ביהמ"ש: חשד להלבנת הון מספיק לחסימת חשבון בנק

האם הבנק יכול להגביל פעילות לקוחות אם הוא חושד שהם מסייעים להלבנת הון? בית המשפט המחוזי בתל אביב קובע שכן, אם עלו "דגלים אדומים" שמרמזים על פעילות אסורה.

חברת אשראי חוץ־בנקאית בשם פאי שילת יזמות הגישה בנובמבר תביעה נגד בנק דיסקונט. במרכז התביעה טענה פאי שילת כי הבנק, שאמור לשרת אותה כחברה למתן שירותי מטבע ואשראי, מצר את צעדיה. לטענת החברה, הבנק הגביל את פעילותה מול הלקוחה הגדולה שלה, חברה בשם קליר, שהיקף פעילותה בחברה עמד על יותר מ־100 מיליון שקל מאז מאי 2017.

לפי תביעת החברה, שהוגשה באמצעות עוה”ד רלי לוי ויצחק מימון, בנובמבר האחרון פנו אליה נציגי הבנק ואמרו לה כי הם מסרבים להמשיך ולכבד את פעילותה בכל הנוגע לאותה הלקוחה. הבנק הודיע כי הוא מסרב לאפשר ללקוחה להפקיד בחשבונה של פאי שילת המחאות ומסרב לאפשר לה למשוך במזומן כספים עבורה.

עוד ציינו נציגי הבנק בפני מנהל פאי שילת כי אין כל היגיון עסקי בפעילות מול קליר ולא ברור מדוע לקוחה זו זקוקה לקבלת כספים במזומן לצורך פעילותה ומדוע היא עצמה לא מבצעת העברות כספים לספקיה. הסברי פאי שילת כי מדובר בלקוחה שמבצעת חלק מרכישותיה במזומן לא השביעו את רצון הבנק, וגם לא מסמכים מרו”ח שמראים כי פעילותה של חברת קליר תקינה וחוקית.

לפי התובעת, אם אין לה ידיעה ממשית על הלבנת הון של מי מלקוחותיה אזי לא ניתן לקבוע כי נפל פגם בהתנהלותה וכי התנהלות הבנק במקרה הזה, לא רק שהיא בלתי סבירה אלא גם לא חוקית. “חובת הבנקים הינה ליתן את השירות בנאמנות ובזהירות ראויה ולנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בעת מילוי תפקידם”, לשון התביעה.

מנגד, לטענת הבנק, המיוצג על ידי עו”ד ישראל בכר ממשרד גרנות ושות’, בבדיקה שביצע בחודשים אוגוסט־נובמבר 2017 ביחס לפעילות בחשבון החברה, נצפתה פעילות חריגה של העברות ומשיכות כספים במזומן בהיקפים של מיליוני שקלים שהצטברו לכ־140 מיליון שקל.

נוכח פעילות חריגה זו פנה הבנק לחברה כמה פעמים על מנת לבצע בירור ולקבל הסבר לגבי סוג הפעילות של החברה מול אותה הלקוחה, תוך שהבנק הביע את חוסר שביעות רצונו מכך שהפעילות לא ברורה ועל פניו אין לה היגיון כלכלי.

מהבירור שערך הבנק עולה החשש כי מדובר בפעולות שנועדו לעקוף את פעילותה של הלקוחה בבנק אחר שאסר עליה למשוך מזומן. עוד צוין כי נראה כי פאי שילת מסייעת ללקוחה שלה להתחמק מהוראות הבנק וכי “עלה החשש כי מטרת ביצוע העסקאות במזומן היא ניסיון התחמקות מתשלום מע”מ או העלמת הכנסות בעסקאות של עשרות ומאות מיליוני שקלים ולמעשה מדובר בעבירות בהיבטי הלבנת הון ובכלל זה עבירות מקור”.

חוק איסור הלבנת הון מחייב את הבנק לעקוב מקרוב ולוודא כי חשבונות לקוחותיו אינם משמשים להלבנת הון ואף לדווח על כך. בתביעה עלתה הסוגיה הזו על הפרק ואף הובילה את בנק ישראל, הרשות לאיסור הלבנת הון והמפקחת על שירותים פיננסיים להביע את עמדתם בנושא.

העמדה המשותפת שהוגשה באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב צידדה בבנק ולפיה במקרה המדובר “לא ניתן הסבר כלכלי מניח את הדעת” לגבי הפעילות של קליר. לפי העמדה, ישנם דגלים אדומים המצביעים על סיכון להלבנת הון ובעיקר הפעילות במזומן בסכומים חריגים בהיקפם. לאור זאת, כך לפי העמדה, המגבלה שהטיל הבנק על החברה הינה מגבלה סבירה.

בתגובה טענה פאי שילת כי “מדובר בנייר עמדה מביך שאינו מכיל דיון הולם ואין בו כדי לסייע לבית המשפט”, וכי הוא מבוסס רק על טענות הבנק ומתעלם מטענותיה שלה. מנגד, טען הבנק כי נייר העמדה מטעם הרגולטורים “מדבר בעד עצמו”.

השופט חסדאי קיבל את עמדת הבנק. “לא ניתן לדעת למה באמת שימשו הכספים המזומנים שנמשכו. היה לבנק יסוד סביר להניח כי הפעילות בחשבונה של התובעת קשורה בהלבנת הון אסורה או מימון טרור”, כתב חסדאי בפסק הדין, וסיכם כי “סירובו של הבנק לחסום חלק מפעילות החברה באמצעות חשבונה אצלו נופל בגדר מתחם הסבירות הבנקאי”.