הגולף החדשה של פולקסווגן: חשמלית בתחפושת ספורטיבית

שלוש שעות, פלוס מינוס, לוקח להגיע מוולפסבורג, עירו של הזאב, ללב פרנקפורט, עירו של הנהר הגדול. הגרמנים מעולם לא היו בעלי מעוף בכל הקשור להענקת שמות לערים והכיוון הוא גרמני טיפוסי: פונקציונלי.

בוולפסבורג מתרחשת מהפכה, כזו שמורגשת היטב בפרנקפורט ותורגש בקרוב בכל העולם, וגם בישראל: מתיאס מולר, מנכ"ל פולקסווגן שנכנס לתפקידו עוד בימים של משבר הדיזל, הודיע על עזיבה לטובת מנכ"ל חדש, הרברט דיס. מסלול נטישתו של מולר נראה בלתי נמנע. הוא גדל בפולקסווגן, הפך למנכ"ל שצריך להציל אותה וכעת עליו להתפנות לטובת מנכ"ל שמסוגל גם לחשוב קדימה. אף שפולקסווגן הצהירה שוב ושוב שהנזקים ניתנים לשליטה, בפועל לדיס יש תוכנית שאפתנית, והיא כוללת צמצום חטיבות, היפטרות מנכסים וגם אימוץ טכנולוגיות חדשות, כאלה שבאמת יצעידו את פולקסווגן אחרי שנת 2020. ראה ערך רכב חשמלי.

פולקסווגן גולף GTE. כשהחשמל נגמר, הגולף הופכת למכונית היברידית רגילה. משמאל: חיבור הטענת הרכב

אך עד שלפולקסווגן יהיה רכב חשמלי אמיתי, כזה שעל גבו לא תלויים איומי דיזל, נדרשים פתרונות ביניים, כאלה שהציבור ירצה גם לרכוש. ראה ערך פולקסווגן גולף GTE. לא GTI, אלא GTE, כלומר מדובר בפולקסווגן גולף שהיא ספורטיבית, והיא גם חשמלית.

מהירה באופן מפתיע

קצת על פולקסווגן גולף GTE: היא בעצם חולקת מכלולים רבים עם מכונית סמי־חשמלית אחרת של קונצרן פולקסווגן, אאודי A3 e–Tron. המתכון דומה: במקום מנוע בנפח 2.0 או 1.6 ליטרים יש מנוע קטן יותר, בנפח 1.4 ליטרים בלבד. למנוע יש טורבו. אך יותר חשוב, יש כאן מנוע עזר חשמלי, כמו של מכונית היברידית, אך המנוע חזק במיוחד, 102 כוחות סוס לא הולכים ברגל.

כדי להזין את המנוע החשמלי לפרקי זמן ארוכים, ה־GTE מצוידת בסוללה חשמלית. הסוללה החשמלית היא חיסרון. היא שוקלת 120 ק"ג, בערך כמו שני נוסעים מבוגרים, שדחוסים מתחת למושב האחורי של הגולף, עם פתחי אוורור מיוחדים כדי שיוכלו לנשום, מערכת הזנה שכוללת כבלים במתח גבוה — הרבה משקל בחלק האחורי של הגולף הזו, שיש לה יומרות ספורטיביות מוצהרות. כדי להטעין את ה־GTE בחשמל צריך להתחבר לשקע מיוחד. בגרמניה אין בעיה למצוא שקע תלת־פאזי, גדול, מסורבל, אבל עובד. טעינה לוקחת כמה שעות, אך יש גם מצב שמאפשר הטענה מהירה יותר.

גולף GTE עפה לאוטובאן בפקקים של הבוקר המוקדם. 10 ק"מ ללא חשמל. 20 ק"מ ללא חשמל. 30 ק"מ ללא חשמל. הגולף עומדת בתוך ים של דיזלים ופולטת לאוויר של גרמניה רק חיוכים ומחשבות טובות. היא לא מזהמת. לפחות לא כל עוד נוסעים לאט.

תא הנוסעים אינו שונה מזה של גולף רגילה, ויש לו עוד צגים ומערכת ניווט מעולה

בלחיצה נחושה על דוושת הגז מנוע הבנזין מתעורר מהר, אך ההפתעה האמיתית היא הכוח החשמלי: זמין, מיידי, כזה שהופך את ה־GTE למכונית מהירה באופן מפתיע מאוד. מכיוון שמדובר במכונית ביניים, סוג של פתרון עד שיהיו חשמליות אמיתיות, פולקסווגן משתמשת ברכיבים קיימים: המנוע כבר קיים בגולף, גם תיבת ההילוכים. ההתקדמות חלקה להפליא, קשה בכלל לחוש שיש כאן שילוב מורכב במיוחד בין מנוע בנזין למנוע חשמלי. כשהחשמל נגמר, הגולף הופכת למכונית היברידית רגילה: מנוע חשמל, מנוע בנזין, העיקרון מוכר.

GTE חותכת חזק להרים שמאחורי פרנקפורט, הרחק מעננת הדיזל, מהפקקים ומהדוחק. הר פלדברג, 878 מטרים גובה, כרמל וקצת. בדרך לפלדברג יש הרבה סיבובים טובים. תא הנוסעים של ה־GTE אינו שונה מזה של גולף רגילה, עם עוד כמה צגים, מערכת ניווט מעולה, שבדרך כלל אינה מוצעת בישראל, צג טעינה יעיל, אפליקציה שמראה היכן ניתן למלא חשמל בסוללה במהירות וביעילות, עדיף ליד בתי קפה. תא המטען מעט קטן, בגלל הסוללה. מזוודה הוא בולע אך לא הרבה יותר.

לגולף הזו קוראים GTE, כדי שיישמע אולי כמו GTI, כדי להמחיש שמדובר בגולף ספורטיבית. היא חותכת סיבובים בדרך לפלדברג והכבישים ריקים.

היא נוקשה במיוחד, הרבה יותר מגולף ספורטיבית רגילה. כי גולף ספורטיבית רגילה לא צריכה לשאת גם משקל של סוללה. ויש לה הרבה כוח, כוח זמין, כוח מיידי, כוח חשמלי. אך גולף GTI, גולף ספורטיבית אמיתית, היא מכונית הרבה יותר מהנה: קודם כל בגלל האופן שבו הכוח מחולק. ב־GTI יש התפוצצות של כוח באמצע הדרך, כוח שהולך ונבנה, כוח שמאפשר שיקול דעת ומחשבה מתוכננת של האופן שבו הכוח יורד לכביש.

ה־GTE מחלקת כוח בלי חשבון, באופן ברוטלי, כזה שדורש יותר מדי הסתגלות, יותר מדי מחשבה, פחות מדי הנאה. ויש גם עניין הסוללה: היא כבדה, היא יושבת בחלקו האחורי של הרכב, והיא מורגשת. GTE ממהרת להדק קווי פניה כדי להימנע מהמשקל להשליך את ישבנה בפראות.

ולכן ההגה שלה מאוד ישיר, מאוד מהיר. לכן המתלים שלה מאוד נוקשים, חלקים רבים עברו שדרוג כדי לפצות על תוספת משקל מוחשית והתחושה היא של מכונית שמנסה כל הזמן להילחם בכוחות גדולים ממנה באמצעים מוגבלים.

הכל עובד היטב, אך אין הרמוניה. ההתנהלות עם ה־GTE היא יותר טכנית, קרה ומכנית ופחות מהנה. על מערכות בטיחות מקוריות אין בכלל מה לדבר: יש שם הכל, ומקורי.

לסיכום, גולף GTE היא מכונית חשמלית טובה מאוד, ומכונית ספורטיבית בינונית בלבד. לא ברור מדוע פולקסווגן בחרה דווקא בכיול ומיתוג ספורטיבי לרכב שיכול להיות מצוין דווקא לנהיגה רגועה יותר.

העתיד ידרוש

קפה קר בהר. אין כאן שקעי הטענה, ה־GTE תשוב הביתה על בנזין. ל־GTE יש חשיבות אדירה עבור קונצרן פולקסווגן. הציבור בגרמניה ולמען האמת גם ברחבי העולם לא באמת כועס על פולקסווגן. נהפוך הוא, המכירות מרקיעות שחקים ובעלי המניות שמחים.

בדומה לפרשת ההאצה הבלתי רצונית של טויוטה, גם כאן יש שיעור חשוב בשיווק: כשהמותג חזק והמוצר מוצלח, שוכחים הכל.

אך עם זאת, דווקא פולקסווגן העכשווית, זו שמסיימת ללקק את פצעי המשבר וצריכה להתמקד בטכנולוגיות עתידיות, צריכה להתחיל לבחון ברצינות את תגובת הציבור בגרמניה ובעולם לפתרונות ירוקים מכיוון שבין שפולקסווגן תרצה ובין שלא — העתיד ידרוש זאת.