מינוי יורם נוה למנכ"ל כלל ביטוח: כישלון של הדירקטוריון

ההתנהלות בתקופה האחרונה של חברי דירקטוריון כלל ביטוח שהיו אמונים על איתור מנכ"ל חדש לחברה – היו"ר דני נוה, והדירקטורים ורדה אלשיך, רחל אדטו, מלי מרגליות וגל ארבל – וכמוה זו של נאמן מניות השליטה בכלל ביטוח, מטרידה בלשון המעטה.

שלושה חודשים הם ישבו על המדוכה, התחבטו, התלבטו, ראיינו מועמדים והתקשו לקבל החלטה. ניהול חברה כמו כלל ביטוח, חברה מסוכסכת, עם בעל שליטה (אדוארדו אלשטיין) חסר השפעה בהוראת הרגולטור, עם יו"ר חלש ומנכ"ל חזק (איזי כהן), שהתפטר במפתיע כשהדירקטוריון העז לבקר את התנהלותו, עם ועד עובדים לוחמני, זה בטח אתגר לא פשוט, אבל בכל זאת לא מדובר במדע טילים.

מימין ענת לוין ודני נווה צילומים: אוראל כהן, עמית שעל

שלושה חודשים שבהם הם שיגעו שורה של מועמדים, חלקם מכהנים בתפקידים בכירים במשק שסיכנו את מקומם ומעמדם לטובת המינוי אך לא הצליחו להגיע להחלטה. על המזבח של הבחירה "האידאלית", של איתור המנכ"ל המושלם שיציל את כלל, הם הקריבו את מוטי רוזן, אחד המנהלים הוותיקים בענף הביטוח שניהל בהצלחה את הראל ואת מנורה, ומאס בתהליך לאחר שהוגדר "כחסר אוריינטציה ביטוחית מספיקה" או "כמבוגר מידי" ומשך את מועמדותו. הם עשו צחוק מאייל בן סימון, מנהל צעיר ומבטיח, משנה למנכ"ל החברה החזקה בענף – הפניקס, שחשיפת מועמדותו ודאי לא עשתה לו חיים קלים בתוך הבית. אבל לא רק אותם הם ביזו, אלא גם את המועמדים הפנימיים, שאותם הם מכירים היטב, שמעבירים להם מידי תקופה מצגות, שאותם הם אמורים לבקר. הם ביזו אותם כי לא ספרו אותם, כי הם היו הבחירה הפחות מועדפת מבחינתם.

יורם נוה, המנכ"ל החדש של כלל ביטוח צילום: עמית שעל

יורם נוה, הבחירה הסופית, היה מבחינתם הרע במיעוטו. ענת לוין, אחת ממנהלות ההשקעות המוערכות במשק, מאסה בהם אף היא, התפטרה, אך נענתה לפנייתם לחזור בה ולקחת מינוי זמני, כשדרשה במידה רבה של צדק לקבל ודאות. גם אותה הם זרקו מכל המדרגות ובבחירה פה אחד העדיפו את הקולגה שלה נוה. אם נוה הוא הבחירה שלהם, כיצד לא מונה הוא לממלא מקום המנכ"ל מלכתחילה?

בשלל תירוצים הם השתמשו להסביר את המורכבות. בין היתר מגבלת שכר הבכירים בהחלט לא עשתה עמם חסד, כשמנהלים כמו חגי בדש צחקו להם בפרצוף כשהציעו להם את הג'וב. ומצד שני, בל נשכח שבכל ישיבת דירקטוריון שקיימו, שבכל שיחת ועידה, השעון דפק ועמו אלפי השקלים שהם מקבלים על כל שעת עבודה, אז למה למהר?

והאמת היא ששום תירוץ לא יצדיק את ההתנהלות המגוחכת של המינוי הזה. חברי ועדת האיתור, דירקטורים מכהנים בכלל, צריכים לעשות בדק בית עמוק, וכך גם הממונה על שוק ההון דורית סלינגר שאמורה לוודא שכללי הממשל התאגידי המחמירים ביותר ייושמו בכלל.

טעות עשתה לוין כשדרשה מינוי של קבע. לו היתה קוראת את המפה, היתה לוקחת את המינוי הזמני, ומקווה שהדירקטוריון המסוכסך והמשוסע יתקשה לבחור והיא תזכה מההפקר, אך אפשר להבין את הרציונל שלה. כיצד יכולה היתה לחולל בכלל שינוי, לאחד את ההנהלה ולחבר את הקרעים שמפלגים את כלל מהצמרת עד התחתית, כשהיא על תקן "זמנית" "מחליפה".

ועל כל החגיגה הזו אמורה הייתה לנצח סלינגר, אותה ממונה על שוק ההון שקיבלה כל כך הרבה מחמאות על דאגתה לציבור.

כך היא דמיינה שחברת ביטוח צריכה להתנהל? חברה שאין לה בעל שליטה אינטרסנט שמביא לה עסקאות בעלי עניין בעייתיות, שממנה מקורבים, עושי דברו? על זה היא פינטזה, על קרבות בין הנאמן שמינתה ליושב ראש? על דירקטוריון חלש, כזה שאמור לבחור מנכ"ל שיחזיק גם "בניסיון ביטוחי" שיהיה גם "טכנולוגי" וגם עם "רקע בנקאי" כשבאופן אבסורדי אף אחד מחברי הדירקטוריון בעצמם לא מגיע מענף הביטוח ולא מבין בביטוח.

יורם נוה הוא איש ראוי, אך הוא מקבל חברה מפורקת, ומבין שנבחר כפשרה, כברירת מחדל, לא התחלה מבטיחה בתפקיד.