פרשנות
מהי הסיבה לפרישתו של המשנה ליועמ"ש אבי ליכט?
ליכט סימן לעצמו את היעד - תפקיד היועמ"ש, אבל הבין שבסביבת העבודה הזו שבה מקודמים מקורביה של שרת המשפטים שקד אין לו ממש סיכוי. הוא שייך לזן הוותיק של משרתי ציבור בעלי עמוד שדרה ומצפון מקצועיים. הוא גם ראה שמנהיגותו של מנדלבליט אינה מספקת את ההגנה והעמידה הדרושים לשמירת סף אמיתית
פרישתו של אבי ליכט מתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה נפלה כפצצה, אך במבט מעמיק יותר היא אינה מפתיעה. הסיבות לא נמסרו, אבל ניתן להסיק מהנסיבות שמשהו השתבש.
- המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט, פורש מתפקידו
- חוק חדלות פירעון המהפכני של שקד גובש בלי אף נתון מספרי
- המשנה ליועמ"ש בביקורת נוקבת: "פיצול החדשות מתאגיד השידור - לא יעשה טוב לא לתאגיד, ולא למדינה"
לפני 10 ימים שיגר ליכט במכון הישראלי לדמוקרטיה את היונה שבישרה כי כלו כוחותיו. "בשנים האחרונות", אמר, "התפקיד, ועיקר הפעילות שלנו של שמירת סף, קידום אינטרס הציבור וזכויות אדם, נתפסים בקרב קהלים הולכים וגדלים - כולל בכנסת ובממשלה - כלא לגיטימיים. קמה גישה אידיאולוגית שמסבירה שמה שאנחנו עושים אסור. את הגישה הזו אפשר לתמצת אותה בשתי מילים: 'מי שמכם?'". ליכט, מסתבר, לא יכול לשאת עוד את האידיאולוגיה החדשה הזו.
ליכט היה משנה כלכלי דומיננטי ביותר שריכז תחת ידיו רפורמות משמעותיות. הגז, התקשורת, חוק הריכוזיות וחוק חדלות פירעון הן מהדוגמאות הבולטות. התחנה הבאה שייעד לעצמו הייתה משרת היועמ"ש. בוועדת האיתור קיבל ליכט קול אחד בלבד מתוך חמשת החברים – קולו של ראש הוועדה נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. כבר אז, ניטעה אצלו ההבנה, תחילתה לפחות, של מה דרוש כדי להתקדם בשלטון ובמשטר החדש. במדינה ובמשרד המשפטים.
ובכל זאת, ליכט החליט להישאר על הגלגל כדי לשמור לעצמו את הסיכוי להתמודד על משרת היועץ בקדנציה הבאה. ואיך עושים זאת? תופרים תפקיד, מספרים לכולם כמה הוא חשוב, וממתינים.
אבי ליכט. ידע שאין לו סיכוי צילום: אוראל כהן
לתפקיד החדש שנברא קראו "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים). איך יודעים שהוא נתפר במיוחד? ראשית, לא היה כזה לפניו. שנית, במשרד המשפטים יש את מילת הקוד "תפקידים או עניינים מיוחדים", שמיועדת לתחנות המתנה מהסוג הזה. שי ניצן היה "המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים)", כשהמתין לרשת את תפקיד פרקליט המדינה ממשה לדור. לניצן הייתה הבטחה של היועמ"ש יהודה וינשטיין. לליכט לא יכולה להיות הבטחה כזו, במידה ויחליט להתמודד שוב על משרת היועמ"ש.
אין לו סיכוי אצל שקד
ליכט ניתב את הלהט והמרץ שטבועים בו בתפקיד החדש - הסדרת הנהלים והתיאומים בין המשנים ליועץ. כשמיצה והשלים את ניסוח עבודה המטה החשובה הזו, הביט בלוח השנה ואז, כשראה שיש לו עוד 4 שנים להעביר לתפקיד שכלל לא מובטח, החליט לפרוש.
הוא גם הבין שבסביבת העבודה הזו שבה מקודמים מקורביה של שרת המשפטים איילת שקד אין לו ממש סיכוי. הוא שייך לזן הוותיק, לד.נ.א המסורתי של משרתי ציבור בעלי עמוד שדרה ומצפון מקצועיים.
חשוב להבין, וליכט אף דיבר על כך לא מעט (בכנסים, לא בראיונות מהם התרחק כמו מאש) – הוא לא היה לעומתי לשלטון, למשל באופן בו נתפסת המשנה לענייני חקיקה דינה זילבר. הוא נלחם כארי כדי לקדם את מתווה הגז שהממשלה כה חפצה בו. הוא מאמין שכמשפטן ציבורי עליו לעשות את המקסימום כדי לקדם את מדיניות הממשלה, אבל בגבולות ובמגבלות של שירות ציבורי ממלכתי ולא ככלי פוליטי רעיוני.
כנראה שבשנה האחרונה משהו התערער בו. הוא ראה איך מקודמים - לשיפוט למשל ובתוך המשרד – יקיריה של שקד. הוא ראה שמנהיגותו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, אינה מספקת את ההגנה והעמידה הדרושים לשמירת סף אמיתית. ולתחושותיו נתן כאמור לאחרונה ביטוי במכון הישראלי לדמוקרטיה: "להבדיל משנים קודמות אנחנו פועלים במרחב של חוסר לגיטימיות, ומול הקו האידיאולוגי שאנחנו גדלנו עליו עולה קו אידיאולוגי אחר, וזאת מבלי לשפוט מה נכון. אמנם תמיד היו התנגדויות לעבודת משרד המשפטים, אבל בשנים האחרונות התפקיד, ועיקר הפעילות שלנו של שמירת סף, קידום אינטרס הציבור וזכויות אדם, נתפסים בקרב קהלים הולכים וגדלים - כולל בכנסת ובממשלה - כלא לגיטימיים. קמה גישה אידיאולוגית שמסבירה שמה שאנחנו עושים אסור. את הגישה הזו אפשר לתמצת אותה בשתי מילים: 'מי שמכם?'".
ליכט יפרוש בסוף יוני, כאשר בסוף מאי ייצא לחופשה. לאחר שנת צינון יחליט על המשך דרכו. אולי בשירות הציבורי, ברגולציה הכלכלית, אולי בשוק הפרטי, אולי שופט. הנה מועמד מצוין למחלקה הכלכלית בכל בית משפט מחוזי.
