בנק ישראל מאותת לבנקים: תנו לצ'יינג'ים לנשום
ההנחיות החדשות של בנק ישראל מהוות נורת אזהרה למערכת הבנקאית שצריכה להפנים כי מדינת ישראל גמרה אומר לעודד את התחרות בתחום האשראי
פעילותם של נותני שירותי מטבע (נש"מים), מתבססת בצורה מלאה על התשתית והשירות המסופק על ידי הבנקים. תלות זו של הנש"מ בבנק, בשילוב פער הכוחות המובהק לטובת הבנק, הובילו לאתגרים ביחסים בין הצדדים, ולטענות מצד הנש"מים, כי הבנקים מקשים עליהם יתר על המידה ושלא לצורך, ושהבנקים מנצלים אמתלות שווא במטרה לדחוק את רגליהם מסניפיהם.
- "מאז שפתחתי חשבון של נותן שירותי מטבע - נהפכתי לשנוא הבנק"
- רק עשרות בעלי צ'יינג'ים הגישו בקשות לקבלת רישיון
- בעלי צ'יינג'ים קטנים: "דרישת רשות שוק ההון להפקדת מיליון שקל - אינה אפשרית ליישום"
המציאות תומכת בטענה זו ומגלה, כי ענף נותני שירותי המטבע מוצג באור שלילי, נותני שירותי המטבע מסווגים על ידי הבנקים כלקוחות בסיכון גבוה, ונש"מים נאלצים להתמודד עם ההגבלות השונות המוטלות עליהם מעת לעת מצד הבנקים.
אין זה סוד שהמערכת הבנקאית איננה "מתלהבת" מפתיחת חשבונות או אפילו ממתן שירות ללקוחות חוץ-בנקאיים, וזאת על רקע חקיקת חוק איסור הלבנת הון תש"ס-2000, ופרסום ההנחיות בנוהל ניהול בנקאי תקין 411 בנושא מניעת הלבנת הון ומימון טרור, וזיהוי לקוחות.
מטרת הבנקים טובה וראויה, אך לעיתים אלו עושים שימוש ציני במטרה זו, ומסרבים בשרירותיות וללא ביסוס לתת שירות לנש"מ בכדי לחסוך עלויות ולייצר להם "שקט נפשי". התוצאה הנובעת מהתנהלות זו, הינה הדרת אוכלוסייה עסקית שלמה מקבלת שירות בנקאי, לעיתים על לא עוול בכפה.
צילום: בלומברג יש לזכור כי ההלכה הרווחת היא כי בין הבנק ללקוח מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת, החורגת באופייה מחוזה מסחרי רגיל, וכי הבנק ופקידיו אמורים לפעול, בכל מה שקשור לכספי לקוחותיו המצויים בידיו, כשהם מונחים על-ידי שיקול של טובת הלקוח, וזאת, בין השאר, לאור העובדה שיחסי הבנק והלקוח הינם יחסים הנובעים מתלותו של הלקוח בבנק.
הבנק נתפס כבעל מעמד "מעין ציבורי", כאשר תפיסה זו גוררת אחריה אמון בבנק, באופן שלקוח – בבואו במגע עם הבנק – סומך על פעולותיו, ומסתמך על יכולתו של הבנק לעמוד בהתחייבויותיו.
פער הכוחות בין הבנק ללקוח, ממחיש את חשיבות החובות המוגברות המוטלות על הבנק בחוק הבנקאות, ובדין הישראלי בכלל, ובהינתן שדרישות ומצגי הבנק מסתיימות במרבית המקרים ללא חקירה ודרישה.
לאחרונה, ככל הנראה במטרה להתמודד עם מגמה פסולה זו של הבנקים, ובניסיון לעשות "סדר", נקט בנק ישראל בפעולה ראשונית, והנפיק חוזר מקצועי המגביל במידת מה את כוחו של הבנק בקשר מול הנש"מים.
בין היתר נקבע כי משהתבקש בנק לפתוח חשבון לנש"מ (לרבות חשבונות נאמנות מרובי נהנים), על הבנק לעשות כן, אלא אם קיימים נימוקים סבירים לסירוב לפתיחת החשבון. עוד נקבע, כי לבקשת הנש"מ, יבצע הבנק פעולות בחשבון, אלא אם קיימים טעמים סבירים שלא לבצע אותן. כמן כן נקבע, כי ככל ובנק מבקש לבצע פעולות בחשבונו של הנש"מ, עליו להתריע בפני הנש"מ טרם הפעולה.
יצוין, כי במקביל לאמור, אין בהנחיות אלו בכדי להסיר אחריות מהבנק בנושא איסור הלבנת הון, ועל הבנק לפעול לקבל מידע מהנש"מ בנוגע לפעילותו, ובכלל זה סוג ואופי הלקוחות, היקפי פעילות צפויים, בקרות וניהול סיכונים.
ההנחיות החדשות לעיל החדשה הנן בבחינת נורת אזהרה לתאגידים הבנקאים מקבלת החלטות שרירותיות ובלתי סבירות.
חיבוק השוק החוץ-בנקאי יכול במקרים מסוימים אפילו לסייע בידי המערכת הבנקאית. כך, לדוגמא, יוכלו בנקים לקבל כספים מלקוחות שלהם, המצויים בסיכון ואשר הבנקים אינם מעוניינים להזרים להם כספים נוספים, באמצעות המערכת החוץ-בנקאית שיודעת, רוצה ויכולה למצוא פתרונות ללקוחות אילו.
לסיכום אני תקווה כי המערכת הבנקאית תפנים כי מדינת ישראל גמרה אומר לעודד את התחרות בתחום האשראי, וכפועל יוצא תעשה כל שלאל ידה בכדי לסייע לחברות חוץ בנקאיות או למצער לא תכשיל אותם במתכוון, בכסות חשש ערטילאי מהלבנת הון.
הכותב הוא עו"ד מומחה להתמודדות ותביעות מול המערכת הבנקאית ומי שהוציא שורה ארוכה של ספרים בתחום ובכללם: "חוק אשראי הוגן", "פרקים בדיני בנקאות", "הלוואות חוץ בנקאיות", "החובות החלות על הבנקים" ועוד
