הבלאגן חוגג: כך עיריית ת"א מנסה להסדיר את החניה בעיר

בימים אלה פרסמה עיריית תל אביב הנחיות מרחביות לעניין חניות ותנאים להסדרי חניה. ההנחיות כוללות בין היתר תכנון חניות לרכב, תכנון חניות לאופנועים ואופנים ועוד. במסגרת הנחיות מרחביות אלה נקבע גם תקן מקומות חניה. קביעת תקן חניה בהנחיות המרחביות של עיריית תל אביב שבה ומעלה את השאלה מה ראוי שיכלל בהנחיות מרחביות ומהו מקומן בהליך התכנוני.

היישות התכנונית המכונה "הנחיות מרחביות" הובאה לעולם במסגרת תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה. על אף שההנחיות מתפרסמות הציבור כמעט ואינו מודע לעצם קיומן, עד לרגע שבו הן מופיעות במידע להיתר בבואו של מבקש ההיתר להתחיל בהליכי הרישוי, הרבה לאחר תום 30 הימים הקבועים להגשת ערר עליהן. ההנחיות המרחביות יכולות להיות משמעותיות ואף קריטיות למבקש ההיתר.

מהן אותן "הנחיות מרחביות"?

ההוראות הנוגעות להנחיות מרחביות יכולות על פי החוק, להתייחס לחזותו ולמראהו החיצוני של בניין, למפלסי הכניסה לבניין, להשתלבות הבניין בסביבתו, לחיבור תשתיות ולעניינים נוספים שיקבע שר האוצר בתקנות. תקנות כאלה טרם הותקנו. ההנחיות המרחביות אמורות להחליף במידה רבה את אותו תנאי להיתר שהיה נהוג לשכון כדרך קבע בהחלטות למתן היתרי בנייה המכונה "הערות מהנדס העיר", בעיקר בכל הנוגע להיבטים עיצוביים וחזותיים.

מהן אותן "הערות" ניתן היה לדעת רק בסופו של תהליך הרישוי ולאחר קבלת ההחלטה בבקשה למתן היתר, הביאו לחוסר וודאות ותסכול רב בקרב מבקשי ההיתרים. ההנחיות המרחביות אמורות היו להביא לוודאות ולאחידות. אחידות משום שהן מתייחסות במרבית המקרים למרחב תכנוני (למרות שהחוק מאפשר גם הנחיות פרטניות למגרש מסוים ואף לבניין מסוים) וודאות משום שהן מפורסמות ברשומות והמידע ביחס לתוכנן נמסר בשלב המידע להיתר, טרם הגשת הבקשה להיתר. 

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק (דימיטר סוטירוב)

בפועל, בשטח, התגייסו ועדות מקומיות רבות, להתקין הנחיות מרחביות. תהליך הכנת ההנחיות המרחביות נעשה על ידי מרבית הוועדות המקומיות בשקידה רבה. אך למרות הרצון הטוב והמאמצים הכנים התוצאה בחלק מהמקרים אינה אותה "כלה" אליה התכוון המחוקק. על מספר בעיות הקיימות כיום בהנחיות מרחביות של לא מעט ועדות מקומיות, אצביע במאמר זה.

מה בין הרלוונטיות של תקנות הפטור להנחיות המרחביות

אחת הטעויות הנפוצות בכל הנוגע להנחיות מרחביות מתייחסת לכריכת ההנחיות המרחביות עם התקנות הקובעות עבודות ומבנים הפטורים מהיתר.

ראשית, לא ברורה כלל הרלוונטיות של תקנות הפטור להנחיות המרחביות. ההנחיות המרחביות צריכות לחול על מבנים, עבודות ושימושים, ללא קשר לשאלה אם אותו מבנה פטור מהיתר או לא. שנית, חלק מההנחיות המרחביות כוללות בתוכן את הוראות הפטור ולא תמיד ברור האם הוראה מסוימת היא הוראה מתוך תקנות הפטור או שמדובר בהנחיה מרחבית. ושלישית, במקרים מסוימים הרחיקו הוועדות המקומיות לכת וקבעו הנחיות מרחביות שאף סותרות את תקנות הפטור.

נושא נוסף המוצא ביטוי בהנחיות המרחביות הוא הקלות. הנחיות מרחביות מסוימות אוסרות על מתן הקלה. בפסיקה נקבע כי תוכנית אינה

יכולה לאסור באופן גורף מתן הקלות. לאור זאת, אם תוכנית אינה יכולה לאסור מתן הקלות באופן גורף, קל וחומר הנחיות מרחביות המצויות במדרג נמוך יותר מתוכנית, אינן יכולות לעשות כן.  

קיימים נושאים נוספים שכלולים בהנחיות מרחביות וספק אם נכון וראוי שיכללו בהן, למשל קביעת גודל דירה מינימלי או קביעת תקן החניה כפי שנכלל בהנחיות המרחביות של עיריית תל אביב.

לסיכום, נראה כי בקרב הוועדות המקומיות קיימת אי בהירות רבה באשר להנחיות שניתן וראוי לכלול במסמך הקרוי "הנחיות מרחביות". נראה כי חלק מההנחיות המרחביות שאושרו אינן חוקיות כלל בהיותן סותרות חיקוק תקף, חלקן יוצרות בלבול בקרב התושבים וחלק רב מהן אולי מן הראוי היה שיכללו בתוכנית ולא בהנחיות מרחביות. מקריאת הנחיות מרחביות של לא מעט ועדות מקומיות עולה התחושה כי הן החלו לתכנן במסגרת הנחיות מרחביות במקום במסגרת תכניות. לא לכך התכוון המחוקק ביצירת אותה יישות המכונה "הנחיות מרחביות" ומן הראוי שהדברים יובהרו ויוסדרו בחקיקה מתאימה.