חוק להסדרת מתקפה על בג"ץ

חוק ההסדרה הוא עוד נדבך חשוב במגמה הנמשכת להשתלטות המדינה היהודית על המדינה הדמוקרטית. כמו חוקי החרם, הלאום, הדגל, הנכבה והפגיעה בעמותות, הוא מסמן את הכיוון שמקדמת מפלגת הבית היהודי, לצד מאמציה להחליש את מערכות המשפט ושומרי הסף, שאמורים לבלום מהלכים כאלה. בצומת הזה ניצב כרגע בג"ץ.

לכאורה מדובר במקרה קל. את החוק הזה חובה לבטל. אפילו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מתנגד לו, אם כי לא מהסיבות הנכונות. זהו חוק קולוניאליסטי שנחקק ללא סמכות, כי הכנסת אינה הריבון בשטחים; הוא פוגע שלא כדין בזכויות האדם והקניין של הפלשתינאים; הוא מנוגד למשפט הבינלאומי ובכוחו לסבך אותנו עם העולם; והוא יגביר את תיאבון הפקעת הקרקעות הפרטיות ויעודד את הממשלה להעביר עוולות נוספות.

החוק הישראלי זוחל לגדה

חוק ההסדרה, שנולד כהצעת חוק פרטית של ח"כ בצלאל סמוטריץ', הוא בלון ניסוי ששיגרה ממשלת ישראל לבדוק את אופציית הסיפוח. ממשלות ישראל לדורותיהן נזהרו מצעד כזה כמו מאש, ובמיוחד מאפשרות האפרטהייד שגלומה בו: חוק לטובת המתיישבים היהודים על מקרקעי האוכלוסיה המקומית. האם תשעת שופטי בג"ץ יוציאו ממנו את האוויר, או יבשרו לעולם את בשורת הסיפוח?

עו"ד הראל ארנון. מייצג את המדינה בשל התנגדות היועמ"ש לחוק צילום: אוראל כהן

"זו הפעם הראשונה שחוק הכנסת הופך לנורמה בשטחי יהודה ושומרון", חידדו שופטי העליון עוזי פוגלמן ודפנה ברק־ארז בדיון שנערך אתמול בעתירה נגד החוק, שהגישו עיריית סילוואד וראש מועצת הכפר עין יברוד. החוק נועד להסדיר את מעמדם של כ־3,000 בתים בהתנחלויות שנבנו על קרקע פלשתינית פרטית: הקרקע והבתים יישארו בידי המדינה והמתנחלים, ובעלי הקרקע יפוצו בסכום נדיב או בקרקע חלופית.

המדינה השיבה בשני קולות. מנדלבליט צידד בביטול החוק. "אין חור שחור", הסביר בא־כוחו עו"ד ענר הלמן, "אם הכנסת שולחת ידה לשטחים בחוק שפוגע בזכויות הקניין של הפלשתינים, הרי שעל גבו מגיע לשם גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". לדבריו, החוק לא חוקתי ודינו להתבטל.

הממשלה, בהעדר הגנת היועץ, שכרה את עורך הדין הפרטי ד"ר הראל ארנון כדי שייצג אותה. "זה צדק חלוקתי שכולם מרוויחים ממנו", הפליג הראל בשבחי החוק, "כאשר בג"ץ פסק לפנות את עמונה וגבעת האולפנא, הקרקעות נותרו שוממות. במקום שגם אלה וגם אלה לא יקבלו, יקבלו גם אלה וגם אלה".

בתווך ניצב היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון, שהציג את השאלות הקשות אך נתן להן מענה רך: "האם הכנסת רשאית לחוקק על שטח שאינו נתון בריבונותה, ויחול על הפלשתינים שלא בוחרים לכנסת? אני מציע לראות בחוק חריג חד־פעמי שנועד לפתור בעיה לא קונבנציונלית בדרך לא קונבנציונלית".

השופט יצחק עמית חידד את הנימוק הפרגמטי שבעמדת הממשלה: "אין טענה שהחוק הוא טוב. מדובר בבחירה הפחות גרועה מהאחרות. איננו רוצים לגזול קרקע מהפלשתינים, כי כבר עשינו זאת. הבעלות של הפלשתיני כבר רוקנה מתוכן. המצב עכשיו הוא 'לוז-לוז' או 'וין-וין'. האם זה לא מצמצם את הפגיעה?".

"אחרי שהממשלה גזלה, היא באה ואומרת: בואו נהיה פרגמטיים", השיבה עו"ד סוהאד בשארה. בשארה התרעמה גם על הערת השופט חנן מלצר שתיאר את המצב ככשל שוק. לדברי מלצר, "דיני ההפקעה נועדו לכפות מכירה על אדם שמסרב למכור ללא סיבה כשאינטרס ציבורי חשוב מצדיק זאת. וכאן יש הוראה שמי שמוכר קרקע ליהודי דינו מוות". בשארה: "אין הוראה כזו, ולערבי מותר שלא למכור למתנחל גם בלי סיבה. אין כאן כשל שוק".

חנן מלצר. דיני ההפקעה נועדו לכפות מכירה על אדם שמסרב למכור כשאינטרס ציבורי חשוב מצדיק זאת. כאן יש הוראה שמי שמוכר ליהודי דינו מוות" צילום: אוהד צויגנברג

הביטול כבר בדרך

את המראה הבוהקת אל מול משמעותו האמיתית של החוק הציבו עוה"ד חסן ג'בארין ומיכאל ספרד. "משמעות החוק היא שהכנסת הפכה לריבון על תושבי השטחים ולא אמנת האג", אמר ג'בארין, "המשמעות היא שליטה בעם אחר ללא מגבלות המשפט הבינלאומי. שתי שיטות המשפט היחידות שקיימות הן המשפט הלאומי והמשפט הבינלאומי שלפיו הכיבוש הוא זמני, במובן זה שהריבונות בשטח מושהית. משמעות החוק היא שהכנסת הפכה לריבון בשטח הכבוש". ספרד הוסיף: "המחוקק בשטחים הוא המפקד הצבאי שאמור לשקול אך ורק שני דברים לפי הנורמה של המשפט הבינלאומי - ביטחון המדינה הכובשת וטובת האוכלוסייה המקומית. חקיקת הכנסת שאינה מוגבלת לשיקולים אלה משמעותה שינוי הנורמה, וזהו סיפוח".

רוב הסיכויים הם שבג"ץ יבטל את החוק. השאלה היא באיזו עילה: חוסר מידתיות או חוסר סמכות. האם הבעיה היא שהחוק תקף אבל פוגע בזכויות הפלשתינים (כעמדת מנדלבליט), או שהכנסת כלל לא מוסמכת להחיל את חוקיה על אוכלוסייה שאינה בוחרת לה, ובסתירה בוטה למשפט הבינלאומי (כעמדת העותרים).

18 חוקים ביטל עד כה בג"ץ, וזהו הסיפור הגדול והדרמטי מכולם. הוא נוגע לליבת הדמוקרטיה הישראלית, לשאלות הסיפוח והאפרטהייד, לשחרור הממשלה מהנורמות הבינלאומיות והפנימיות, המוכרות והמסורתיות של ניהול שטח כבוש. הוא עוסק בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה מתנגד לו וכל זה מתנהל בצילה של פסקת ההתגברות שמרחפת במקביל.

למזלה של הממשלה פיסקת ההתגברות לא עברה. על החסד הזה הממשלה עוד תגיד תודה. אחרי שבג"ץ יבטל את החוק, יוכלו הפוליטיקאים להאשים את השופטים ולספר שאם הייתה התגברות היו מחוקקים אותו מחדש. בסתר ליבם השפויים שבהם יוקירו תודה - גם לבג"ץ וגם להעדר ההתגברות.