בכיר בוועד העובדים של דיסקונט הורשע בעבירה של הפרת אמונים
על פי כתב האישום, משה טטרו איים על מנכ"ל סוכנות הביטוח מרוז והתנה את השארת תיק הביטוח של העובדים בידיו בכך שזו תכסה את חובו האישי בהיקף של 200 אלף שקל
בכתב האישום, שהוגש נגדו לפני כשנה תואר כי טטרו איים על מנכ"ל סוכנות הביטוח מרוז והתנה את השארת תיק הביטוח של העובדים בידיו בכך שזו תכסה את חובו האישי בהיקף של 200 אלף שקל.
טטרו, ששימש כמרכז פעולות ועד העובדים הארצי בבנק דיסקונט, נעצר בפברואר 2017 על ידי מפלג ההונאה של מחוז תל אביב. החקירה בעניינו נפתחה בעקבות תלונה שהגישה החברה שמבטחת את העובדים בבנק. בכתב האישום שהוגש בעניינו לבית המשפט באמצעות עו"ד אפרת רותם מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) יוחסו לטטרו עבירות שוחד וכן עבירות מרמה והפרת אמונים.
"חברות בנציגות עובדים, בוועד עובדים, מביאה עמה כוח רב ולצידו אחריות רבה, אחריות לפעול לטובת העובדים ולטובתם בלבד", כתבה השופטת אגמון גונן בהכרעת הדין. "כדי להבטיח זאת יש לקבוע איסור מפורש וברור: אסור לחברי ועד עובדים לקבל טובות הנאה או לערוך עסקה פרטית עם ספקי מוצרים ושירותים הנבחרים באמצעות הוועד עבור העובדים או אלו המשתתפים במכרזים לצורך כך".
על פי כתב האישום, טטרו נבחר כחבר בוועד העובדים הארצי של בנק דיסקונט במרץ 2016. במסגרת תפקידו היה אחראי על קשר עם ספקים במגוון תחומים ועמד בראשה של ועדת ביטוח שהקים הוועד, שמטרתה הייתה לבחון הצעות לרכישת פוליסת ביטוח לטובת עובדי הבנק. טטרו, שעבד בעברו כסוכן ביטוח, צבר חוב של כ-200 אלף שקל לחברת מנורה ובעקבות זאת פתחה החברה בהליכים משפטיים נגדו שבמסגרתם הוטל עיקול על חשבונות הבנק שלו.
בכתב האישום נטען כי טטרו ניצל את מעמדו בבנק ואת יכולת ההשפעה שלו על המשך התקשרויות העסקיות של הבנק עם מנכ"ל סוכנות הביטוח מרוז - שנתנה שירות לעובדי בנק דיסקונט במשך שנים רבות - והתנה את המשך ההתקשרות ביניהם בתשלום החוב הפרטי שלו במנורה. עוד נטען כי טטרו אף הפעיל לחץ על המתלונן ואמר לו שאם לא יישא בתשלום החוב הוא יעביר את הפעילות העסקית של הבנק לסוכן ביטוח אחר שיהיה מוכן לשאת בתשלום חובו. מנכ"ל חברת הביטוח שחשש למקור פרנסתו, יצר קשר עם נציגי חברת מנורה והתעניין בהסדר לגבי תשלום החוב של טטרו. בהמשך העביר לידיו טטרו הסכם לסילוק חובו. בשלב הזה פנה המנכ"ל למשטרה והתלונן על המקרה מבלי ששילם את החוב.
לאורך הכרעת הדין שוטחת השופטת אגמון-גונן את השתלשלות האירועים ומהלך המשפט. "כבר בפתח הדברים אדגיש כי לא נתתי אמון לא בדברי הנאשם (טטרו) ולא בדברי המתלונן", היא כותבת ומציינת כי טטרו שמר על זכות השתיקה בחקירותיו הראשונות ותן הסברים בלתי סבירים לעצם כריתית ההסכם עם המתלונן, וכי הגרסא שמסר לא עולה בקנה אחד עם הדברים שאמר בזמן שהמתלונן הקליט אותו.
בנוגע למתלונן, השופטת אגמון-גונן כותבת כי הוא "העיד עדות שנשמעה כדקלום או חזרה על משפטי מפתח עליהם חזר החל מעדותו הראשונה במשטרה, אך כאר עומת עם ראיות או סתירות לא ידע להשיב". בנוסף, מציינת השופטת כי לא מצאה את דבריו מהימנים וכי עדותו נסתרה מספר פעמים ולכן החליטה להתבסס בעיקר על ראיות כמו תכתובות ווצאפ בין הנאשם למתלונן וחלופת מיילים בין המתלונן לחברת מנורה ועדויותיהם של עובדי חברת מנורה.
עוד מציינת השופטת אגמון-גונן בהכרעת הדין כי היו מספר מחדלי חקירה, ביניהם העובדה שאף לא אחת משלוש חקירותיו של טטרו תועדה בתיעוד חזותי (צילום וידאו) וזאת בניגוד לחוק הקובע כי יש חובה לתיעוד חזותי בחיקרת עבירות שהעונש עליהן מעל עשר שנות מאסר. "כשנשאלו על כך חוקרי המשטרה בבית המשפט, לא היה להם הסבר לכך. שני חוקרים העוברים על הוראות החוק במודע וללא כל הסבר הוא עניין חמור הדורש בדיקה מעמיקה", כתבה השופטת. בכך, לטענתה, נשללה מטטרו הזכות להליך הוגן. מחדל חקירה נוסף שמציינת השופטת הוא העובדה שהמשטרה קיבלה את גרסת המתלונן כפי שהיא, לא שאלה אותו שאלות או אימתה אותו עם טענותיו של טטרו לגביו מניעיו. "נראה כי מרגע הגשת התלונה אימצה המשטרה את גרסת המתלונן ולא הקשתה עליו", כתבה השופטת.