ארז חבר מנסה לקבור את הניסיון לסלקו מניהול חברה קדישא בראשל”צ

מה עושה מנהל ממונה של עמותה שחבריה סבורים כי הוא מיותר, ומבקשים מבית המשפט לסלקו? אם קוראים לו עו”ד ארז חבר - הוא פשוט לא טורח להודיע להם כאשר מתקיים דיון.

זה מה שקרה ביום ראשון שעבר כששופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב עירית וינברג נוטוביץ קיימה דיון בעניינה של עמותת חברה קדישא ראשון לציון. חבר עצמו היה שם, וגם נציגי כונס הנכסים הרשמי ורשם העמותות. נציגי העמותה לא ידעו מכלום, וההחלטות ‑ שנגעו לעסקה לרכישת קרקע שחבר מקדם בשם העמותה ‑ התקבלו שלא בנוכחותם.

עו"ד ארז חבר

חבר מונה לפני שבע שנים למנהל המיוחד של חברה קדישא ראשל”צ בעקבות אי־סדרים שחשף בה רשם העמותות עוד בשנת 2004. אף שמנכ”ל החברה באותם ימים הוחלף מזמן, ואף שחבר כתב על העמותה דו”ח סופי שאמור היה להוביל לסיום תפקידו — הוא מתעקש להמשיך בתפקיד, ומקבל על כך 38 אלף שקל בחודש.

לפני כחודש נחשף ב”כלכליסט” כי מאז מינויו קיבל חבר מיליוני שקלים כשכר טרחה, לא הגיש דיווחים מסודרים על הסכומים שגבה, ומסרב להעביר את הניהול לחברי העמותה שהוא עצמו אחראי לבחירתם. בינתיים שומרי הסף מתרשלים בפיקוח: רשם העמותות מסכים כמעט לכל בקשה של חבר, ומתעלם מטענות חברי העמותה על שיקולים זרים; וכונס הנכסים הרשמי כלל לא מעורב בתיק. השופטת וינברג נוטוביץ מושכת כבר חמישה חודשים החלטה בבקשת העמותה לשכור ייצוג משפטי שיאפשר לה להגן על עצמה.

חברי העמותה מנסים זה יותר מארבע שנים להביע את התנגדותם להמשך כהונתו של חבר. והנה, בדיקת “כלכליסט” מגלה שכאשר סוף סוף נעתרה השופטת וקיימה דיון, איש מנציגי העמותה לא קיבל הודעה. מתברר שגם השופטת לא היתה מודעת לכך שהעמותה לא הוזמנה, ומשגילתה הורתה לעו”ד חבר למסור לאנשי העמותה את ההחלטה החשובה שהתקבלה, והורתה לעמותה להגיב לה. אך מאחר שלעמותה אין עורך דין משלה, וחבר שולט בכל ענייניה הכספיים, לא ברור איך היא אמורה להביע את עמדתה.

העילה לדיון היתה עסקת מקרקעין שחבר מבקש לאשר כמנהל מיוחד. במרץ האחרון כתב חבר לשופטת כי הוא מבקש לרכוש זכויות בשטחים הצמודים לבית העלמין לשם בניית בית עלמין חדש, ולשלם תמורתם 13 מיליון שקל ‑ מה שמוכיח שהעמותה בניהולו נמצאת במצב כספי שפיר.

עו"ד יעקב אריאב, שהתפטר מתפקיד יו"ר העמותה ונותר חבר בה, ביקש להסתייג מהעסקה בטענה שהיא "מתכון לצרות" וש"העמותה עלולה למצוא עצמה מוציאה ממון רב ברכישת מקרקעין שלא תוכל להשתמש בהם”. בתגובה תקף חבר את אריאב וטען שאינו מבין מניין “נטל לעצמו חירות” לפנות לביהמ”ש כשאין לו מעמד בעמותה אלא כחבר האסיפה הכללית.

הדיון נקבע כמה ימים מראש, אך לא ניתנה בתיק החלטה פורמלית שמודיעה על קיומו. לחברי עמותה לא היתה אפוא דרך לדעת עליו בלי עדכון מעו”ד חבר. גם נציגי רשם העמותות לא הזמינו אותם, ואף הצטרפו לטענה שלאריאב לא היה מעמד לפנות לבית המשפט.

השופטת, שלא ידעה שהעמותה לא הוזמנה לדיון, אישרה את בקשת חבר לרכוש את הקרקע בלי לשמוע את התנגדות העמותה. לבסוף ביקשה ממנו כי לפני שיחתום על הסכם המכר, "ימציא לתיק אישור מסירה לעמותה על הדיון שהתקיים היום" ‑ אישור שנועד מן הסתם להוכיח שהעמותה אמנם ידעה על הדיון אבל בחרה שלא להתייצב.

רק כאשר חבר הגיש, במקום זאת, אישור כי מסר לגורמים בעמותה את פרוטוקול הדיון, הבינה השופטת שהעמותה לא היתה בסוד העניין. אף על פי כן, העמידה לרשות העמותה אפשרות להגיב תוך שבעה ימים וקבעה כי ההחלטה תעוכב בינתיים.

לאחר שפנינו לעו”ד חבר לקבלת תגובתו הוא הגיש לשופטת “הבהרה” וטען כי נציגתו הודיעה טלפונית למנכ”ל העמותה ישראל הורוביץ על הדיון. חבר לא הסביר מדוע לא הנחה את המנכ”ל לעדכן את חברי האסיפה. ההסתפקות בהודעה הנטענת למנכ”ל מעוררת קושי מאחר שמדובר בגורם מקצועי התלוי בארז לפרנסתו. כך, בעת ש־13 חברי האסיפה הצביעו פה אחד בעד הדחתו של חבר מתפקידו, המנכ”ל לא השתתף בהצבעה. “כלכליסט” לא הצליח לקבל את תגובתו של הורוביץ לדברים.