אין תקווה לנושים: פושטי רגל משיבים בממוצע רק 12% מהחוב

נושים בפשיטת רגל של אדם פרטי יכולים לשכוח מהכסף, או לפחות מרובו המכריע. פושטי רגל שקיבלו הפטר בישראל בין השנים 2012—2017 החזירו בממוצע 12% מסכום החוב בלבד - כך עולה מנתונים שהעביר משרד כונסת הנכסים הרשמית (הכנ"רית) לידי "כלכליסט" ומתייחסים לשנים 2012—2017.

המשמעות היא שלנושים שאין להם עדיפות ברורה דוגמת שעבוד אין כמעט סיכוי לקבל בחזרה סכום משמעותי מהחוב כלפיהם. המספרים מעלים חשש שבגלל הלחץ להגיע במהירות להפטרים, כלומר להסדרים שבמסגרתם מוותרים לפושטי הרגל על חובותיהם (שמיטת חובות), המערכת לא מספיקה לאתר את כל הנכסים וכל אפשרויות התשלום האמיתיות של החייבים.

"כלכליסט" פנה לכנ"רית סיגל יעקבי בבקשה לדעת מה גובה החוב הממוצע בהליכי פשיטת רגל של אנשים פרטיים ומהו גובה ההחזר הממוצע לנושים בתיקים כאלה. ממשרדה נמסר כי גובה החוב הממוצע, כולל ריבית, עומד על 682 אלף שקל. היקף קופת פשיטת הרגל הממוצע המצטבר אצל הכנ"רית בתיקים שבהם ניתן בסופו של דבר הפטר עומד לעומת זאת על 62 אלף שקל בלבד, וזה כולל את התשלומים ששילם החייב במהלך התקופה שחלפה עד קבלת ההפטר.

בעלי התפקיד, כלומר עורכי הדין המנהלים את התיק, נוהגים לצבור אצלם במקביל כספים שהתקבלו ממימוש נכסים. בכנ"רית מעריכים שמדובר בממוצע ב־40 אלף שקל לתיק. מכאן עולה שהיקף הנכסים הממוצע בתיק של פושט רגל, שחובו כאמור הוא 682 אלף שקל, מגיע ל־102 אלף שקל בלבד, כלומר 15% מהחוב.

עו"ד המתמחה בדיני פירעון העריך שהתשלום הממוצע לבעל התפקיד יעמוד על כ־15% מהנכסים שנצברו אצל הכנ"רית ובעל התפקיד, כלומר כ־15 אלף שקל. מתוכם כ־2,400 שקל יופנו לתשלום אגרת השגחה לכנ"רית. אחרי התשלומים האלה, לנושים יישארו בממוצע רק 87 אלף שקל מתוך חוב של 682 אלף — כלומר 12%. פירוש הדבר הוא שלנושים שאינם בנקים או המדינה, ולכן אין להם עדיפות בדיני חלוקת החובות, ובייחוד לספקים, אין כמעט סיכוי לקבל החזר משמעותי.

הכנ"רית סיגל יעקבי. מעדיפים שיקום על פני ענישה

איפה היו הנתונים כשאושר חוק חדלות פירעון

הנתונים מתייחסים לשנים 2012—2017. ב־2013 החלה הרפורמה בדיני פשיטת הרגל, שאפשרה קבלת הפטר לאחר 4.5 שנים ומבטאת מעבר ממדיניות של ענישת החייב לשיקומו. בכנ"רית מסבירים שיש קושי לבודד נתונים על גובה החוב וגובה ההחזר לנושים לפי שנים, והם אינם כוללים את השפעות חוק חדלות פירעון, הרפורמה הגדולה בדיני פשיטת הרגל, שתרחיב מאוד את מעגל מקבלי ההפטר. החוק אמנם אושר לפני חצי שנה, אבל ייכנס לתוקף רק בעוד שנה.

ביקורת קשה נמתחה על העובדה שחוק חדלות פירעון עבר כמעט בלי להתבסס על נתונים. אין ספק שהמספרים החדשים שנחשפים כאן הם מסוג הנתונים שהיו צריכים לעמוד לנגד עיני ועדת החוקה של הכנסת כשאישרה את החוק. כך למשל, במסגרת חוק חדלות פירעון בוצעה רפורמה מסוימת בסדרי העדיפויות בחלוקת החובות, אך בפועל ספק גדול אם שינוי קל זה באמת יביא לכך שהנושים הקטנים יזכו לראות חלק מכספם בחזרה.

27% ממקבלי ההפטרים נכנסו שוב לחובות

שאלה נוספת שמעלים מתנגדי הרפורמה היא האם באמת סביר לפטור אנשים מכל חובותיהם לאחר שהחזירו חלק קטן כל כך מהם. עו"ד שי מילוא מפורום חדלות פירעון של לשכת עורכי הדין אומר כי הנתונים מעידים על "תת גביה", כלומר מצב שבו לא מוצו כל האפשרויות לגבות מהחייבים. זה קורה לדבריו בגלל לוחות הזמנים לביצוע הפטרים, ש"אינם מאפשרים בדיקות מעמיקות". התוצאה, אומר מילוא, היא תוכניות פירעון שאינן משקפות בחלק מהמקרים את האפשרויות האמיתיות של החייבים.

יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי אומר בתגובה ש"ההפטר ניתן רק לאנשים שאי אפשר להוציא מהם כלום, שכבר לקחו כל מה שיש להם. הנושה לא יכול להרוויח מהם. אבל אם יתנו להם הפטר, אולי הם יתחילו לשקם את עצמם ובסוף המדינה תרוויח". סלומינסקי מציין גם שהיום יש כמות עצומה של אנשים בהוצאה לפועל "שלא עובדים או שעובדים בשחור, והמערכת עמוסה לעייפה".

לפני חודש חשף "כלכליסט" נתון נוסף בעל משמעויות קשות: 27% מהאנשים שקיבלו הפטר שמיטת חובות לפני חמש־שש שנים, 1,000 מתוך כ־3,750, כבר חזרו למעמד של חייבים בהוצאה לפועל. כך עולה מבדיקה שביצעה רשות האכיפה והגבייה. מדובר בנתון קשה המעיד שמדיניות שיקום החייבים נכשלת באחוז ניכר מהמקרים.