קנס של 1,500 שקל לא יעצור תעשייה של מיליארד שקל בשנה

ועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול את הצעת החוק להטלת קנסות על צרכני זנות. גובה הקנסות ינוע בין 1,500 שקל בעבירה ראשונה ל־3,000 שקל בעבירה שנייה. מי שייבחר להישפט מסתכן בקנס גבוה פי 50 של עד 75 אלף שקל.

כינוס של ועדת השרים לחקיקה באמצע פגרה של הכנסת חריג מאוד. המטרה שלו היתה להבהיר ששרת המשפטים איילת שקד מייחסת חשיבות רבה, להצעת החוק המבוססת על המלצות הוועדה לצמצום תופעת הזנות בראשות מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור. מצד שני זה גם הליך לא מעשי במיוחד משום שאין אפשרות להתחיל בחקיקה לפני שהכנסת תחזור מהפגרה לכנס החורף ב־22 באוקטובר.

שרת המשפטים איילת שקד. "להעביר מסר שצריכת זנות פסולה" צילום: טל אזולאי

בפועל קיים ספק גדול אם הכנסת תספיק לאשר החוק בקריאה שנייה ושלישית. כידוע יש אפשרות סבירה שהכנסת תתכנס, אך תתפזר תוך מספר שבועות לצורך הליכה לבחירות במרץ 2019. לכן סביר שתעביר את חוק הקנסות לצרכני הזנות רק בקריאה ראשונה.

הסקר הלאומי על תופעת הזנות שערכו ב־2016 משרדי הרווחה וביטחון פנים העריך את מספר העוסקים בזנות בישראל ב־12 אלף. מתוכם 95% נשים ו־5% גברים (כ־550). מתוך הנשים 93% פועלות תחת קורת גג ו־7% זונות רחוב, 89% בגירות ו־11% קטינות. 5% מהנשים בזנות הן טרסנג'נדריות אבל הן מהוות שליש מזונות הרחוב. נמצאו בישראל 630 דירות זנות, כולל 265 דירות דיסקרטיות, 90 מכוני עיסוי, וכ־50 מכוני סאדו־מאזו.

פחות משכר מינימום

הפדיון של שירותי הזנות נאמד ב־1.3 מיליארד שקל לשנה. יצוין שמדובר באומדן חסר משום שהסקר מבוסס על כל המסגרות שהצליחו עורכיו לאתר, אבל כמובן ייתכן שיש יותר. חלוקת ההכנסות בין מגזרי הזנות כצפוי מאוד לא שוויונית. כ־600 מיליון שקל, שהם 47%, מיוחסים לדירות דיסקרטיות, וכ־220 מיליון (17%) לדירות ליווי. לעומת זאת, אומדן ההכנסות של זונות הרחוב מוערך ב־5% בלבד.

נשים העוסקות בזנות המעניקות שירותי ליווי מספרות לעתים בתקשורת שהעיסוק משתלם כלכלית יחסית להשקעת הזמן הקצרה. אלא שלפחות לפי הסקר הלאומי ההכנסה הממוצעת לזונה נמוכה מאוד, כ־4,500 שקל לחודש, פחות משכר מינימום. זאת בהנחה שהתשלום שחצי מההכנסה שלה הולכת לסרסור. כל זאת עבור 5.5 לקוחות בממוצע לאישה ביום. התשלום ללקוח נע בין 100 שקל ברחוב ל־700 שקל בשירותי ליווי.

מחקר של הקליניקות הכלכליות של המרכז הבינתחומי מעריך את עלות הזנות לממשלת ישראל ב־323 מיליון שקל לשנה. המשמעות היא שהעלות הממוצעת לזונה למדינה היא 27 אלף שקל. העלות הגדולה ביותר היא שירותי הרווחה - 188 מיליון שקל לשנה שמהווים 58% מעלויות הזנות. העלות הזו נובעת בעיקר מטיפול מערכת הרווחה בילדי הזונות, באמצעות משפחות אומנה, פנימיות והליכי אימוץ.

תהליך הפוך מהקנאביס

אובדן ההכנסות המוערך ממסוי נמוך בצורה מפתיעה - 115 מיליון שקל בלבד, שהם 36%. סיבה אחת לכך היא ההערכה שאם הלקוחות לא היו משקיעים את הכסף בשירותי זנות הם היו מפנים חלק גדול ממנו לצריכה אחרת של שירותי מין ב"שחור" או בחו"ל. סיבה שנייה היא ההערכה שהזונות בהיותן נשים עם ילדים ובעלות השכלה נמוכה היו משתכרות בעבודות אחרות סכומים נמוכים ומשלמות מעט מאוד מסים.

שקד אמרה אתמול ש"הממשלה מעבירה מסר ברור שצריכת זנות פסולה מכל וכל". אין ספק שההיבט המשמעותי ביותר של החוק הוא אכן העברת המסר לצרכנים ולא המעשיות שלו. הסיכוי שקנס של 1,500 שקל או אפילו 3,000 שקל ירתיע צרכן זנות אינו גדול, כשם שקנס של אלף שקל לא מרתיע אנשים מלדבר בטלפון הנייד בשעת נהיגה.

הצעת החוק בעניין הזנות מזכירה מאוד את מערכת הקנסות שאישרה לאחרונה הכנסת על עישון קנאביס. 1,000 שקל על עבירה ראשונה ו־2,000 שקל בפעם השנייה. אלא שמדובר בתהליכים הפוכים, בעוד בקנאביס הכיוון הוא להתרחק מהפללה בזנות מגבירים אותה. בניגוד לצריכת קנאביס לצריכת זנות יש סטיגמה שלילית בציבור הישראלי. לכן נראה שההיבט המרתיע של החוק יהיה הרישום הפלילי והחשש שהמידע ידלוף מהמשטרה.