"צפיתי באירוויזיון בטלוויזיה בנשימה עצורה, וכשנטע הגיעה לפזמון הבנתי - זה השיר הזוכה, כוכבת נולדה. בלילה שלאחר הזכייה הייתי עם כל האלפים שבאו לחגוג בכיכר רבין. לאן שלא הסתכלת ראית אנשים שמחים, חוגגים את הניצחון וגאים במי שהביאה להם אותו.
"לרגעים הלאומיים האלה יש קודים משלהם - באים בהמונים לכיכר, קופצים למזרקה, צוהלים ומאושרים. זאת כבר מסורת. אין ספק, זאת חגיגה פמיניסטית, להט"בית וחילונית נפלאה. כזה היה גם ליל הזכייה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, שהשתלב עם ליל הניצחון של מכבי תל אביב באליפות אירופה בכדורסל, והחגיגות התערבבו זו בזו. אני לא מהגרופיז השרופים של האירוויזיון, אבל אני נהנית מההווי הישראלי בערבים האלה, לצפות עם כולם, לעקוב אחרי הפוליטיקות בין המדינות והשערוריות ולהחזיק אצבעות לנציגים שלנו. וכשמגיעה אמנית בולטת, אמיצה ופמיניסטית כמו נטע, שגם נותנת מופע דיווה בלתי נשכח שכובש את העולם - כיף לראות אותה מנצחת.
תמר זנדברג צילום: תומי הרפז "אני גאה ושמחה שישראל תארח את האירוויזיון השנה, חבל רק שהפוליטיקאים מסרבים להסיר ידיהם ולתת לרגע הזה פשוט להיות מה שהוא - רגע של נורמליות. הסקנדלים הם תזכורת לכך שיש לנו עבודה פוליטית לעשות כדי שישראל תהיה חברה מלאה ולגיטימית במשפחת הדמוקרטיות הליברליות כפי שמגיע לנו. לעומתם, נטע התייצבה על הבמה עם כריזמה שנולדים איתה ועם כישרון שלא מסתפק בפחות מדוז פואה. באותו לילה בכיכר חגגו סביבי עוד אלפי ישראלים שהתגאו במלכת אירופה, זאת שדיברה בשם נשים בכל העולם כשאמרה: 'אנחנו לא הצעצוע של אף אחד'. כפרה עלייך, נטע".
