בנק ישראל מזהיר מזעזוע עולמי: 3 ברבורים שחורים שעלולים להגיע מעבר לים

לנגידת בנק ישראל, הד"ר קרנית פלוג, יש גרף שהיא אוהבת להציג בהרצאות הפומביות שלה. רואים בו איך הייצוא הישראלי עולה ויורד יחד עם העלייה בסחר העולמי. כשהסחר העולמי נפגע, מרגישים את זה היטב גם אצלנו, ולהפך, כשהכלכלה העולמית משגשגת גם אנחנו נהנים. בקיצור, ישראל היא מה שנקרא "משק קטן ופתוח", שמושפע מאוד ממה שקורה מעבר לים.

עכשיו קחו את המציאות הזאת וחברו אותה לציוצים של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מהימים האחרונים: חברת הארלי דיווידסון תשלם "מסים גבוהים מאי פעם" אם תעביר את מפעליה לחו"ל; האיחוד האירופי "מנצל" את ארה"ב כבר הרבה זמן; ובאופן כללי מדינת אחרות "צריכות לשחק באופן הוגן או שהן ישלמו מכסים!".

ומהצד השני של המתרס, נשיא סין שי ג'ינפינג הבהיר בשבוע שעבר בפגישה עם מנהלים מערביים בכירים שארצו לא מתכוונת לשבת בשקט לנוכח האיומים האמריקאים: "במערב יש לכם את הרעיון שאם מישהו מכה אתכם על הלחי השמאלית, אתם מגישים לו את הלחי השנייה. בתרבות שלנו, אנחנו מכים חזרה". בינתיים, מדובר באיומים הדדיים. המכסים ההדדיים שארה"ב וסין כבר הכריזו עליהם עדיין לא נכנסו לתוקף, ולא ברור אם כל זה יתגלגל למלחמת סחר עולמית, או שמדובר בעמדות מיקוח. אבל דיבורים הופכים לפעמים למעשים, והסיכון גובר.

ניתוח סיכונים רגוע

אין פלא, לכן, שמלחמת סחר עולמית, או "זעזוע בחו"ל", הם אחד מתרחישי הסיכון שאותם בחר בנק ישראל להדגיש בדו"ח היציבות הפיננסית החצי שנתי שאותו פירסם אתמול. התרחיש המדאיג ביותר בדו"ח הוא גם התרחיש הידוע: ירידה חדה ומהירה של שוק הדיור בישראל. אבל זה סיכון מוכר היטב, שהסבירות שלו נותרה בלא שינוי. מה שכן השתנה הוא הסיכונים מעבר לים. למעשה, כל שלושת תרחישי הסיכון שההסתברות שלהם עלתה מקורם בחו"ל: ממלחמת סחר או אירוע גיאופוליטי אחר, דרך עליית שערי הריבית בעולם, ועד נפילות בשווקי המניות.

אבל לפני שנבהלים מתרחישי הסיכון האלה, חשוב להדגיש שלפחות מבחינת בנק ישראל, מדובר בתרחישי קיצון שלא בהכרח הולכים להתממש מחר בבוקר. "ההסתברויות להתממשות כל אחד משלושת תרחישי הקיצון אמנם עלו, אך ההערכה היא שהן אינן גבוהות". במילים אחרות, אין כאן קריאת אזהרה בהולה, אלא ניתוח סיכונים רגוע למדי. וזה מתחבר גם לעובדה שהמערכת הפיננסית המקומית, להערכת אנשי הבנק, נמצאת במצב טוב. כבר בתחילת הדו"ח מודגש כי "מניתוח הסביבה שבה פועלת המערכת הפיננסית המקומית ורמת עמידותה עולה כי יציבותה נשמרת". או בניסוח אחר, "ההסתברות לפגיעה משמעותית ביציבות המערכת הפיננסית נמוכה". ואחרי השורה התחתונה המרגיעה, אפשר להתעכב ביתר פירוט על הסיכונים שחוקרי הבנק מזהים.

כשמסתכלים על הכלכלה העולמית, נראה שהמצב לא רע: מדינות העולם צומחות באופן מתואם, סכנת הדפלציה שריחפה מעל הכלכלה העולמית די התפוגגה, וגם רוב הירידות החדות בשווקים בתחילת השנה כבר מאחורינו. אבל במבט קדימה אפשר לזהות סיכונים. בדו"ח של בנק ישראל מוזכרים סיכונים שאותם מפרטת קרן המטבע העולמית באחד מדו"חותיה האחרונים, אבל בעצם מוכרים לכל מי שעוקב אחרי האירועים בעולם, אפילו באופן חלקי: הסיכון למלחמת סחר בין סין לארה"ב; המפלגות הפופוליסטיות שמתחזקות בקלפי במדינה אחרי מדינה, ואיתן גם הכוחות הלאומניים; מגמת עליית הריבית, וגם מגמות ארוכות טווח יותר, כמו למשל הזדקנות האוכלוסייה, שצפויה להקטין את הצמיחה. ומתוך כלל המגמות, בנק ישראל מבודד שלושה תרחישי קיצון תוצרת חוץ, שההסתברות שלהם עלתה.

מה יעשה הזעזוע

התרחיש הראשון הוא הרעה בתנאים הפיננסיים כתוצאה מהידוק המדיניות המוניטרית. אחרי שנים של ריבית אפסית, הריבית בעולם נמצאת במגמת עלייה, בעיקר בארצות הברית, שבה הפדרל ריזרב כבר נקט בשורה של העלאות. אבל מעבר לשער הריבית, יש עוד שינוי באופק: מאז המשבר הפיננסי הבנקים המרכזיים באולם הציפו את השווקים בכסף באמצעות תוכניות הקלה כמותית (במסגרתן רכשו נכסים בשווקים). אבל החל מסוף השנה, כשהבנק המרכזי האירופי יפסיק את תוכנית ההקלה הכמותית שלו, הכלכלה העולמית תעמוד בפני הידוק כמותי, שירע את התנאים הפיננסיים. הבנקים המרכזיים יחלו לספוג את הנזילות בשווקים. וזה אומר שחברות חלשות יחסית, שהצליחו להחזיק ראש מעל המים בזכות תנאי אשראי נוחים, יתקשו עכשיו יותר לממן את הפעילות שלהן.

התרחיש השני הוא ירידות חדות בשווקים הפיננסיים העולמיים – וגם אצלנו. מה שעולה ועולה בסוף גם יורד, ושווקי המניות העולמיים רשמו בשנים האחרונות עליות

יוצאות דופן, וגם רמת תנודתיות נמוכה ביותר. המגמה הזאת כבר החלה להשתנות השנה, ומגמת עליית הריבית עולמית רק מגדילה את הסיכון לשווקים. וכידוע, כשהשווקים בחו"ל יורדים, גם בתל אביב נרשמות ירידות. הסכנה שמזהים בבנק ישראל, אגב, היא לא רק שתיק הנכסים של הציבור ייפגע, אלא שירידות כאלה יפגעו ב"תחושת העושר" של הציבור, ויתורגמו להידוק חגורה שגם יפגע בפעילות הכלכלית.

התרחיש השלישי הוא היפוך מגמה בפעילות הריאלית המקומית כתוצאה מזעזוע בחו"ל. זה התרחיש שבו דנים ללא הרף מיטב כלכלני העולם. לא מדובר בהכרח רק מחשש ממלחמת סחר בין ארצות הברית לסין. אם לקחת ברצינות את איומי הנשיא טראמפ, הסיכון הוא למלחמת סחר בין ארה"ב לסין, אירופה, קנדה ומקסיקו.

ואחרי כל זה חשוב להדגיש שוב שלהערכת בנק ישראל, המערכת הפיננסית המקומית במצב טוב יחסי.

סיבה אחת לכך: בהשוואה עולמית, שיעורי המינוף בישראל נמוכים יחסית. המינוף של התאגידים בישראל אינו גבוה, החוב הממשלתי ברמת ירידה, ובהסתכלות כוללת, גם המינוף של משקי הבית לא גבוה (גם אם משקי הבית בעשירונים התחתונים דווקא כן בסיכון גבוה יותר). במבט כולל, לפי בנק ישראל, המינוף הנמוך מהווה כרית ביטחון שמגבירה את עמידות המערכת לזעזועים.