האם חוק חדלות פירעון מיטיב עם החייבים?

מטרתו המוצהרת של חוק חדלות פירעון ושיקול כלכלי, אשר פורסם במרץ האחרון, כוללת את שיקומו של החייב, מטרה חברתית רבת-ערך. בפועל, הנכס החשוב ביותר שיש לחייב ומשפחתו הינו דירת המגורים, והחוק החדש מרע באופן משמעותי את מצבם של חייבים או בני משפחתם, אשר מבקשים להמשיך ולהתגורר בביתם.

במצב הדברים כיום, בטרם כניסתו של החוק לתוקף, חוק הגנת הדייר קובע כי כאשר אחד מבעלי הנכס נקלע לחובות והנושים מבקשים למכור את הנכס, הרי שהנכס יימכר יחד עם החייב ושאר בעלי הנכס כדיירים מוגנים למשך שארית חייהם. חוק הגנת הדייר אינו כולל כל התייחסות לשווי הבית וחל על וילה בסביון כפי שהוא חל על דירה ישנה בפריפריה.

כתוצאה מכך, עמדו בפני הנושים שתי אפשרויות: האחת, לנסות ולמכור את הבית יחד עם הדייר המוגן. היות ואף בשוק נדל"ן "חם" לא רבים מעוניינים בדירה בה לא יוכלו לעשות כל שימוש במשך עשרות שנים, השמאות שתינתן בגין דירה שכזו הינה נמוכה ולרוב עומדת על כשליש משוויה בשוק החופשי.

בית למכירה (ארכיון) צילום: אלעד גרשגורן

האפשרות השניה היא מתן אפשרות לבן הזוג, שאינו בחובות, "לרכוש" מהנושים את חלקו של בן הזוג השני בשישית משוויה בשוק החופשי (שכן מדובר בחצי מדירה השווה שליש מדירה בשוק החופשי).

בפועל, כמעט ולעולם לא נמכר הבית ובן הזוג השני כמעט ותמיד יפדה את הבית בסכום נמוך, כאשר אם אין בכוחו לגייס אפילו שישית משוויו הרי שלרוב יתפשרו הנושים על סכום נמוך אף יותר, בכדי לחסוך עלויות עסקה ושכר טרחה לבעל התפקיד.

בכדי להתמודד עם עיוות זה, לפחות בכל הנוגע לחוב משכנתה, החלו הבנקים לכלול בהסכמי המשכנתה סעיף בו הלווה מוותר על הגנת חוק הגנת הדייר. כאשר אדם שחתם על ויתור שכזה ייקלע לחובות והבנק יפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל, לא תעמוד לו הגנת החוק והדירה תימכר, אך לנושים רגילים לא תהא כל הגנה ולא יוכלו, כמעט לעולם, להיפרע מהנכס אף כאשר שוויו משמעותי.

כלומר, נוצר מצב בו אדם בעל חוב משכנתה שאינו עומד בתשלומיה ייאלץ למכור את ביתו בהוצאה לפועל, אף אם מדובר בדירה פשוטה, בעוד פושט רגל, אף אם חובותיו גדולים בהרבה ואף אם הוא גר בוילת פאר, ייצא מההליך לרוב לאחר שבת זוגו "רכשה" את זכותו בבית בנזיד עדשים, ויזכה להמשיך להתגורר בה.

בתי המשפט בישראל, אשר נתקלו לעיתים קרובות במצב מעוות זה, אך לא יכלו לשנות את לשונו החד משמעית של החוק, ניסו לצמצם את תחולתו במגוון דרכים פרשניות. כך למשל צומצמה ההגנה למקרים בהם רשומה הדירה בטאבו על שם בני הזוג, תוך החרגת מקרים בהם רשומה הערת אזהרה בלבד (הלכת פרמינגר).

חוק חדלות פירעון, אשר פורסם במרץ האחרון וייכנס לתוקפו בספטמבר 2019, קובע כי הגנת חוק הגנת הדייר לא תחול עוד בהליכי חדלות פירעון הן לעניין החייב והן לעניין שותפו לזכות בנכס. במקום הגנה זו, מורה החוק כי יש לשקול את התועלת לנושים לעומת הנזק לחייב, תוך בחינת גילו של החייב, גילם של בני משפחתו הגרים עמו ועוד. נראה כי בכל אופן החוק יוביל לרוב למכירת דירת החייב, כאשר אותם שיקולים יקבעו בעיקר את משך התקופה בה שכר דירתו של החייב ישולם על ידי הנושים.

מצד אחד ברור כי מדובר בתיקון של מצב מעוות, אך מצד שני קיימת תחושת אי נעימות מכך שבמצב החדש יפונו משפחות מביתם בשל חובות של אחד מהם. בין כה וכה, מדובר בשינוי מהותי ביותר המבדיל בין חייב שביתו יימכר לבין חייב שיצא מההליך עם נכס בבעלותו.

משכך, ניתן לצפות כי בתקופת המעבר צפויים מאבקים רבים בין חייבים המצויים בהליך או שייכנסו אליו בתקופת המעבר לבעלי תפקיד בשאלה האם להחיל עליהם את הוראות החוק החדש, כאשר על כף המאזניים מונח מצד אחד שכר טרחתו של בעל התפקיד, הנגזר מהסכום הנכנס לקופת הנושים, ומצד שני חייב ומשפחתו המבקשים לשמור על ביתם.

הכותבים הם עו"ד אביחי ורדי ועו"ד שלומי ארדן