"כל זה מידע חשוב ורגיש שמשמש בסיס להחלטות קשות כמו אם להציל ילד אחד, או לשפר איכות חיים של עשרות אלפי חולים. מתוך בקשות של מיליארדים, ועדת הסל צריכה להתכנס לתקציב מוגבל של 500 מיליון שקל לשנה. זה מחייב את החטיבה של אסנת לגבש כמות עצומה של ידע מקצועי, להתמודד עם לחצים אינטרסנטיים, ובעיקר לא להיות קהת רגשות. הנשים שעובדות עם אסנת הן מסורות, אכפתיות, מדויקות, מגיעות לוועדה מוכנות לכל שאלה — עבודה מוקפדת מאוד, לא שירות ציבורי ישראלי אופייני, והכל בצלמה ובדמותה של אסנת ושל גישתה לעבודה: בלי לעגל פינות ומתוך רגישות מוחלטת לחולים. השנה, למשל, היתה תרופה שחשבתי שצריכה להיכנס אבל היא לא עברה את שלב הדיונים הראשון, והלכתי הביתה מכווצת. בבוקר אסנת אמרה לי, 'לא ישנתי כל הלילה, חייבים לזמן דיון נוסף'. לשמור על התודעה שכל תרופה וכל חולה הם עולם ומלואו, גם אחרי כל כך הרבה שנים במערכת, זה משהו שלא נתקלתי בו. אני ממש מעריצה את אסנת על כך ששמרה על היכולת הזאת".