חקר ביצועים: השבוע של הסיוע האמריקאי, מיזוג הבנקים והבחירות באיטליה

הסכם הסיוע - יש רק כתובת אחת

22 אלף מפוטרים, 130 מפעלים סגורים, 1.3 מיליארד שקל שייעלמו מהמשק בכל שנה, אובדן ידע קריטי וסכנה כלכלית וביטחונית - זאת התחזית שמשרד הביטחון הציג השבוע בכנסת. ולא בגלל עימות אזורי כולל, אלא כנגזרת של הסכם הסיוע החדש, והנדיב אי פעם, שבו נקבל מהאמריקאים בעשור הקרוב 37 מיליארד דולר. אלא שההסכם מבטל את היכולת להוציא חלק מהכסף כשקלים, וכך שולח את משרד הביטחון לקנות יותר מהאמריקאים ופחות מחברות ישראליות, מה שהוביל לבניית התרחיש שלעיל. להסכם אחראי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוביל אותו בעצמו והגדיר אותו "היסטורי". אם למשרד הביטחון ולהתאחדות התעשיינים שנאבקת איתו יש מה להגיד, אין להם מה לחפש כותרות בכנסת או לדרוש עוד סבסוד ועוד תוספת מכספי הציבור. שילכו לנתניהו, ישאלו אותו מה הוא חשב ולמה ההחלטות הכי אסטרטגיות מתקבלות בהיסח הדעת ובלי לנתח את ההשלכות - ויקבלו בתמורה שיעור על שוק חופשי ותחרות הוגנת.

אורי תובל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

הרגולטורים של הבנקים - חפרתם

רשות הגבלים עסקיים מתנגדת למיזוג של הבנקים מזרחי טפחות ואגוד, כי הוא יפגע בתחרות. הפיקוח על הבנקים, לעומת זאת, הוא תומך נלהב במיזוג, כי הוא יעודד את התחרות. השרים משה כחלון ואלי כהן מסמנים לרשות שעדיף שלא תתמוך, כי זה חשוב לתחרות (ובמקרה גם יניב רווח פוליטי, כי נו, תחרות). גם פרופ' אמיר ברנע, שמייצג את בעלי אגוד, בטוח, כמה מפתיע, שהמיזוג טוב לתחרות. די מדהים לראות איך לא מעט אנשים משליכים כל כך הרבה יוקרה מקצועית רק כדי להצדיק את אחד המיזוגים הכי לא משמעותיים לצרכן הישראלי. בנק אגוד הוא קטן מכדי להשפיע באיזשהו אופן על התחרות בענף; ימוזג? ייעלם? לצרכן ולעמלות שהוא משלם זה פשוט לא ישנה. מעולם לא התנהל ויכוח כלכלי ציבורי מיותר כל כך במשך זמן רב כל כך על נושא שולי כל כך.

גולן פרידנפלד

הממונה על הגבלים עסקיים מיכל הלפרין צילום: אוראל כהן

האי־שוויון - זו תמיד המדיניות

נוהגים להזהיר אותנו שהמהפכה התעשייתית הרביעית תזרע תוהו ובוהו בשוק העבודה. שהבינה המלאכותית תחליף 47% (כל מספר זוכה) מהמקצועות. שהסינים נושפים בעורפנו, או לפחות בעורפם של צופי פוקס ניוז. ועדיין, ב־15 השנה האחרונות שיעור האבטלה בישראל נמצא בירידה מתמשכת, ולפי נתונים שהציג השבוע ב"כלכליסט" פרופ' מומי דהן, גם האי־שוויון בהכנסה הכלכלית (ההכנסה מעבודה, לפני מיסוי ולפני קבלת קצבאות) הצטמצם משמעותית במקביל. אבל בנטו האי־שוויון כאן הוא מהגבוהים שבמדינות המפותחות, ודהן מסביר זאת בכך שהמדינה לא ממש עוזרת לחלשים. כלומר אלה לא הסינים, הרובוטים או הבינה המלאכותית: מה שמסביר את האי־שוויון הוא פשוט המדיניות.

אורי פסובסקי

הותמ"ל - עוקפת דמוקרטיה

חברי ועדת התכנון והבנייה של רחובות דנו בשבוע שעבר במשך שעות באישור הוספת פרגולות וממ"דים לבתים בעיר. למחרת בבוקר הם קראו בעיתון שקבינט הדיור, בתיאום עם ראש העירייה שלהם רחמים מלול, הסמיך את הוועדה לתכנון מהיר (הותמ"ל) לאשר שלוש שכונות ענק חדשות לעיר. נבחרי ציבור מקומיים רשאים להחליט אם תושב יכול לסגור חדר, אבל אין להם שום אפשרות לנקוט עמדה בשאלה אם לאשר 20 אלף דירות ו־2 מיליון מ"ר של משרדים למסחר שישנו את פני העיר לחלוטין. גם מי שתומך במאמצי הממשלה לקדם בנייה מסיבית לא יכול להתעלם מכך שעל הדרך השלטון המקומי, זה שמייצג את התושבים שיחיו עם תוצאות ההחלטה, נהפך לכלי ריק. מן הראוי שלפני העברת התוכניות לותמ"ל יתקיים דיון מקיף ברמה המקומית, לגיבוש עמדתה הרשמית של העירייה, כדי לוודא שקולו של הציבור נשמע.

נמרוד בוסו

ראש עיריית רחובות רחמים מלול צילום: יריב כץ

ידיד בעת צרה - מותר להחליף תורמים

מנכ"ל הבורסה איתי בן זאב תקף השבוע את עמותת ידיד בראשות רן מלמד (בתמונה) על קשריה עם בנק הפועלים, אחד התורמים הגדולים שלה. ידיד, שמתמקדת בצמצום פערים כלכליים וחברתיים, היא גוף חשוב עם מטרה חשובה ופעילות מבורכת, והיא צריכה להמשיך לפעול. אבל הסיפור הזה גם מצביע על הבעייתיות האינהרנטית של גופים שנסמכים על תרומות, ולכן צריכים להיזהר מאוד לא להיקלע למאבקים שנוגעים לתורמים שלהם (כמו זה של הפועלים נגד הבורסה). הדרך היחידה למנוע הסתבכויות והתקפות היא כמובן שקיפות. כמו נבחרי ציבור, כמו משרתי ציבור, גם עמותות למען הציבור צריכות להתריע על כל חשש לניגוד עניינים ולהימנע ממנו; אם הן אינן מצליחות שלא להיגרר לשדה מוקשים, הן צריכות להחליף תורמים.

רחלי בינדמן

אסון השיטפון - חלוקת הצדק

יעל כהן, אמה של רומי שנהרגה באסון השיטפון בנחל צפית, התראיינה השבוע ודיברה על תסמונת הש"ג - המדריך בשטח יואשם בהריגה, מנהל המכינה שמעליו יואשם בסעיף קל יותר של גרימת מוות ברשלנות, והגורמים שמעל יהיו פטורים לגמרי מהגרזן הפלילי. המדרג הזה נכון משפטית, אבל מקומם מוסרית. העונש הכבד ביותר צפוי לזוטר בהיררכיה, וככל שעולים בה הסנקציות פוחתות ומתמסמסות. כהן מבקשת חלוקה שוויונית וצודקת יותר של האחריות והענישה. בהקבלה ניתן לומר שהמדריך "לחץ על ההדק", אבל מערכת שלמה, במעשיה ובמחדליה, אפשרה זאת, כשעודדה והטמיעה את הרוח המופקרת של נטילת סיכונים בלתי מחושבים, שבעבר הסתיימו ב"כמעט" ובנס והפעם באסון. הצדק לא יתמצה רק בשליחת המדריך לכלא.

משה גורלי

אסון השיטפון בנחל צפית צילום: רויטרס

איטליה - בעיקר אנטי-גרמניה

באיטליה הסכימו השבוע הליגה ו־5 הכוכבים, שתי מפלגות אנטי־ממסדיות ואנטי־האיחוד, על הקמת ממשלה. בראשה הם הציבו את ג'וזפה קונטה, פרופסור למשפטים אלמוני למדי, ומינויו העלה את מפלס החששות של מנהיגי האיחוד. במקביל פרסמו 154 כלכלנים גרמנים מכתב שקורא לממשלה בברלין לדחות שורת רפורמות מוצעות בגוש היורו, שכוללות בין השאר תקציב ושר אוצר משותפים - רעיונות שאמורים לסייע למדינות דרום אירופה השרויות במשבר. גרמניה היא המרוויחה הגדולה מהיורו, שדחף אותה להיות הכלכלה התחרותית ביבשת, בעוד עבור איטליה, שהתמ"ג לנפש בה לא צמח מאז הצטרפותה אל הגוש בתחילת המילניום, היורו הוא אבן על הצוואר, שגזלה ממנה כלים להתמודדות עם משברים. כשקוראים את המכתב של הכלכלנים הגרמנים, שבסופו של עניין רוצים לשמר את ההגמוניה של ארצם באיחוד, הזעם שהביא את הליגה ו־5 הכוכבים לכבוש את איטליה נראה פחות מפתיע.

רן אברמסון

אובמה TV - רק אם יטלטלו

ברק ומישל אובמה הודיעו השבוע על עסקה עם נטפליקס, שבמסגרתה יפיקו סרטים, סדרות, דוקו ותוכניות נוספות. בני הזוג אובמה, שטרם פגשו מצלמה שלא אהבה אותם, מקבלים כך פלטפורמה רחבה להשמיע את קולם, אבל היא מגיעה עם מחסום פה מובנה. נשיאים לשעבר הם כמו אלמנות מלחמה: מצפים מהם לשתוק, להופיע לטקסים ולבנות ספריות. "אנחנו מעוניינים לקדם אמפתיה והבנה בין בני אדם", מסר אובמה, כהמשך ישיר לשתיקה המופגנת למדי שבה דבק רוב השנה האחרונה. אם הם ימשיכו עם הגישה הזאת, נטפליקס תהיה מבחינתם רק גרסת HD למסורת הספריות המקובלת במקום להמשיך ליצור תקדימים, ולהשתמש בבמה הכי חמה של ההווה כדי לטלטל את השיח האמריקאי. ואז זו באמת תהיה צפיית חובה.

הגר רבט

ברק, מישל ומליה אובמה צילום: אי פי איי