'רנו, מנכ"לית "כנפיים של קרמבו"

יוצרת חברה נגישה ומכילה יותר עבור צעירים עם צרכים מיוחדים

תנועת הנוער המקומית "כנפיים של קרמבו" רשמה באוגוסט הישג חסר תקדים, עם בחירתה ליועצת לארגון ECOSOC של האו"ם, בתחום השילוב וההכלה – הודות למודל הפעילות הייחודי של התנועה, שמשלבת בפעילותה בני נוער עם צרכים מיוחדים, לצד בני נוער "רגילים". "זה אומר שאנחנו יכולים להגיע כיום לכל הכנסים והאירועים של ECOSOC, להפיץ את הידע שלנו ולייעץ לכל ארגון שפונה אל האו"ם בבקשת עזרה בנושאים האלה", מסבירה מנכ"לית התנועה, טליה הראל־בז'רנו.

מימין טליה הראל בז'רנו מנכ"לית ופעילים בתנועה כנפיים של קרמבו צילום: אוראל כהן

כנפיים של קרמבו הוקמה לפני 16 שנים, ומקיימת כיום פעילות ארצית ב־66 סניפים, אליהם מגיעים כ־6,000 בני נוער. הפעילות של התנועה מגוונת מאוד, ויש לה סניפים בריכוזי אוכלוסייה יהודית (דתית וחילונית), מוסלמית, נוצרית ודרוזית. המטרה היא ליצור חברה נגישה יותר עבור כולם, בין אם יש להם צרכים מיוחדים ובין אם לא; וליצור את השינוי הנדרש כל כך, בחברה מקוטבת שמעדיפה להרחיק ולבדל את השונה, במקום להכיל אותו.

"אני רואה איך אנשים נכנסים ואיך הם יוצאים מהתנועה", אומרת הראל־בז'רנו. "ברגע שאתה חונך אדם עם צרכים מיוחדים, החשיבה שלך משתנה. אתה יכול להכיל כל אדם ששונה ממך. הפעילים שלנו אומרים שאי אפשר להיכנס ל'קרמבו' ולצאת חשוך. ברגע שאתה נכנס, הלב מתרחב והחשיבה משתנה. התנועה שלנו מובילה מהפכה חברתית שקטה, אבל עצומה. מהגדולות שהיו כאן, ברוח של קרמבו — שינוי חיובי, אנרגטי, שמח ואופטימי. זו מהפכה שאומרת שיוצרים יחד מקום ומשמעות לכל אדם".

הייחוד של כנפיים של קרמבו בהשוואה לעמותות אחרות עם מטרה חברתית הוא במדידת ההשפעה שלה. התנועה ביצעה מחקרי הערכה שמראים עד כמה היא מצליחה להשפיע על התפישות של החונכים — בני נוער ללא צרכים מיוחדים, שהופכים בפועל לסוכני שינוי חברתי בכל הקשור באמונה בשילוב אנשים מכל הסוגים והמינים בכל פעילות. מחקרים אלו סללו את דרכה של התנועה כל הדרך אל האו"ם.

גיל קליאן

מקום 89: רוני חזקיהו, החשב הכללי במשרד האוצר

מנסה להילחם בעודף הבירוקרטיה

×להבדיל מקודמתו מיכל עבאדי־בויאנג'ו, רוני חזקיהו לא ממתג את עצמו כמומחה בחשבונאות, וממילא הוא אינו כזה. הזווית של חזקיהו היא אחרת: הוא פועל להסטת כוחו הרב של החשב הכללי מול משרדי הממשלה לטובת פרויקטים שלדעתו חיוניים למשק, בתחומי התשתיות וצמצום הבירוקרטיה הממשלתית.

רוני חזקיהו צילום: אוראל כהן

בכל הנוגע לבירוקרטיה ולמדד עשיית העסקים (Doing Business), בנק ישראל וגופים בינלאומיים אמנם הציפו את חשיבות הנושא בשנים האחרונות, אבל בעוד אלו יכלו בעיקר להתריע מפני הבעייתיות, לחזקיהו — כמי שלאגף שבראשו הוא עומד יש נציגים בכל משרדי הממשלה — יש גם כלים לפתור: הוא עמד בראש ועדה בין־משרדית לשיפור הסביבה העסקית, אבל זו בסך הכל המליצה על הקמת ועדה להפחתת הבירוקרטיה שחבריה יהיו מנכ"לי משרדי הממשלה. בינתיים אלה רק מילים יפות. אם הן יחוללו שינוי אמיתי בתפיסת הממשלה, עשויה להיות להן השפעה מרחיקת לכת על התחרות, על יוקר המחיה ועל הצמיחה של המשק — אבל, כאמור, עוד חזון למועד.

בנוגע לתשתיות, החשיבה על איך ישראל צריכה להיראות ב־2030 לא התחילה השנה — אבל רק בחודשים האחרונים היא החלה לקרום עור וגידים, כשחזקיהו מקדם תוכנית רב־שנתית בהיקף של מאות מיליארדי שקלים להשקעה בתשתיות, במטרה לעודד את הצמיחה ולהגדיל את התוצר. התוכנית הזו משנה סדרי עולם בממשלה, הן בגלל שהיא מתכננת רחוק קדימה (כלומר, השרים הנוכחיים לא יגזרו את הסרטים על הפרויקטים שיקודמו) והן בגלל שהיא פועלת לתיאום בין משרדי הממשלה. אחרי שנים שבנק ישראל מתריע על מחסור בתשתיות בארץ, חזקיהו פורט את זה לרזולוציה פרקטית: מה צריך לבנות בתחום התחבורה הציבורית, הכבישים, החשמל, הגז; אילו בעלי מקצוע חסרים בארץ; ואיך ואילו משרדי ממשלה צריכים לשתף פעולה כדי שזה יקרה. גם כאן התוכנית היא עדיין רק בגדר תוכנית — אבל כאן, עצם קיומה הוא חידוש אדיר, ומימושה יותיר את טביעות אצבעותיו של חזקיהו על חיינו לעשורים קדימה.

היכולת של חזקיהו להביט רחוק ולחתור לשם היא נכס חשוב. אך חשוב לזכור שתפקיד החשב הכללי הוא אחד משומרי הסף החשובים בישראל, ואמון על מעקב אחר ביצוע תקציב הממשלה. דווקא בתקופה שבה הממשלה, ובעיקר שר האוצר, לוחצים למשחקים חשבונאיים בעייתיים (למשל השתת הוצאות שונות של הממשלה על ההכנסות מקרקעות של רמ"י בניגוד לכללים המקובלים), אסור לחזקיהו לשכוח את התפקידים המסורתיים האלה.

כחלון מרוצה מחזקיהו: במסגרת החיפוש (הלא מאוד אינטנסיבי) אחר מחליף לנגידת בנק ישראל קרנית פלוג, שמו של חזקיהו עלה כמועמד כבר כמה פעמים. לפי גורמים באוצר הוא סירב לתפקיד, כמו יתר המועמדים ששמם עלה על הפרק. אולי בגלל היחס שמקבלת הנגידה מראש הממשלה ושר האוצר.

עמרי מילמן

מקום 90: יובל שטייניץ, שר האנרגיה

מרוב שקידם את הגז, שכח את המים

הקדנציה הנוכחית של יובל שטייניץ במשרד האנרגיה היא סוג של רכבת הרים. בצד המקצועי זה התחיל עם אישור מתווה הגז, המשיך בפתיחת הים לתחרות בתחום חיפושי הגז והנפט לאחר חמש שנות קיפאון והסתיים באישור רפורמה היסטורית בחברת החשמל. אם ישלים את שורת ההסכמים הבינלאומיים שהתהדר בהם, שטייניץ ייזכר כמי שדחף ואישר מכירת גז לירדן, למצרים, לרשות הפלסטינית ועד איטליה ומדינות הבלקן, באמצעות צנרת פאן־אירופית שתחצה את הים התיכון. לפי הדוחות הבורסאיים של שותפויות הגז, באמצע העשור הבא ייכנסו לישראל כ־1.3 מיליארד שקל כל חודש מתמלוגי הפקת הגז, מס חברות ומס ששינסקי, עוד בייבי של שטייניץ מתחילת העשור — וזה רק ממכירות מקומיות. אם שטייניץ יצליח לחבר אותנו לאירופה זרם ההכנסות יוכפל, וישראל תהפוך לגורם גיאו־פוליטי אזורי שקשה להתעלם ממנו. רק חשוב לא לשכוח את המפעלים בארץ שמשוועים לחיבור לגז.

יובל שטייניץ צילום: עמית שעל

מנגד, שורת פרשיות שלהב 443 חוקרת נדבקו למקורביו: ראש לשכה לשעבר, יועץ פוליטי, קרובי משפחה — כל אלו עלו לרגל למשרדי החקירות. ושטייניץ? לא ידע, לא שמע, לא היה קשור. ייתכן שמדובר בצירוף מקרים נדיר. אם לא, הקלישאה של "אמור לי מי חבריך" תירשם גם על שמו של שטייניץ.

בשנה האחרונה, עם שקיעת האבק על פרשת מתווה הגז ועם הפיכתה של הרפורמה בחח"י לעובדה מוגמרת, התברר שענף אחר נותר זנוח בצד הדרך: משק המים. לפני חצי שנה הוכרזה שנת בצורת חמישית רצופה, ועכשיו צצות תוכניות חירום כמו הקמת מתקני התפלה חדשים (שתחייב העלאת תעריפים) ופרסומות ש"ישראל שוב מתייבשת". את הגיבנת הזו ייאלץ שטייניץ לסחוב על גבו עד סוף הקדנציה. הוא היה צריך לחשוב קדימה, ולא להתספק בהקמת שני מתקני התפלה. המשבר הזה צריך טיפול דחוף כבר כעת, וככל שהטיפול הזה מתעכב — אנחנו עלולים לראות פה מדיניות של הקצבות מים. לא משהו שיושב יפה על אומת הסטארט־אפ.

ליאור גוטמן

מקום 91: אלונה ברקת, בעלת הפועל באר שבע

הצילה את הכדורגל הישראלי מעשור של שעמום

ב־2007, כשאלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע מאלי זינו, בעלי הקבוצות האחרים בישראל חיככו את ידיהם בסיפוק. "הנה פראיירית שאפשר לעשות עליה סיבוב", אמר אחד מהם. ואכן, ההשקעות הראשוניות של ברקת נראו כאילו מישהו עשה עליה סיבוב: שחקנים נרכשו ביותר מדי כסף, מעט מדי כסף הושקע באנשי המקצוע המתאימים והביקורות לא ריחמו — גם מבית, מאוהדי הקבוצה.

אלונה ברקת צילום: חיים הורנשטיין

עשור אחר כך, ברקת היא האישה היחידה באירופה שהובילה קבוצה לאליפות, ועוד בפעם השלישית ברציפות. מראיינים אותה בכל העולם על הישגיה כאישה בעלת קבוצת כדורגל; האוהדים מאושרים מהקבוצה וממלאים את האצטדיון החדש מדי משחק. יחד עם המאמן ברק בכר והמנכ"ל אסי רחמים, היא נקטה שורת החלטות והימורים שהניבו החזרים נהדרים, והפכה את הפועל באר שבע לקבוצת הכדורגל הישראלית הטובה ביותר — וזאת נוכח תחרות עיקשת מול הכספים הענקיים של המיליארדר הקנדי מיטשל גולדהאר והממון של "הכסף הישן" יעקב שחר.

ברקת היא אחת משלושת האנשים החשובים ביותר כרגע בכדורגל הישראלי, וכנראה בספורט הישראלי כולו. בלעדיה יייתכן מאוד שמכבי תל אביב היתה חוגגת כבר שש אליפויות רצופות והעניין בכדורגל הישראלי היה בתחתית החבית. איתה, כבעלים שהשקיעה כבר יותר מ־100 מיליון שקל בהפועל באר שבע, יש תחרות בליגה עד מאי לפחות.

ומה עם אותם בעלים שחיככו את ידיהם בסיפוק כשברקת קיבלה את האישור הסופי לרכוש את הפועל באר שבע? חלקם כבר לא בכדורגל הישראלי. חלקם נמצאים עמוק בליגה השנייה. חלקם בחיים לא יגיעו להישגים של ברקת.

אוריאל דסקל

מקום 92: הרב בצלאל כהן, ראש הישיבה התיכונית החרדית "חכמי לב"

לימודי תורה וגם לימודי ליבה: האיש שמגדל את החרדים החדשים

בצלאל כהן, ככל כנראה גדול מהמהפכנים החרדים בדורנו, אומר שלעולם החרדי יש שתי אפשרויות: או שתקום מנהיגות רבנית סוחפת לציבור החרדים החדשים והעובדים, שתציע תשובות ופתרונות לאלו שאינם מוצאים את מקומם בחברה הקיימת; או שנראה גל של יציאה לשאלה. זו תגיע לדבריו דווקא מקרב החרדים הקשים, "ההארד קור".

כהן מספר ש"אנחנו רואים תרבות של אנוסים (חרדים שאיבדו את האמונה אבל ממשיכים לחיות בחברה החרדית, ש"א) ויוצאים לשאלה. אם לא תקום מנהיגות רבנית לחרדים החדשים, הסחף יהיה גדול הרבה יותר". הוא מסביר ש"ההארד קור של הציבור הליטאי (הזרם החרדי שמייצגת מפלגת דגל התורה, ש"א) מרגיש שאין מוצא".

לדבריו, המצב הקיים שבו צמחה חרדיות מודרנית בלי מנהיגות רוחנית, לא מספק להם תשובה. מבחינתם, "עדיף להיות חילוני". לדבריו, יש מאות רבות של אנוסים, אם לא אלפים. "בשבוע שעבר הגיע אליי אנוס ממודיעין עילית. הוא בא לספר לי שהוא יודע על ראשי ישיבות ועל רבנים שמחללים שבת בסתר. זה לא קוריוז".

הרב בצלאל כהן צילום: עמית שאבי

כהן סבור שהשינוי בחברה החרדית כבר פה, אבל הוא בין־דורי. לדבריו, רוב מוקדי הכוח נמצאים בידי בני ה־40 פלוס — כך שהשינוי של פירמידת הכוח צריך לצמוח מלמטה. "ניקח את התקשורת. העיתונות המודפסת כמו 'יתד נאמן' (ביטאונה של דגל התורה, ש"א) זה לזקנים. הצעירים קוראים את אתרי האינטרנט. האתרים משנים את החרדים. את המבוגרים לא נשנה — ולא נחכה לילדים שלהם. לכן צריך להקים מוקדי כוח של צעירים".

ב־2005, כשכהן עוד היה פעיל חרדי אלמוני, הוא פרסם במכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, נייר עמדה ראשון על שילוב גברים חרדים בעבודה. אז זה נראה קצת כמו חוברת פנטזיה. בהמשך היה כהן בין היוזמים של תוכניות המלגות לסטודנטים חרדים.

ב־2013, כשהתהליך של יציאת גברים חרדים לעבודה כבר נראה עובדה קיימת, כהן עבר לאתגר קשה עוד יותר — והקים ישיבה חרדית עם לימודי ליבה. הוא לא הסתפק בישיבה שמיועדת לילדים של חרדים עובדים, אלא פונה לנערים מהמיינסטרים החרדי. בכך הוא מערער על עצם המוסכמה שהמסלול האידיאלי לנער חרדי הוא לימודי קודש, ללא לימודי חול. השילוב בין השניים מעורר הפגנות קבועות מול ביתו. גם חברי מועצת עיריית ירושלים החרדים נלחמים בו, ובין היתר עשו הכל להקשות על הקצאת מבנה לישיבה.

מחקר של מכון ירושלים למחקרי מדיניות שפורסם השנה, גילה שיש כבר 16 ישיבות תיכוניות חרדיות המגישות לבחינות בגרות, ובהן 2,000 תלמידים — עדיין אחוזים בודדים מהמחזור החרדי. אולם, המחקר גילה ש־17% מהחרדים מוכנים לשלוח את הילדים שלהם לישיבות כאלו. כמובן שבמיינסטרים החרדי שאליו פונה הישיבה של כהן, הקרויה חכמי לב, עוד ארוכה הדרך למהפכה.

הקואליציה הנוכחית גרמה נזק גדול לתהליך היציאה לעבודה של הגברים החרדים. התקציבים הגדולים שהזרימה לישיבות ולאברכים, גרמה לבלימת תהליך יציאת הגברים החרדים לשוק העבודה. כהן אומר ש"יש לי תחושה שהגענו קצת למיצוי, ההארדקור נשאר הארדקור ולא נראה לי שתהיה פריצת דרך".

לעומת זאת, אומר כהן, יש ביקוש גובר למוסדות חינוך עם לימודי ליבה. "כל מי שיצאו כבר לצבא, לימודים אקדמיים ועבודה, מעוניינים לשלוח את הילדים שלהם למקומות עם לימודי ליבה. אני אופטימי, ומאמין שאם יקימו מוסדות חינוך עם לימודי ליבה, הביקוש יגדל". כהן מודה שכמות המוסדות שמלמדים לימוד חול עדיין לא גדולה, ומסביר שמה שצריך זה להקים בתי ספר חדשים במסגרת הזרם הממלכתי־חרדי.

המטרה של כהן היא עצמאות חינוכית מהממסד החרדי, שתשחרר את החרדים החדשים מהתלות בחברה החרדת הוותיקה. לדבריו, זה כמו עצמאות אנרגטית. "הנפט שלנו הוא מוסדות חינוך. אם החרדים החדשים יצליחו להתארגן כמפלגה ולהקם מוסדות חינוך, אין במה לאיים עלינו. נהיה הרבה פחות פגיעים. חרמות והפגנות זה לא מפחיד", הוא מספר מניסיון אישי, "מה שמפחיד זה שהילדים נשארים בבית", כלומר לא מתקבלים לשום בית ספר.

כדי להקים עוד מוסדות חינוך דרוש כוח פוליטי. עד שתקום מפלגה של החרדים החדשים, כהן מקווה שנציגים שלהם ישתלבו במפלגות אחרות כמו רשימות "התעוררות" ו"ירושלמים" בבחירות לעיריית ירושלים, או "הבית היהודי" בבחירות לכנסת.

"המטרה", הוא מנסח, "היא להגיד שיש פה קבוצה שיש לה מנהיגות, אמירה, מוסדות". בשנות ה־80 הקים הרב הליטאי אליעזר מנחם שך לראשונה מוסדות לזרם שלו, ובין היתר את מפלגת "דגל התורה" ואת עיתון "יתד נאמן". "גם החרדים החדשים צריכים מוסדות", אומר כהן. הוא מספר ש"אין לנו אפילו אתר אינטרנט. צריך מוסדות. זה חייב לקרות".

שחר אילן

מקום 93: ארגון הרבנים צהר

סודק את מונופול הרבנות

המונופול של הרבנות הראשית בתחום הכשרות החל להיסדק השנה, כשארגון הרבנים צהר פתח מערך כשרות. בינתיים רק כ־100 עסקים מקבלים מהם השגחה, אבל בצהר שואפים ל־10% משוק הכשרות, כלומר פי 15. את המוניטין שלו רכש צהר בזכות החתונות הידידותיות שהוא עורך, אלא שהחתונות האלה עדיין נערכות במסגרת הרבנות. לכן, לא רק שהם אינם מציעים אלטרנטיבה למונופול האורתודוקסי על הנישואים — אלא מחזקים אותו. לעומת זאת, מערך הכשרות שלהם פועל מחוץ לרבנות ומהווה הבעת אי־אמון ברורה. זאת בשל הטענות ההולכות וגוברות על שחיתות ועל השגחה לא תקינה בכשרות הממלכתית.

הרבנות, מצידה, מנהלת מאבק חריף בצהר הכולל רישום קנסות לעסקים שנמצאים תחת השגחתו, אף שהם פועלים כחוק. רבנים שמרנים בציונות הדתית אף פרסמו מכתב קשה נגד הארגון הדתי שבעיני רבים הוא היום החשוב ביותר בציונות הזו. היציאה מהקונצנזוס האורתודוקסי היא מחיר שצהר משלם. על פי פסק דין של בג"ץ, לרבנות הראשית יש מונופול על המילים "כשר" ו"בהשגחה". לבעל עסק שאינו מעוניין בהשגחת הרבנות יש זכות לתלות שלט שבו הוא מספר איך הוא מטפל במזון שלו ומי מפקח עליו. זו הפרצה שדרכה נכנסים משגיחי צהר.

לאחרונה קבע היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, כי לא יהיה ניתן להציג את הלוגו של ארגון כלשהו על הצהרת הכשרות של בעל העסק. הלוגו של צהר, המזוהה עם רבנות אורתודוקסית, היה עשוי להוות סוג של חותם כשרות; אבל עכשיו, השם של צהר כתוב באותיות קטנות בתחתית התעודה. ראש מיזם הכשרות של צהר, הרב רפי פוירשטיין, אומר ש"לא הרגשנו שהשמים נפלו בגלל החלטת היועץ המשפטי. היינו מעדיפים שזה יהיה אחרת, אבל זה לא מה שיעלה או יוריד את הפרויקט".

בצהר אוהבים לציין שב־80%-70% מהעסקים שלהם לא היתה כשרות קודם לכן, כמו למשל בשני סניפים גדולים של ארומה בתל אביב. "אלו אנשים שישבו על הגדר ורצו כשרות, אבל לא רצו להתעסק עם הרבנות", מסביר פוירשטיין.

הכנסת עסקים למעגל הכשרות בהחלט יכולה לעזור לצהר במאבק על דעת הקהל הדתית. אבל כדי להגיע לפריצת דרך בכמות העסקים, יצטרכו בצהר להתחיל לקחת מסעדות ובתי קפה מהרבנות — והרבה. שני המבחנים של צהר בדרך לשם יהיו מסעדות של ארוחות עסקיות עממיות באזורי תעסוקה, שמשרתות ציבור מסורתי גדול, ובתי מלון שעובדים עם ועדי עובדים. בינתיים יש להם רק בתי מלון קטנים.

שחר אילן

מקום 94: אלכס פרידמן, מייסד עמותת "נכה, לא חצי בן אדם"

הוביל את הנכים למאבק מוצלח לאחר משא ומתן סיזיפי ומאבק חברתי, הצליחו הנכים להשיג תוספת מיידית לקצבאות, שלא הושוו עדיין לשכר המינימום

מאבק הנכים הוא כנראה המאבק החברתי המצליח ביותר בתולדות ישראל מבחינה כלכלית: הנכים השיגו באמצעותו תוספת מיידית של 2.2 מיליארד שקלים לשנה לקצבאות והתחייבות מעוגנת בחוק שהתוספת תגדל עד 2021 לסכום כולל של 4.4 בשנה. אם העשור הקודם עמד בסימן התמיכה הציבורית בקשישים, שהכניסו לכנסת מפלגה עם שבעה מנדטים, נראה שזה העשור של התמיכה בנכים. "אף אחד לא יודע להסביר איך קיבלנו את זה", מודה אלכס פרידמן, מייסד ויו"ר עמותת "נכה, לא חצי בן אדם". פרידמן משוכנע ש"באותה נקודת זמן לא יכולנו לקבל יותר", אבל לדבריו, "אנחנו בהחלט יכולים לקבל יותר בהמשך". אחרי ההעלאה קצבת הנכים הכללית עומדת על כ־3,300 שקל לחודש, והדרישה של הנכים היא להשוותה לשכר מינימום — כלומר 5,300 שקל.

אלכס פרידמן צילום: צביקה טישלר

אם יש משהו שהפך את המשא ומתן עם הנכים לסיזיפי, זה היה הצורך להסכים עם עשרות ארגונים מתחרים ובעלי אינטרסים מנוגדים. פרידמן התבלט לא רק בגלל הענייניות שלו, אלא בזכות העובדה שהוא בנה בעצמו את כלי התקשורת רב העוצמה ביותר של הנכים — דף הפייסבוק שממנו צמחה העמותה שלו.

ובכל זאת, אין ספק שלהישג הזה יש הרבה אבות ואמהות — בולט ביניהם יו"ר סיעת מרצ, ח"כ אילן גילאון (בעצמו נכה), שהצליח להעביר בסוף 2016 את חוק העלאת קצבאות הנכים לגובה שכר המינימום בקריאה טרומית ובכך פתח את התהליך שנגמר ב־4.4 מיליארד. אפשר לציין גם את יו"ר הקואליציה לשעבר ח"כ דוד ביטן ואת שר הרווחה חיים כץ, שהעניקו למאבק גב מתוך הממשלה. בין הנכים אפשר לציין גם את יו"ר מטה מאבק הנכים, נעמי מורביה, ובעיקר את חסימות הכבישים שארגנו חברי ארגון "הנכים הופכים לפנתרים". אם יש משהו שמאבק הנכים חזר והזכיר, זה שבלי לחסום כבישים לא מגיעים פה לשום דבר.

אחת הבעיות של הנכים היא שחצי מתוך ה־4.4 מיליארד עדיין "על הקרח", כלומר לא הוחלט איך לחלק אותם. נכון, הם עוגנו בחוק — אבל חוקים אפשר לשנות, בייחוד אם יהיה משבר כלכלי וצורך לקצץ. כלומר המבחן הבא של נציגי הנכים יהיה מימוש ההמחאה הדחויה על עוד 2 מיליארד והעלאת הקצבאות מ־3,300 היום ל־3,700 שקל.

מחאת האוהלים נגמרה בכך שסתיו שפיר ואיציק שמולי נכנסו לכנסת. יהיה מפתיע אם פרידמן לא יהיה בכנסת הבאה. הוא מדווח שקיבל כמה הצעות, בייחוד ממפלגות חדשות, ונשקלת גם הקמת מפלגת נכים עצמאית. לאור הצפיפות הרבה שצפויה במשבצת החברתית בבחירות הבאות בין כולנו למפלגה החדשה של אורלי לוי־אבקסיס, אפשר בכל זאת להניח שבסוף הוא ירוץ במפלגה קיימת.

שחר אילן

מקום 95: עו"ד הדס תגרי מייסדת הקבוצה למאבק בתאונות בניין, וראובן בן־שמעון מייסד הפורום למניעת תאונות עבודה

העלו את תאונות העבודה והבנייה למודעות הציבורית

תאונות בנייה קטלניות תמיד היו בישראל, בירת ה"סמוך" העולמית, אבל עם השנים מספרן רק הולך ועולה. היעדר הסנקציות על חברות הבנייה, ואכיפה לא־קיימת הביאו לכך שהשנה כבר נהרגו 28 פועלי בניין ושני עוברי אורח עד כתיבת שורות אלו. את הטרגדיה המתמשכת הזו תגרי ובן־שמעון מנסים לעצור, ויחד עם שותפים נוספים פועלים כדי להעלות את המודעות הציבורית לתאונות באתרי הבנייה, ודוחפים למהלכים שייאלצו את הממשלה להבטיח את שלום העובדים.

הדס תגרי וראובן בן שמעון צילום: אלכס קולומויסקי, יאיר שגיא

נדמה שהשנה, למרות הנתונים הקשים, החל המאבק המורכב של השניים לשאת פירות. לאחר פניות למבקר המדינה ולוועדה לביקורת המדינה, קיימה הכנסת כמה דיונים דחופים בנושא התאונות. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הודיע כי יקים עד לתחילת 2019 יחידה מיוחדת לחקירות תאונות עבודה בלהב 433. במקביל, משרד העבודה החל להגדיל את מספר פקחי הבטיחות שיסתובבו בין האתרים; סמכויותיהם של הפקחים הורחבו בעקבות כניסתה לתוקף של תקנה שמאפשרת לקנוס את הקבלנים ב־35 אלף שקל על עבירות בטיחות, ולסגור ל־30 יום אתרים בהם נרשמו ליקויים חמורים (ולא ל־48 שעות, כפי שהיה עד כה). חקיקה נוספת שכבר מיושמת בשטח מונעת מקבלנים להעסיק קטינים באתרי בנייה.

הפעולות לא הסתכמו רק בכנסת ובממשלה: תגרי ובן־שמעון הבהירו כי על החברות לקחת אחריות לשלום העובדים באתרים שלהן. בעקבות פנייה לרשות ניירות ערך, זו הודיעה כי תשקול את נושא הדיווח של חברות ציבוריות על תאונות בנייה. ביולי חברת אורון אחזקות דיווחה על תאונה שהתרחשה באתר שבו פעלה.

חזית נוספת שאליה הפנו תגרי ובן־שמעון את הזרקורים היא זו שמול רשם הקבלנים, שמאז קום המדינה לא מימש סמכות חוקית לשלול רישיונות קבלנים שמעורבים בתאונות (אפילו לאחר הרשעה). השנה, לראשונה, הזמין הרשם חברות גדולות לשימועים. הלחץ של תגרי ובן־שמעון הוכיח שיש לו שיניים; עכשיו הם מחכים לראות אם הוא גם יודע לנשוך.

דותן לוי

מקום 96: שמואל חרל"פ ורמי אונגר, יו"ר כלמוביל ובעלי טלקאר

היברידית לכל פועל

בשנים האחרונות השתלטו מותגי הרכב הקוריאניים על שוק הרכב הישראלי: כבר כמה שנים שבמקום הראשון והשני בשוק נמצאות לסירוגין יונדאי, המיובאת על ידי כלמוביל שבשליטת שמואל חר ל"פ, וקיה המיובאת על ידי טלקאר של רמי אונגר. שני המותגים הם זרועות של אותו קונצרן (יונדאי מוטורס היא בעלת השליטה בקיה עם 34%), אבל בארץ ניטשת ביניהם מלחמת חורמה — ומי שיכריע בה, מסתמן, הם הרכבים ההיברידיים.

מימין רמי אונגר ושמואל חרל"פ צילום: עמית שעל, תומי הרפז

מנתוני איגוד יבואני הרכב עולה כי במחצית הראשונה של 2018 נרשמה עלייה ניכרת במסירות של רכבים היברידיים ורכבי כביש שטח, וירידות במסירות של כל השאר (מסירות מכוניות סופר־מיני, למשל, ירדו ב־13% ומסירות משפחתיות ירדו ביותר מ־20%). רכבים היברידיים משווקים בישראל זה כמה שנים, אך היברידיים משפחתיים במחיר עממי לא הופיעו פה עד להגעתה של הפלטפורמה ההיברידית המודולארית של קונצרן יונדאי־קיה. בשפה פשוטה: שלדה שמסוגלת לשאת רכיבים של מערכת הנעה היברידית. על הפלטפורמה הזו מבוססים שני דגמים שנמכרים בישראל, יונדאי איוניק וקיה נירו. שני הדגמים האלה יתחרו כעת בעיקר על שוק ציי הרכב, שם מככבות ההיברידיות בשנים האחרונות הודות להטבת מס הקנייה (30% במקום 83% על מכונית רגילה). ניצחון של אחד הדגמים האלה עשוי לבסס דומיננטיות ארוכת טווח של אחת מהיבואניות הגדולות.

תומר הדר

מקום 97: הפקיד שבשער

פקידי הבנקים נהפכו לבלשים פיננסיים

בשנתיים האחרונות התחזק מעמדו של מעין רגולטור חדש במלחמה בהון שחור והעלמות מס. אין זה גוף ממשלתי, השוכן בקריית הממשלה בירושלים או בתל אביב; אלו הם הפקידים בבנקים, ובכל גוף פיננסי שעוסק בהעברות כספים. בעל כורחם, נהפכו הגופים הפיננסיים למעין שומרי סף, והם נדרשים לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון לא רק על כל עסקה מעל היקף מסוים, אלא גם על כל אירוע שנראה חריג.

כל ישראלי שמנסה לבצע העברת כספים בהיקף משמעותי נאלץ לעבור כיום תחקור של פקידי הבנקים, שנדרשים להבין מה מקור הכסף, לאיזו מטרה נועדה ההעברה, למי — ואיך. אותם פקידים לא עושים זאת רק כי ביקשו מהם; הם פועלים תחת החשש שהם או מקום העבודה שלהם יואשמו בסיוע להלבנת הון או בהעלמת מס (שנחשבת בשנים האחרונות עבירת מקור — כלומר עבירה שדרכה ביצעו הלבנת הון).

בשנים האחרונות נהפכה המערכת הפיננסית לכמעט שקופה עבור הרשויות הנלחמות בעבירות הכלכליות, אבל מאחר שהיקפי הפעילות גדולים בכמה מידות על הרגולטורים עצמם, הם רתמו את המוסדות הפיננסיים לפעול עבורם. הבנקים לא מזלזלים בהוראות; לא לאחר שבנק לאומי שילם קנס של 270 מיליון דולר כדי לסגור את החקירה נגדו בחשד שסייע ללקוחותיו להעלים מס בארה"ב, ובנק הפועלים הפריש בדוחות שלו 343 מיליון דולר במסגרת פרשת הייעוץ הפסול ללקוחות שלו בארה"ב.

אולם לא צריך לרחם על הבנקים, שמשתמשים בהנחיות החדשות כדי לצמצם את התחרות מולם. לא מעט סטארטאפים פיננסיים, המתחרים במידה מסוימת בפעילות הבנקים (בתחומים כמו העברות כספים, המרות כספים ומתן הלוואות על סמך אלגוריתמים מתוחכמים יותר מאלה של הבנק), מספרים שהבנקים מערימים עליהם קשיים רבים בדרכם לפתוח חשבון בנק — מה שמונע מהם לפעול. גם זה עול שמוטל על כתפיו של הפקיד הקטן, ומושפע מהרגולציה — אבל גם משרת את החשש של הבנקים מתחרות.

עמרי מילמן

מקום 98: אריה דרעי, שר הפנים

שכח שהוא רוצה לקרב חילונים, ויצא למלחמות דת

קשה לזכור, אבל רק לפני שנתיים אמר שר הפנים אריה דרעי כי "בסופו של דבר החילונים יחליטו איזו שבת הם רוצים. אנחנו לא נאכוף על אף אחד מה לעשות, אין לנו שום עניין לחולל משברים. אנחנו מבינים שאנו לא במדינת הלכה". והנה, בחורף האחרון הוביל דרעי עצמו את הקואליציה למשבר על חוק המרכולים ששולל מהעיריות את הזכות להחליט על פתיחת חנויות מזון בשבת. בקיץ הודיע שלא יחתום על חמישה חוקי עזר של חמש ערים חילוניות שמאפשרים פתיחת עסקים בשבת.

זה לא היה הזיגזג היחיד של דרעי. ב־2015 דרש דרעי, אז שר הכלכלה, להעביר את סמכות ההכרעה בנושא חוקי עזר העוסקים בפתיחת עסקים בשבת משר הפנים לממשלה — זאת כדי שהאחריות תתחלק בין כל שרי הממשלה ולא תיפול רק על המפלגות החרדיות. אבל ב־2017, אחרי שהתברר שאי אפשר להעביר בממשלה חוק שבת ואחרי שהוא חזר לתפקיד שר הפנים, אילץ דרעי את הממשלה להחזיר לו את הסמכויות.

מה גורם לדרעי להתפתל כל כך? הפוליטיקאים החרדים נתנו בראשית 2016 הסכמה שבשתיקה לפשרת הכותל, שהקצתה רחבה נפרדת לרפורמים ולקונסרבטיבים, ששותפו בגוף שמנהל את הרחבה. בתגובה הם ספגו ביקורת קשה מאוד, בייחוד באתרים החרדיים, נסוגו מעמדתם ומאז הם לא פתוחים לשום פשרה. כך שבניגוד לטענת העסקנים החרדים ש"גדולי התורה יקבעו", אלו שקובעים במידה רבה את הקו של הפוליטיקה החרדית הם הצעירים בני ה־20 פלוס שכותבים ועורכים באתרים החרדיים — והם תמיד יתקפו את המתפשרים כי זה טוב ל"טראפיק" (התנועה באתר).

הבעיה עם מלחמות דת היא שהן לעולם לא נגמרות. החרדים טענו שחוק המרכולים לא ישנה שום דבר בסטטוס קוו, אבל דרעי כאמור מנצל את החוק ולא מאשר חוקי שבת שהעבירו ערים חילוניות. לכן הנושא חזר לבג"ץ, ושם הוא צפוי להתעכב עוד שנתיים־שלוש. אפשר כבר לראות באופק את משבר השבת של הממשלה הבאה.

אם כבר מדברים על זיגזגים של דרעי, כדאי להזכיר גם את הימים בשנות ה־90 שבהם הוא נהג לומר שאפילו את עשרת הדיברות הוא לא יעביר בתוך חוק יסוד. דרעי הסביר שבג"ץ יכול לפרש אפילו את עשרת הדיברות בצורה ליברלית. דרך ארוכה עברה מאז ועד חוק הלאום, שבו תמכה ש"ס. נראה שכשיש כל כך הרבה מלחמות על השבת ועל חוק הגיוס, האנרגיות הפוליטיות נגמרות כשמגיעים לעניינים חוקתיים.

שחר אילן

מקום 99: רמי ברכה, לשעבר שותף מנהל בקרן פיטנגו

נחשף כמטריד, וכך חשף את יחסי הכוחות בין המינים בהייטק

במרץ השנה התרחשה רעידת אדמה קטנה בהייטק הישראלי, לאחר חשיפת תחקיר "עובדה" שלפיו רמי ברכה הטריד מינית יזמות שפנו אליו לקבל השקעה. בתוכנית נחשף כי דפוס הפעולה של ברכה, משקיע ותיק ומוכר בהייטק הישראלי, כלל פגישות במסעדות, נגיעות והצעות לא־רצויות. ברכה, התברר, גם הפעיל את חברת החקירות BICI כדי שתעקוב אחרי נשים שהטריד, ואחרי כמה עיתונאיות שניסו לחשוף את הפרשה.

רמי ברכה צילום: אוראל כהן

מיד לאחר פרסום התחקיר ברכה השעה את עצמו מפעילות בקרן. בימים הראשונים הוא ניסה לטעון ש"גורמים בתעשייה רודפים אותו ומנסים להכפיש את שמו", אבל פחות משבוע לאחר השידור הוא התפטר מעבודתו בקרן.

החשיפה של ברכה הגיעה על כנפי תנועת MeToo#, ולכמה רגעים נדמה היה שהיא הולכת לחולל תגובת שרשרת בהייטק הישראלי. יזמים ומשקיעים העידו בפומבי ובשיחות פרטיות שברכה אינו מקרה פרטי, וכי יש משקיעים נוספים שנוהגים כמוהו. אחרים אמרו ששיטת הפעולה שלו היתה סוד גלוי. אבל מאז שקע האבק על הפרשה ולא נחשפו מקרי הטרדות נוספים בהייטק הישראלי — לא בגלל שאין כאלה, אלא כיוון שנשים עדיין פוחדות לדבר, וגברים עדיין חוששים לעמוד לצדן. כמו בעולם, גם בישראל תעשיית הטכנולוגיה היא תחום שנמצא תחת שליטה גברית, עם יחס משוער של פחות מ־30% נשים, ועוד פחות מזה בתפקידים בכירים. רק בכירים מעטים הרימו את קולם אחרי החשיפה וקראו לשינוי, ומעטים עוד יותר הצהירו שיעמדו לצד מתלוננות שיבחרו לדבר.

ביוני השנה פורסם ש־38 קרנות אימצו מסמך מדיניות נגד הטרדות מיניות בענף, ומינו נציבה בלתי־תלויה שתחקור תלונות של נפגעות ותגיש המלצות לטיפול בהן. זו יוזמה יפה וצעד בכיוון הנכון, אבל הדרך עוד ארוכה. יצירת סביבת עבודה בטוחה לכולם אינה מטלה שהקורבנות צריכים לקחת על עצמם: בעלי הכוח, יזמים, משקיעים ומנהלים הם אלה שחייבים לוודא שהחברה שלהם היא מרחב בטוח ושוויוני.

הגר רבט

מקום 100: ראובן ריבלין, נשיא המדינה

יצא נגד חוק הלאום, וסירב להיות החמודי הלאומי תחת מעטה של עממיות וחביבות, ריבלין מציב מראה אל מול החברה הישראלית, וזו לא אוהבת לראות את מה שנשקף ממנה

ארבע שנים מכהן רובי ריבלין כנשיא מדינת ישראל, והוא נתפס לעיתים כמין סבא חביב: כזה שיצטלם לפייסבוק עם ילד שפגעו בו, כזה שישתתף ב"ארץ נהדרת", כזה שיקיים בבית הנשיא אירוע שירת המונים למען אחדות. אבל מתחת למעטה החמידות, ריבלין עוסק בהצבת מראה אכזרית מול החברה הישראלית — וזו לא אוהבת את מה שנשקף שם.

נשיא המדינה ראובן ריבלין צילום: אוהד צויגנברג

בניגוד לנשיאים קודמים שהתמקדו בעיקר בייצוג המדינה מול העולם, ריבלין — כבר מתחילת הקדנציה — עוסק דווקא ביחסים בתוך החברה הישראלית. הוא מתקשר ערכים שהמחלוקות בגינם רק החריפו, כמו שוויון, אחדות, קירוב בין השבטים בחברה הישראלית, הגברת מעורבות החרדים והמיעוטים בשוק העבודה ותמיכה בקהילת הלהט"ב — וזאת בתקופה שבה החברה הישראלית מפוררת ומפולגת מאי פעם.

התערבותו בנושאים החברתיים נתפסה לא פעם כקריאת תיגר על ראש הממשלה: הוא התריע מפני החלשת בית המשפט ושומרי הסף, ציין שהוא חושש למעמד בית המשפט העליון וקרא לפשרה ביחסים המתוחים בין הרשות השופטת והמחוקקת. לאחרונה אף שיגר מכתב חריף בנושא חוק הלאום ובו טען שהקמת יישובים לבני קבוצה אתנית אחת אינה ציונות, והזהיר מהפגיעה שיחולל חוק כזה. חברי הקואליציה הגיבו בזעם וטענו שהנשיא פוגע בממלכתיות המוסד שהוא עומד בראשו. במילים אחרות, "תהיה חמוד ותשתוק".

לקראת סוף הקדנציה של אחת הממשלות הקיצוניות שהיו פה מעולם, שדורסת בעוצמה כל ביקורת מהאופוזיציה החלשה והמפולגת, בולטת ביתר שאת עמידתו של ריבלין לצד ערכים שהיו אמורים להיות משותפים לכולנו. לא תמיד הביקורת שלו אפקטיבית, אבל חשוב שהיא תישמע. חשוב שמישהו יתריע: "מבחינה חברתית אנחנו הולכים לאבדון. שימו לב לפילוג, לשנאה. זה הזמן להתעורר — הבית מתפורר".

אתי אפללו