פנו דרך: ליצ’י עולה לכביש - פרי זעיר שהצמידו לו מנוע

קוראים לה ליצ'י, כמו הפרי. היא מכונית, כמו נגיד מאזדה או יונדאי או מרצדס. אבל היא לא. היא קוואדרוסייקל, כלומר מכונית עירונית זעירה. קוואדרוסייקל לא זקוקה לזוטות כמו כריות אוויר, הגה כוח, מערכות בטיחות מקוריות. בקוואדרוסייקל צריך לדעת להתפלל, ממש חזק, ולקוות שהמסר עובר. לליצ'י הסינית יש לוח מחוונים, הוא כתוב בסינית. יש מצב שזו תפילת הדרך, יש מצב שזה מד האנרגיה, קשה לדעת.

לליצ'י אסור לצאת לכביש בין־עירוני, ככה זה עם קוואדרוסייקל. ליצ'י חייבת להישאר בגבולות העיר, לנסוע לסופרלנד של ראשון לציון ביום חם. בשדרה של קניון הזהב יש מצלמת מהירות. המאזדה השחורה מאטה, כנראה מקומית. ליצ'י בפול גז, 50 קמ”ש. בירידה היא תגיע ל־51 קמ”ש עם רוח גבית. בעלייה אפשר לראות 40 קמ”ש אם ממש משתדלים ומקפידים ללחוץ על דוושת החשמל חזק.

ליצ'י מבפנים צילום: עמית שעל

ליצ'י היא מכונית זעירה עם חוש הומור בריא: הכלאה בין עגלת סופר מרקט, סמארט ופרי כלשהו, אולי ליצ'י. היא הרבה יותר קטנה מסמארט: האורך שלה הוא 2.25 מטר. היא צרה להפליא: 1.4 מטר רוחב. מה שכן, יש לה גובה: 1.642 מטר. בסיס גלגלים קצר, רוחב מינימלי, גובה מרבי, מתכון משובח ליצירת התנהגות כביש מפחידה על גבול המציקה.

שטחי זכוכית נרחבים

לליצ'י צריך להתרגל: היא מתחילה חלש, זוחלת את כמה המטרים הראשונים מהזינוק ברמזור, אך אז מגיע הכוח. סתם, הוא לא ממש מגיע. ליצ'י מזדחלת לאטה עד 50 קמ”ש, כשמאחוריה, מצדדיה ומלפניה נהגי מכוניות עצבניים. חלקם צוחקים, חלקם לא צוחקים. חבל, ליצ'י חמודה: היא לא נראית כמו שום דבר אחר בשוק. היא כמו מכונית שברחו לה הפרופורציות: הגלגלים זעירים, תא הנוסעים גבוה ומלא באור הודות לשימוש בשטחי זכוכית נרחבים. מקדימה יש לליצ'י חרטום מוזר שבמרכזו שקע טעינה, ומתחת לחלון הקדמי יש זוג יחידות תאורה, שכנראה משרתות עוד כמה מכוניות סיניות או טרקטור או צעצוע של ילדים שמוכרים בעלי אקספרס.

לוח המחוונים של ליצ'י פשוט להפליא: שעון מהירות אופטימי, מד טעינה, נורות אזהרה, שפע של כיתובים בסינית, ייתכן שנוגעים למכונית. לנהג ולנוסע יש שפע של מקום, אך למטען אין מרווח. אם רוצים ניתן להזמין ליצ'י עם קופסת פלסטיק גדולה מאחור, להגנה מפני גשם או עוברי אורח שחמושים בפחות מסכין יפנית. לליצ'י יש גם מזגן, אך המזגן אופציונלי בלבד, וגם לא באמת מקרר. לפחות לא את הליצ'י שלנו. ההגה כבד, נטול כל תגבור, אך גם ישיר. הבלמים קשים אך עוצרים כשצריך. לליצ' אין הילוכים, רק ידית ששולטת בתנועה קדימה אחורה, שנמצאת ממש מתחת לידית המגבים ששולטת בתנועת המגבים קדימה אחורה. אז לפעמים רוצים שליצ'י תיסע קדימה, אך המגבים עובדים קדימה. וגם לאחור. לוח המחוונים מפתיע לטובה במידת הפירוט: יש רדיו, יש מחזיקי כוסות, יש גם חיבור לדיבורית מקורית. את המראות צריך לכוון ביד. המראה הפנימית רועדת. לפעמים החיפוי של לוח המחוונים זז ממקומו, אך רק כשנוגעים בו. או כשמסובבים את ההגה ממש חזק וליצ'י נכנסת מהר לסיבוב.

ליצ'י מתנהלת בכיוון הטיילת של בת ים. יש שם מקום של חצ'פורי. אי אפשר להחנות מחוץ לחצ'פורי, הכל שמור. עוד מעט יגיעו כמה מרצדסים, כמה ב.מ.וו. אולי גם לקסוס. הם יהיו רעבים. כשיש ליצ'י אין דאגת חניה: ליצ'י יכולה לחנות לרוחב בין מכוניות, אפילו בקלות. ליצ'י חונה בחצ'פורי, מקנחת בכיסונים, יש פירוגי היום, בחום של בת ים. ומיץ שעושים מפרחים. דווקא ליצ'י אין. שוב מהירות מרבית, הפעם בכיוון חולון: לליצ'י נשארו 30% סוללה.

שונאת חול וחצץ

היא שורפת חשמל מהר. הטווח הרשמי שלה הוא בערך 120 ק”מ, בפועל היא תיסע בערך 80 עד 100 ק”מ, בהתאם לנהג. אפשר לטעון אותה בתוך שמונה שעות, זה לא מעט זמן בהתחשב בעובדה שמדובר במכונית שמשמשת בעיקר למשימות עירוניות.

ליצ'י היא מכונית שמאחדת בין תרבויות, עדות, אנשים: כולם צוחקים על ליצ'י. אחד מבקש סיבוב. לא מקבל, עושה פרצוף כועס. יש לו ב.מ.וו כסופה. משאיר לליצ'י אבק בכביש שלוקח מבת ים לראשון לציון. חותך מהר לתוך הסיבוב יוצא עם כאז. ליצ'י חותכת לאט לתוך הסיבוב, יוצאת חזק עם כל החשמל. ליצ'י דורשת סבלנות. לנו יש, לו אין. חבל, היה יכול להיות מעניין. ליצ'י שונאת בורות בכביש. ופסי האטה. וחול. וחצץ. קל להרגיש כל אבן. קשה לברוח מכל בור בכביש, אבל צריך: חבל למעוך את ליצ'י וגם את חוט השדרה.

ליצ’י. אין הילוכים, רק ידית ששולטת בתנועה קדימה אחורה צילום: עמית שעל

ליצ'י מגיעה לסוכנות בחולון על טיפות החשמל האחרונות. יש לה עוד שישה ק”מ לנסוע. זה לא הרבה, אך זה כן הרבה: היינו בחולון, היינו בבת ים, היינו בראשון לציון. אכלנו חצ'פורי בטיילת של בת ים. קפצנו ליפו וגם לים. נשאר לנו עודף. גם מהחשמל וגם מהחצ'פורי.

ליצ'י היא מכונית עירונית זעירה שתתאים למי שבאמת זקוק למכונית עירונית זעירה, ורק למכונית עירונית זעירה. בהתחשב בעובדה שהיא עולה 40 אלף שקל, מחיר של מכונית מיני משומשת בת שנתיים, ובהתחשב בעובדה שמדובר במכונית שרמת הבטיחות, האיכות והנוחות שלה אינן הגבוהות בשוק, כנראה שליצ'י לא תהפוך במהרה למחזה נפוץ בקרב צעירים או כמכונית שנייה בבית. עם זאת, בקרב גופים הזקוקים לרכבי שליחויות, רכבים למטרות שיטור וסיור או סתם בקרב מי שמעוניינים בכל זאת במשהו לא שגרתי, ליצ'י בהחלט יכולה למצוא בית חם.