"אירועים גדולים בהיסטוריה תמיד התחילו מבן אדם אחד שהגיע בזמן הנכון, במקום הנכון ועם אומץ הלב הנכון. אנחנו צריכים נשים אמיצות כמו עירד, שיגידו 'זה נראה לא הגיוני לעשות את מה שאנחנו עושות, אבל כל כך חשוב שנמשיך'.
למגזין המלא לחצו כאן
"עירד היא מהמתלוננות הראשונות נגד אלון קסטיאל, יזם הנדל"ן ש־14 נשים התלוננו נגדו על אונס ותקיפות מיניות. היא זו שכתבה את הפוסט האנונימי בפייסבוק שקרא לנשים להיזהר מאיש עסקים מוכר בסצנת חיי הלילה התל־אביבית והפצירה בהן לספר את סיפורן, אם הן רוצות, ולהתלונן נגדו במשטרה, כפי שעשתה בעצמה בהמשך. בכתב האישום הסופי נכללו רק ארבע מתלוננות, ובמסגרת הסכם פשרה נהפך האישום באונס לניסיון אונס.
כשנחתם אותו הסכם בבית המשפט בינואר האחרון, עירד, שלא נכללה בכתב האישום, עמדה מול בית המשפט עם שלט שעליו כתבה 'אלון קסטיאל אנס אותי'. אחר כך פתחה פרויקט מימון המונים להגשת תביעה אזרחית נגד קסטיאל, ובתוך 16 שעות גייסה את מלוא הסכום ויותר. יחד עם ההכרזה על פרוייקט המימון הסבירה שכל יתרה מהכסף שיישאר בסיום התביעה האזרחית מיועדת להקמת קרן סיוע לנפגעות ונפגעי אלימות מינית. כשההתגייסות הוכיחה עצמה החליטה לפצל את הכסף. ולהקים את הקרן במיידי.
"עסקת הטיעון נחתמה לכאורה מתוך נכונות למנוע מהמתלוננות את הקושי שבמשפט ממושך אך למעשה היא רק הקלה בעונש של קסטיאל. הניסיון לגונן לכאורה על נפגעות עבירה בדרכים נוספות קומם את עירד והביא אותה אליי, כדי שאסייע לה בשינוי חוק העונשין שאסר פרסום זהותה של נפגעת מינית, גם אם ברצונה להיחשף. מצב זה יצר עיוות שלפיו הנפגעת מוסתרת ומוצללת כאילו שהיא זאת שאמורה להתבייש.
"הדרך לסייע לעירד עברה בפוסט בפייסבוק, שבו ניצלתי את החסינות שיש לי כחברת כנסת כדי לאפשר לה, בשמה ובקולה ועם תמונתה הגלויה, לדרוש משרת המשפטים לשנות את החוק. 'אנו בפתחו של עידן חדש שבו נשים מוצאות את האומץ והכוחות להפסיק לשתוק', היא כתבה. 'חוק שנועד להגן עליי מופנה נגדי כדי להשתיק ולצנזר אותי ובכך מעגל ההשתקה והפגיעה נמשך…'.
"החוק בגרסתו הקודמת הופך את כל המשתתפות בקמפיין #MeToo לעברייניות בפני החוק. אבל יש מציאות חדשה וצריך להתאים את עצמנו אליה. נוח מאוד למערכת לשקוט על השמרים, אבל היא לא יכולה להתנהג כך כשהחברה משתנה. כולן לקחו חלק בקמפיין #MeToo, גם אנחנו כנבחרות ציבור. אז נאה דורש נאה מקיים. מה אנחנו אומרים להן, תהיו עברייניות? תסתכנו בתביעות?
"אני בחורה, יש לי שתי בנות מתבגרות ודעתניות, כל דבר שלא בסדר ולא מטופל - מבחינתן אני לא עושה את עבודתי. איך עוד לא תיקנת את זה? מה את עושה שם?! כשהן רואות נפגעות מוסתרות בצורה מעוותת, איזה מסר זה מעביר להן? תיקון החוק הוא אמירה חברתית לכולם, שיבינו שכללי המשחק השתנו.
"בינתיים כבר הצלחנו להעביר את תיקון החוק בקריאה טרומית, אנחנו בהכנה לקריאה ראשונה, וזה בטוח יעבור. החלק הקשה מאחורינו. המאבק שלנו הצליח, והכל בזכות נשים כמו עירד וכמו אורלי פרוינד (גם היא נפגעת תקיפה מינית שלוחמת לשינוי החוק). ועכשיו אני רוצה לפנות לעירד גם את הבמה הזאת ב’כלכליסט’, כדי שתספר בה על השנה החולפת בשמה ובקולה ועם תמונתה הגלויה".
עירד: "נשאלתי בחקירה למה בחרתי לחשוף את הפרשה דווקא דרך התקשורת; הרי חקירה סמויה יכולה להניב יותר תוצאות. ידעתי על בשרי כמה משתקת המחשבה להגיש תלונה על מישהו מקושר ומיליונר, וידעתי שאם זה יהיה בחוץ, הרבה נפגעות יקבלו את האשרור שמה שקרה להן באמת קרה להן ושהן לא לבד, וכך תקבלנה את האומץ לספר. רציתי שהשליטה תהיה בידיים של הנפגעות: הן לא חייבות להיחשף או אפילו להגיש תלונה, רק שתקבלנה את ההכרה. הפנייה לתקשורת נתנה הרבה יותר כוח לנפגעות מאשר לביורוקרטיה ולרשויות. המספר האמיתי של נפגעות קסטיאל גדול כמה מונים ממה שפורסם בציבור.
"הגשתי תלונה במשטרה ואז, בפגישה בפרקליטות, הודיעו לי שלא יצרפו אותי לתביעה. הסיבות להחלטה לא לצרף אותי היו סוג של האשמת הקורבן. המערכת המשפטית לא היתה מוכנה לקבל את ההסברים שלי, ברמיזה ש'לא התמודדת מספיק טוב עם האונס'.
"בשנה הראשונה לפרשה שמרתי על פרופיל נמוך יחסית. אולי זה יישמע מוזר עכשיו, כי מבחוץ רואים אותי כמי שמקבלת תהילה והערכה ומתגייסים לעזור לה, אבל לא רציתי להיות הפנים של הפרשה. אני מאמינה בחשיפה, אין לי במה להתבייש, אבל לא רציתי שהדבר הראשון שיעלה בראשם של אנשים כששומעים את השם שלי, זה השם שלו.
"באיזשהו מקום, ההחלטה על מחאת השלט היתה סוג של הקרבה עצמית. החלטתי שאם מדינת ישראל, מי שאמונה עליי, לא אומרת את האמת; לא מאשימה אנס סדרתי באונס אלא הופכת את זה לניסיון לאונס כדי לגרום לו לחתום ולחסוך כספי משפט - אז אני אזכיר להם את האמת. צריך להבין שבתהליכי גישור עד המשפט, הנפגעת היא כלי: היא לא מגיעה לדיונים, לא מסבירים לה את כל מה שקורה, השיחות הן בין הפרקליטות לבין עורכי הדין שלו. לנפגעת אין קול, אין פנים, את אפילו לא גוף בשר ודם שנפגע.
"כתבתי על השלטים ‘אלון קסטיאל אנס אותי’. רציתי שהמילה 'אנס' תהיה מתחת למילה ‘אלון’. רציתי שהפועל יחול עליו. לא עליי. בכל אותו היום, כשהגעתי לדיון על ההסדר, אלון נמנע בכל מאודו מלהסתכל עליי ואליי, אחרי שבעימות במשטרה הוא לא הוריד ממני את העיניים. שם הבנתי סופית שמערך הכוחות התהפך".
צילום: יונתן בלום, איפור ושיער: ליאור גרין ל”סולו”, סטיילינג: שי לי נסים, עוזרת סטיילינג: לישי ברילמן; לוי־אבקסיס: שמלה: קלואה לאניגמה, נעליים: סלין לאניגמה, תכשיטים: ה. שטרן; מרציאנו צייגר: חולצה: the row לאניגמה, מכנסיים: ג’וזף לפקטורי 54
