סוגיית הגירעון: פלוג מניפה דגל שחור

עד עכשיו, הוויכוח סביב התוכנית הגרנדיוזית של ראש הממשלה בנימין נתניהו להגדלת תקציב הביטחון בכ־37 מיליארד שקל בתוך עשור, ולהתחיל כבר בשנה הבאה, תוך הצמדת תקציב הביטחון לצמיחת התוצר התנהל באופן חד־צדדי: הפולטיקאים הסבירו כי אין בעיה בפתיחת תקציב המדינה חמישה חודשים בלבד לאחר שאושר, שאין פריצה תקציבית, שאין צורך בהפחתת ההוצאה האזרחית, שאין צורך בהעלאת מסים ושמותר להעלות את הגירעון הגבוה ממילא ל־3.3% מהתמ''ג. מנגד, הפקידים, אלו שיושבים על האקסלים, שתקו.

אתמול, סוף סוף, הגיעו כלכלני חטיבת המחקר של בנק ישראל עם סקירה פיסקאלית בעלת מסקנה חד משמעית: "ההצעה של נתניהו אינה מתיישבת עם מתווה הפחתת הגירעון, החלטות הממשלה על הרחבת השירותים החברתיים, תוכניות הרווחה וההשקעות בתשתית, והעדפת הממשלה לא להעלות את שיעורי המס. אם יאומץ מתווה כזה, יש להגדיר לו מקורות יציבים ושקופים, ולהבהיר מה הקיצוצים שיבוצעו". קרנית פלוג ופקידיה הניפו דגל שחור. ההתרעה החמורה מודגשת, ברורה וקולעת. מי שתהה אם התוכנית הזו מסוכנת - קיבל אתמול תשובה חד־משמעית מבנק ישראל.

בנימין נתניהו קרנית פלוג ומשה כחלון צילום: עמית שאבי, אלכס קולומויסקי, אוראל כהן

הסקירה היא גם כתב אישום חמור נגד המדיניות התקציבית של המבוגרים האחראים - נתניהו ושר האוצר משה כחלון. מבט קצר בתרשימים ובגרפים של בנק ישראל יספיק כדי להבין מה התרחש פה בשלוש השנים האחרונות: הגירעון המבני של הממשלה זינק מרמה שלילית ב־2014 לרמה של 1.4% מהתמ"ג ב־2017 בשל ירידה בהכנסות ממסים ועלייה קבועה בהוצאות.

כמו כן, בתקופת ממשלת נתניהו־כחלון שיעור החריגה של תקציב המדינה מתקרת ההוצאה המותרת בחוק זינק מ־2.7% ב־2015—2016 ל־7.7% בשנתיים האחרונות.

ומה לגבי העודף בגביית מסים שהגיע ל־12 מיליארד שקל ב־2017? לפי בנק ישראל, כולו תוצאה של מהלך מלאכותי (מבצע המס המופחת על חלוקת דיבידנדים של רשות המסים שנועד לעודד חברות לחלק רווחים צבורים) שייפגע בהכנסות ממסים בשנים הבאות.

במילים אחרות, התמונה ברורה: יש הידרדרות עקבית, מתמשכת ובלתי פוסקת בשלוש השנים האחרונות במדיניות התקציבית של הממשלה. לפי כל הפרמטרים, בשנים האחרונות ממשלת ישראל מאבדת אט־אט את האחריות הפיסקאלית שאפיינה את שלטון נתניהו בעשור האחרון.

מבחינת פלוג, הדו"ח שפורסם אתמול הוא הוכחה שלמרות הנסיונות להחלשתה ולהשתקתה, היא לא נרתעת מלמתוח ביקורת על המדיניות של הממשלה. בכך היא מאותתת כי עד יומה האחרון בתפקיד, היא תמשיך למלא את הוראות החוק שלפיהן נגידת בנק ישראל היא היועצת הכלכלית של הממשלה, בין אם ראש הממשלה ושר האוצר אוהבים זאת ובין אם לאו.

פלוג יכלה באותה מידה לבחור בדרך הקלה ולברוח מהאחריות הזאת. סטטיסטיקה וכלכלה אינם מדעים מדוייקים. יש לפלוג את היכולת להשתמש בחשבונאות יצירתית, אם רק הייתה רוצה. אך היא לא מוכנה לוותר ובכך מוכיחה שהיא ראויה לתפקידה, ואולי אף לקדנציה נוספת.