המחוזי דחה עתירה של תושבת מושב דור נגד פיתוח מאגר לווייתן
השופט טען שחוות הדעת של מומחה שהוצגה לא מצדיקה התערבות שיפוטית, והוסיף: "מדובר באחד הפרויקטים הנרחבים ביותר שבוצעו בישראל, שעשוי להשפיע באופן ממשי על כל תושבי המדינה"
בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה היום (ב') בלילה עתירה שהוגשה על ידי תושבת מושב דור שבחוף הכרמל כנגד התוכנית לפיתוח מאגר הגז לווייתן, לרבות הנחת צנרת להובלת קונדסנט (תוצר לוואי של הפקת הגז) לרוחבה של המדינה. שלומית ולנסי הגישה עתירה כנגד התוכנית לאישור סביבתי, כאשר מי שאמור היה לעמוד מול הטענות היא רשות רישוי הגז וחברת נובל אנרג'י, קבלנית הפיתוח ומי שמחזיקה בלווייתן כ-40%.
קראו עוד בכלכליסט:
- דלק ונובל אנרג'י כבר לא מוטרדות מיצוא הגז מישראל
- המאבק על האסדה: האם המפגינים יצליחו להרחיק את לווייתן מהחוף
- רוטשילד על החוף: בתוך המחאה נגד אסדת הגז בחוף דור
פרויקט לווייתן אמור להפוך למסחרי בעוד כשנה ורבע, ובחודשים האחרונים מנהלים תושבי האזור מאבק גם להרחקת האסדה ל-120 ק"מ מקו החוף (במקום כ-10 ק"מ כיום) וגם נגד הולכת תוצרי הפקה בצנרת ייעודית ויבשתית שתעבור בקרבתם.
עיון בפסק הדין של השופט רון סוקול מעלה ביקורת על עצם הגשת העתירה ועל הנימוקים ששולבו בה. השופט סוקול טוען שהעותרת בכלל לא נחשבת כבעלת נכס הקרקע שעליו היא מנסה להגן מפני הנחת תשתיות, מה גם שחוות דעת של מומחה שהציגה העותרת אינה יכולה לשמש כתחליף לבדיקה מקצועית שהמדינה ביצעה טרם אישור כלל התוכניות. ביהמ"ש מצא שחוות הדעת של המומחה מעלה חשש בקרב התושבים על מבנה התשתית של מאגר לווייתן כמו גם הליך האישור, "אולם חוות דעת שכזו אינה מצדיקה התערבות שיפוטית", כיוון שהמדינה הציגה אמצעים להבטחת שלומו של הציבור.
אסדת קידוח לווייתן צילום: אלעד גרשגורן
בסיכום פסק הדין חוזר השופט סוקול על היתרונות שבשימוש בגז טבעי. "מדובר באחד הפרויקטים הנרחבים ביותר שבוצעו בישראל, פרויקט שעשוי להשפיע באופן ממשי על כל תושבי המדינה", אומר סוקול. כאן הוא מצטט את שופטת ביהמ"ש העליון דפנה ברק-ארז, בעתירה דומה משנת 2014, שאף היא נדחתה. ברק ארז מצאה עתירה דומה כעתירת NIMBY - כלומר NOT IN MY BACK YARD (לא בחצר האחורית שלי), או כזו שמבקשת להרחיק סיכונים ממקום מגוריו של התובע גם אם הצלחת העתירה תפגע באינטרס רחב יותר. לתפיסתו של סוקול, גם העתירה של ולנסי מתאפיינת במצג דומה, ועד לקביעה שלו ש"דברים אלה (של השופטת ברק ארז - ל"ג) נכונים גם במקרה הנוכחי, ועם כל ההבנה לחששותיה של העותרת ושל חבריה למאבק, אין בחששות אלו די כדי להצדיק התערבות של ביהמ"ש".
בסופו של יום סוקול דחה את העתירה ופוסק הוצאות על סך 4,000 שקל לעותרת. משומרי הבית, הוא מטה המאבק נגד הפיתוח הנוכחי של לווייתן לרבות הצבת אסדה במרחק של 10 ק"מ מהחוף, נמסר בתגובה: "לצערנו השופט דחה את עתירתינו ואת טענתינו כי התוכנית הסביבתית אושרה בניגוד לדין, וסמך ידיו על תקינות הרשות המנהלית וגורמי המקצוע. מבחינתנו, פסק דין זה לחלוטין איננו סוף פסוק. דחייה זו לא התקבלה בהפתעה בעבורנו ומכל מקום לא תרפה את ידינו. זהו רק השלב הראשון במערכה המשפטית. אנו בוחנים כעת את פסק הדין, ונחליט לגבי המשך צעדינו בעתירה הספציפית הזו. אנו ממשיכים להתנגד לתוכנית להקמת אסדות מזהמות בקרבת החוף בכל האמצעים העומדים לרשותנו, לרבות בכל האמצעים המשפטיים״.
