חקר ביצועים: השבוע של אברמוביץ', NSO ומשאל ההפלות באירלנד

אברמוביץ'- לא מאהבת מרדכי

עד היום עשה רומן אברמוביץ' הכל לפי הספר והצליח לחמוק מזעמו של הצאר הרוסי. הוא עשה זאת בין השאר באמצעות חושים חדים (למשל כשמיהר לבטל את מיזוג הענק בין חברת הנפט שלו לזו של מיכאל חודורקובסקי, רגע לפני שהאחרון נעצר ב־2003) והליכה על הקו הדק שבין אוליגרך שמקובל על ולדימיר פוטין לחביב הקהל הבריטי שקנה את צ'לסי. אבל באחרונה גילה אברמוביץ' שאולי אפשר להוציא את האוליגרך מרוסיה אבל לא את רוסיה מהאוליגרך, והנה נשללה הוויזה הבריטית שלו על רקע המתיחות בין לונדון למוסקבה. אז הוא כאן, ולא מאהבת מרדכי, אלא כי עכשיו יש לו שני דרכונים שמאפשרים חופש תנועה בלתי מוגבל, ואפשרות לבית נוח מספיק רחוק מפוטין, עם קו דק שיהיה אפילו קל יותר לשמר.

סופי שולמן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

רומן אברמוביץ' צילום: רויטרס

חברת הסייבר ההתקפי נמכרת

NSO - למה אין מגבלות?

חוד החנית של הסטארט־אפ ניישן כיום הוא תעשיית הסייבר. יש מאות חברות ישראליות בתחום, והאקזיטים הולכים ומצטברים. אלא שבשולי התמונה הוורודה הזאת פועלות, כמעט בחשאי, עשרות חברות שעוסקות בסייבר התקפי. אחת מהן, NSO של חוליו שלו עומדת להימכר לוורינט תמורת כמיליארד דולר, בעסקה שמעוררת את הצורך לדון באזור האפור הזה. כי NSO מייצרת בעצם נשק, גם אם מסוג חדש. ואם ממשלת ישראל מטילה מגבלות על יצוא נשק, היא צריכה להטיל אותן גם על חברות כאלה ועל מכירתן, בדיוק כמו שלא כל אחד יכול לייצר מטוסי קרב ישראליים ולמכור אותם לכל המרבה במחיר. מערכת סייבר יכולה להיות יקרה הרבה יותר ומסוכנת הרבה יותר, ואי אפשר להמשיך להתחמק מלהכיר בה כנשק.

מאיר אורבך

חוליו ועמרי לביא, מייסדי NSO. להכיר בסייבר כנשק צילום: בר כהן

השר שוב נכנע

חוק הפיקדון - התנערות מאחריות

השר להגנת הסביבה זאב אלקין החליט השבוע לא להרחיב את חוק הפיקדון כך שיחול גם על בקבוקים משפחתיים (1.5 ליטר ויותר). במילים אחרות, חובתו לשמור על האינטרס הציבורי נרמסה תחת הלחצים של חברות המשקאות ותחת השאיפות הפוליטיות שלו. הרי כמי שרוצה לרוץ לראשות עיריית ירושלים הוא זקוק לקולותיהם של החרדים, המתנגדים העיקריים להרחבת הפיקדון. אלקין כמובן נימק את העניין בטיעון הבעייתי על מעורבות משפחות הפשע בתחום מיחזור הבקבוקים. כמה קל ונוח להשתמש ב"פשע" כדי לכסות על בריחה מאחריות כלפי הסביבה והאזרחים.

נורית קדוש

ההסתדרות - מהחצופות שבעילות

בקושי עברו שבועיים וחצי מסוף שביתת הנמלים, וההסתדרות הכריזה השבוע על סכסוך עבודה חדש בנמל אשדוד, כזה שעלול להוביל לשביתה חדשה בתוך שבועיים. העילה הפעם יצירתית מתמיד: ליד הנמל מקימים שכונה חדשה, קריית לכיש. היה אפשר לשמוח על יחידות הדיור החדשות, במיקום נוח גם לעובדים, ועל כך שהעיר מחבקת את הנמל ו"מכשירה" אותו. במקום זה, הוועד וההסתדרות טוענים שהשכונה תפריע לעבודה. ממתי ועד עובדים של גוף מסוים יכול להשפיע על הנעשה מעבר לגדר שלו? ממתי בנייה סמוכה - כזאת שאינה מסוכנת - מצדיקה סכסוך עבודה ואיומי שביתה? מתברר שככה זה בהסתדרות: כשהשטח בוער, כשראשי הוועדים מאיימים לעזוב את הארגון, כשרוחו של אלון חסן והבטחתו לחזור לרציף מרחפות ממעל, לא ממש משנה למה משביתים. ולמי אכפת מהיבואנים והיצואנים.

ליאור גוטמן

נמל אשדוד צילום: אוראל כהן

הקרנות המוזלות נקברות

ניסנקורן - נגד חסרי הישע והידע

מאז הושקו קרנות הפנסיה שגובות דמי ניהול נמוכים, רק שישית מהישראלים שפתחו בזמן הזה חיסכון פנסיה בחרו בהן: 100 אלף מתוך 600 אלף. ובאותה תקופה לא פחות מ־70 אלף עובדים שמשתכרים שכר מינימום אפילו "בחרו" בקרנות עם דמי ניהול מקסימליים. אלה נתונים שדורשים התערבות: שיווק אגרסיבי יותר של הקרנות המוזלות, מאבק במעסיקים וסוכני ביטוח שמסתירים אותן מהעובדים, וגם הצמדתן להסכמים קיבוציים (כמו זה שבענף הניקיון) — צעדים שיבטיחו שיותר ישראלים ישלמו פחות דמי ניהול, בעיקר מהשכבות הנמוכות. במקום כל הצעדים האלה, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הציע השבוע להפחית את דמי הניהול המרביים בקרנות הרגילות. זה תמיד טוב, אבל הקרנות הרגילות עדיין יהיו יקרות הרבה יותר. ההתנהלות של ההסתדרות הופכת אותה למשת"פית של הממשלה, המעסיקים וחברות הביטוח בעושק החלשים, פשע נגד חסרי הישע וחסרי הידע לטובת ניפוח הכיסים של החזקים.

אורי תובל

אירלנד - יש לי סיכוי להינצל

בשבוע האחרון השלימה אירלנד מהפך מדהים ומהיר מאוד, ממדינה קתולית שמרנית למדינה שמאפשרת למגוון אנשים טווח נרחב של בחירות. רק לפני 23 שנה היא התירה גירושים, לפני שלוש שנים החלה לאפשר נישואים חד־מיניים, כבר עשרה חודשים יש לה ראש ממשלה הומו, והשבוע, במשאל עם, הוחלט לאפשר הפלות בחוק. נדמה שההיסטוריה האנושית יכולה להתקדם רק באחת משתי דרכים: בצעדי צב, במשך עשרות ואף מאות שנים, או בקפיצות לרוחק. כשמסתכלים על התהליך הזה באירלנד - ונזכרים גם שבדיוק לפני 20 שנה נחתם שם הסכם שסיים סכסוך דמים בן מאות שנים — זה מעורר תקווה אפילו כאן, במדינה שבה רוב מה שקורה הולך אחורה במקום קדימה.

הגר רבט

תומכת בזכות להפלה במשאל העם באירלנד צילום: גטי אימג'ס

המחיר הכלכלי של המתח

סעודיה - גם יודעת להחרים

בגרמניה עסקו השבוע במה שנראה כחרם שקט שהטילה עליה סעודיה. בחודשים האחרונים נחשפה המעורבות הסעודית בתימן ובלבנון שמרגיזה את הגרמנים, הממלכה החזירה את שגרירה בברלין להתייעצויות, וגרמניה המשיכה לצדד בהסכם הגרעין עם איראן, יריבתה המושבעת של סעודיה. לנוכח המתח המתמשך הזה, בסעודיה התחילו להדיר חברות גרמניות ממכרזי פיתוח התשתיות של ריאד, ובכך לצמצם את היבוא מגרמניה לסעודיה, שמסתכם בכ־6.5 מיליארד דולר בשנה. זו מחאה מפתיעה מצד הסעודים, שבהובלת יורש העצר מוחמד בן סלמאן עשו בשנה האחרונה כל מאמץ למצוא חן בעיניים מערביות. אבל אולי זו בעצם דיפלומטיה קלאסית: למכור בחו"ל תדמית אחת, לשחק עם יחסי הכוחות הבינלאומיים מאחורי הקלעים בשקט בשקט, עד שמישהו יתחיל להרגיש את זה בכיס, ובבית, כרגיל, לעשות מה שרוצים לנשים ולמיעוטים.

רן אברמסון

NHL - הדבר האמיתי

בזמן שכולם בהו טרוטי עיניים במשחק 7 בגמר המערב של ה־NBA, עם שתי קבוצות שהיה ברור שיהיו שם, אני ראיתי את המשחק הראשון בסדרת הגמר על הסטאנלי קאפ. כלומר סדרת הגמר ב־NHL, ליגת ההוקי הצפון־אמריקאית, AKA סדרת גמר בין שתי קבוצות שאתרי ההימורים נתנו לאחת מהן סיכוי של 1:500 להגיע עד כאן. ובמילים אחרות - הדבר האמיתי. התגובה המקובלת היא: "מה זה, הפסיכים שהולכים מכות עם מקלות?". יודע, מבין ומגחך בהבנה של מישהו שהיה במקום הזה, אבל עבר שלב נוסף באבולוציה. אין לי בעיה שאנשים ימשיכו לבהות בסדרות גמר שנראות כמו שידור חוזר של השנה שעברה ושל זו שלפניה. אני ממש בסדר עם להיות מיעוט צודק.

רועי קורן