בסוף הכל זה כלכלה
הגיבורים הכלכליים הקלאסיים, כמו שר האוצר ונגידת בנק ישראל, נותרו השנה מעט מאחור. כללי המשחק הכלכליים עוצבו דווקא בידי הדמויות הפוליטיות הבכירות
אולם, כפי שדוגל “כלכליסט” מיום היווסדו, בסוף הכל כלכלה. תהליכים פוליטיים עמוקים יתורגמו, במוקדם או במאוחר, גם להשפעה על הכיס שלנו — וכאן טראמפ מוביל, ובגדול. הנשיא האמריקאי, כפי שאורי פסובסקי מדגים היטב במאמרו, מנסח מחדש את הקוד למשילות. וכמו כל דבר שמתרחש באמריקה, בסופו של דבר מאמצים אותו כאן בארץ הקודש. לעתים מוקדם מכפי שניתן היה לחשוב.
כיבוי שריפות בעוטף עזה. המצב הגיאו־פוליטי והמצב הבטחוני היו גורמי מפתח השנה בהשפעתם עלינו צילום: חיים הורנשטיין
האימוץ נעשה כמעט ללא מאמץ, שכן כאן מחכה לטראמפיזם ממשלה בוחשת, מתסיסה, מפלגת, מאיימת, מזגזגת, ולא רואה אף אחד ממטר. טראמפ מתעמת עם נגיד הפד ולוחץ עליו בעניין החלטות הריבית? גם פה אוהבים נגידים שקטים וממושמעים (למעשה, מחפשים אחד כזה בעצם הימים הללו). טראמפ מעצב בית משפט עליון שמרני? קיצוץ כנפי בית המשפט העליון הוא תהליך שהקואליציה מקדמת גם כאן. טראמפ מחזק את הלאומיות האמריקאית? בלאומיות ישראל יכולה ללמד את המעצמה הגדולה דבר או שניים.
טראמפ לא לבד. את צמרת הדירוג לשנה זו מאכלסות דמויות “לא כלכליות”: במקום השני נמצא הרמטכ”ל גדי איזנקוט, שניצב אל מול הקולות שקוראים לפרוץ את התקציב, ומהווה גורם ממתן נגד ההסלמה במצב הביטחוני. במקום השלישי נמצאת איילת שקד, שרת המשפטים הדומיננטית, שמאמינה כי הרשות השופטת לא נמצאת במעמד זהה לזה של הרשויות הנבחרות ופועלת ברוח זו להחלשת בית המשפט העליון. בסופו של יום, דווקא הדמויות ה”לא כלכליות” הן אלו שעיצבו בשנה החולפת את כללי המשחק הפוליטי, והשפיעו עמוקות גם במגרש החברתי והכלכלי — אפילו יותר מהדמויות הכלכליות הבכירות כשר האוצר ונגידת בנק ישראל.
הן, כמו דמויות רבות נוספות בגלריית המשפיעים השנה, מייצגות נאמנה את הזמנים הללו, שהם זמנים של פילוג. זמנים שבהם כל שוחר שלום הוא אויב העם, כל רודף שוויון נחשד באיום על המשטר, וכל חקירה נענית בהחלשה נוספת של שומרי הסף. נדמה שהרשימה שהתגבשה השנה מפנה זרקור לכיוון שאליו הולכת ישראל, חברתית וכלכלית. כל אחד יסיק את מסקנותיו.
לדירוג המלא של 100 המשפיעים לשנת 2018 לחצו כאן
