תחנת הכוח הפרטית של כיל החלה לפעול באופן מלא
התחנה הפועלת בכוח גז טבעי שבה לפעול אחרי קרוב לשלוש שנות עיכוב. הפעלתה אמורה לצמצם עבור כיל הן את עלויות התפעול שלה והן את פליטת המזהמים. היא גם נותנת לחברה "תעודת ביטוח" מפני היום שבו ייגמר הזיכיון שלה בים המלח ב-2030
כ- 300 טון קיטור לשעה עבור צרכי המפעל. ההפעלה שלה אמורה לצמצם עבור כיל הן את עלויות התפעול שלה והן את פליטת המזהמים שם.
- זינוק של 77% ברווחי כיל - מחירי האשלג צמחו ב-18%
- ועדת הכספים דורשת לקשור את המכרז לזיכיון ים המלח עם שיקומו
- זיהום נחל אשלים: כיל התעלמה מ־20 שנה של התרעות על אסון מתקרב בנגב
תעודת ביטוח לסיום הזיכיון
תחנת הכוח החדשה קיבלה כנהוג רישיון הפעלה ל-20 שנה, כלומר עד לשנת 2038. מדובר בסוג של "תעודת ביטוח" חלקית ליום בו ייגמר הזיכיון של כיל שם בשנת 2030, כיוון שהרוכש של הנכס (אם יהיה כזה) יהיה תלוי בצורה כזו או אחרת בהספק החשמל והקיטור שנחוץ לייצור. לכן, כאשר הזיכיון של כיל ייגמר, מי שיבוא לרכוש את המפעלים יהיה תלוי בתחנת הכוח החדשה לרבות אספקת קיטור. אמנם ניתן לרכוש את החשמל ממקור אחר, כמו תחנות הכוח הפרטיות או חברת החשמל, אולם קיטור הוא מוצר נדיר בנגב ולא ניתן להוליך אותו ללא צנרת ארוכה שתחצה את האזור.
כיל גם שכללה את יכולות הייצור שלה עם תחנת כוח פרטית, גם חסכה תשלומים יקרים לחברת החשמל, וגם יצרה תלות בין התחנה למפעלי ים המלח: מי שירצה להחליף את כיל בזיכיון בשנת 2030 יצטרך להחליט על אחת משלוש אפשרויות - לקנות ממנה את המפעלים עם תחנת הכוח ועם חוזה הגז בעלות של כמה מיליארדי דולרים, לשלם לכיל על החשמל והקיטור שמיוצרים בתחנה, או לוותר ולתת למדינה להשאיר את כל המתקנים בידי כיל.