חקר ביצועים: השבוע של חברת חלל, ענף הסלולר ופסקת ההתגברות

הלוויין הישראלי - המבקר נדרש לבדוק

אחרי שעמוס 6 התפוצץ על כן השיגור של אלון מאסק, בספטמבר 2016, משרד המדע החליט לסייע ללוויין התקשורת הישראלי ולהעניק לתעשייה האווירית שמייצרת אותו וחברת חלל שמפעילה אותו 120 מיליון שקל. אבל הסכום הלא גדול הזה, ששווה למשל לפרויקט מיגון כלי הרכב בשטחים, לא נמצא בתקציב המדינה, ויש מי שתלה זאת בהתנגדות של מנכ"ל האוצר שי באב"ד. בלי הסיוע הזה, חלל בחרה לבנות את עמוס 8 בארצות הברית, והמדינה, בתגובה, הודיעה שתדאג לפתח לוויין תקשורת חדש בתעשייה האווירית שישרת את המדינה במקום עמוס 8. זה כבר יעלה הרבה יותר מ־120 מיליון שקל, יותר קרוב למיליארד. איך מתקבלת החלטה אבסורדית כזאת? עושה רושם שמבקר המדינה צריך לבדוק.

אורי תובל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

הדילמה של הפד - אינפלציה או שכר?

בארצות הברית נרשמה השבוע נקודת ציון: אחרי שנים של דשדוש, האינפלציה (לפחות לפי אחד החישובים) הגיעה סוף סוף ליעד שלה, 2% בשנה, נתון שלא נראה מאז 2012. במקביל שכר העובדים במגזר הפרטי בארצות הברית רשם ברבעון הראשון עלייה של 1%, הגבוהה ביותר מאז 2007, טרום המשבר. הנתונים האלה יעמידו את הפדרל ריזרב בראשות ג'רום פאוול בפני לחץ גובר. כדי למנוע זינוק באינפלציה, הם יכולים לזרז את העלאות הריבית, וכך לקרר קצת את הכלכלה המתחממת. הבעיה היא שצמיחה אטית יותר (והצמיחה בארצות הברית ממילא מאטה) תתורגם גם להאטה בעליית השכר. במילים אחרות, הפד יידרש להכריע אם קצת אינפלציה היא מחיר סביר כדי להבטיח שהצמיחה תחלחל לכיסם של כמה שיותר עובדים. דילמה.

אורי פסובסקי

ג'רום פאוול צילום: איי אף פי

שוק הסלולר בסחרור חדש

אחרי פתיחת שוק הסלולר וכניסת גולן טלקום והוט מובייל, המחירים צנחו — ואז התייצבו. היה נראה שהתקבענו על מחירי תחתית, שמהם אין לאן לרדת. אבל בתחילת החודש חזי בצלאל השיק רשת סלולר חדשה, We, והענף נקלע לסחרור חדש, שמושך אותו עוד ועוד למטה. שנים שבהן שלוש החברות השולטות בשוק התרגלו להעלות מחירים פעם אחר פעם הוחלפו בשנים שבהן כל החברות נדרשות להוריד מחירים שוב ושוב. גם הן וגם הלקוחות לומדים שכל מה שזול יכול להיות אפילו זול יותר. כך נראית תחרות.

יניב רחימי

הארנונה - נדרש טיפול, לא פלסטר

בשבוע שעבר אישר שר הפנים אריה דרעי את המלצותיה של ועדת גבולות, ששמה קץ לפטור הלא מוצדק מארנונה שקיבל מכון דוד, ומעתה מפעל הנשק של רפאל ישלם עשרות מיליוני שקלים לרשויות הסמוכות לו, ובראשן עכו וקריית ים. זה טוב, אבל זה עדיין אקמול לחולה סרטן. מדיניות הארנונה היא מחדל מתמשך שאף לא אחד משרי הפנים בעשורים האחרונים מצא לנכון לתקן, וכך רשויות המרכז שבהן שטחי תעסוקה נרחבים ממשיכות לגרוף מיליארדי שקלים בשנה ולרשויות הפריפריה נשארים פירורים כמו מכון דוד, אם בכלל. התוצאה היא הפערים הבלתי נסבלים בהשקעה השנתית פר תושב בין תל אביב ורעננה (כ־6,500 שקל) לאופקים, שפרעם או אלעד (פחות מ־1,000 שקל). אחרי האישור האחרון, דרעי, שרץ על הטיקט החברתי, חייב לקדם מהלך מקיף לחלוקה צודקת יותר של מסי הארנונה בישראל.

נמרוד בוסו

שר הפנים אריה דרעי צילום: גיל יוחנן

חיות פוגשת את נתניהו ושקד

פסקת ההתגברות - לא להיגרר לשאלת המחיר

הדיונים על פסקת ההתגברות התחילו השבוע להזכיר את הסיפור ההוא על ג'ורג' ברנרד שו והאשה, עם "כבר הסכמנו מה את, נשאר רק לסכם את המחיר". נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות עוד מנסה להיאבק על המהות, אבל האחרים כבר עברו לדבר על המחיר, כמה שופטים יוכלו לבטל חוק וכמה ח"כים יוכלו לחוקקו מחדש. את הדיון מהסוג הזה צריך לעצור, ולהתמקד בחזרה בשאלה אם אנו, כאזרחים, מוכנים לתת לכנסת חופש בלתי מוגבל לחוקק, ובעיקר בימים של דיאלוג אלים, גזעני ולא סובלני בין הבוחרים לנבחרים ובין אלה לבין עצמם. גם אם בג"ץ מפריז לעתים בביקורת השלטון, ביקורת כזאת היא הערובה העיקרית לזכויות אדם ומיעוטים. הדמוקרטיה המשוסעת שלנו, אם כבר, זקוקה לפסקת התבגרות, לא התגברות.

משה גורלי

האבטלה משקרת

אחת לכמה חודשים נרשם שפל חדש באבטלה. גם השבוע התפרסם נתון, הנמוך ביותר זה 40 שנה: 3.6%. זה נתון חיובי בהחלט, אבל גם חלקי ביותר. שיעור אי־התעסוקה בעצם יותר מכפול, לפי נתונים של הכלכלן הראשי באוצר יואל נוה, משום שיש מי שכבר התייאשו, ולא נרשמים כמובטלים, ויש מי שעובדים בחלקיקי משרה, אף שהיו רוצים תעסוקה מלאה. בכל פעם שמתפרסם נתון אבטלה חדש, ודאי בכל פעם שהמדינה מתגאה בו, צריך לזכור גם את זה: דרוש מדד חדש, נוסף ומשלים, כדי לשקף טוב יותר את מצב התעסוקה בארץ. אפשר לקרוא לו שיעור האבטלה ברוטו. הוא יאפשר לא רק להשוויץ, אלא גם באמת לסייע לכל מי שרוצה לעבוד ולא מצליח.

שחר אילן

יואל נווה צילום: עומר מסינגר

הייטק בבורסה - מירוץ חימוש

קרנות שמזרימות סכומי עתק לחברות טכנולוגיה הן כביכול תחליף לבורסה. כש־WeWork קיבלה 4.4 מיליארד דולר מסופטבנק של מאסיושי סון, או כשאובר ו־Airbnb נהפכו לחדי־קרן (שווי של יותר ממיליארד דולר) בזכות שנים של השקעות דומות, היה נראה שהבורסה מתייתרת בכל הנוגע להייטק. אלא שאובר ו־Airbnb, למשל, לא רוצות או לא יכולות לגייס כסף בבורסה. מנגד, חברות אחרות לא בהכרח זוכות למימון גדול כל כך מהקרנות, אבל הן כן רוצות להמשיך לשחק במגרש שבו היקפי הכסף אדירים. ואז הן פונות לשווקים. בשבוע האחרון, במסגרת סיכומי הרבעון הראשון, התברר שלא פחות מ־17 חברות טכנולוגיה בולטות הונפקו בוול סטריט, פי שניים מבתקופה המקבילה אשתקד. במילים אחרות, הקרנות בעצם לא מייבשות את הבורסות, להפך: הן קובעות סטנדרטים שמזרימים לשווקים עוד חברות הייטק, במירוץ חימוש של דולרים.

הגר רבט

הובלת מזון - עידן הקירור

בתוך הענף האפור־משהו של הובלה ימית מסתמנת בשנים האחרונות כוכבת חדשה: מכולת הקירור. לפי נתוני חברת Drewry, הביקוש להובלה במכולות כאלה עולה בכל שנה ב־6%, פי שניים מקצב העלייה לביקוש של שאר המכולות, והן הובילו בשנה שעברה סחורות בשווי 4 מיליארד דולר, כשהביקוש מוביל גם לתחרות ולירידה במחירים. המכולות האלה מציעות אחסון ברמה גבוהה, שמאפשרת לשמור על איכות המזון במשך חודש, מה שמגדיל משמעותית את מגוון המאכלים שאפשר לשנע. כך אפשר לקנות תותים בדנמרק כל ימות השנה, להעביר ענבים מפרו לפילדלפיה ולהוציא לובסטרים למסע סובב עולם בלי שיתקלקלו. אלה בשורות טובות לחובבי מזון בעולם השבע, והן יכולות לעורר אופטימיות גם בקרב מי שדואג לעולם הרעב; אולי בסופו של דבר נצליח להאכיל את כולם. כרגע, בכל מקרה, לרוב המכולות האלה יש כיוון אחד — מחצי הכדור הדרומי לצפוני, חלילה לא להפך.

תמר טוניק