האם העליון יהפוך את החלטת המחוזי ויזכה את דנקנר?
הדיונים בערעורים בפרשת אי.די.בי נמשכו אתמול בעליון. במרכז הדיון: אמינות עדותו של עד המדינה. ההגנה טענה שעדות שלג לא אמינה ולכן יש לזכות את דנקנר, התובעת הצהירה שהוא רק "היה השלייקעס"
לבית המשפט העליון יש מורשת לא מבוטלת של הפיכת הרשעות של בתי המשפט המחוזיים. האם תיק נוחי דנקנר יצטרף לרשימה הזו? האפשרות בהחלט קיימת. ההסברים למה זה יקרה טובים לפחות כמו ההסברים למה זה לא יקרה. מה שבטוח זה שאולי. והאולי הזה הוא לא מעט עבור דנקנר ושטרום.
קראו עוד בכלכליסט:
- הסניגורית של דנקנר: "אנחנו מסבירים הכל ומתייחסים אלינו כשקופים"
- התובעת בערעור דנקנר: "בתיקי צווארון לבן, אין לנו שודד עם כובע גרב ואקדח מעשן"
- מאחורי הערעור: מבחן לראיות נסיבתיות
פסק דינו של כבוב בהחלט תרם לאי הוודאות. הצדדים, הסניגוריות מיכל רוזן־עוזר ואיריס ניב־סבאג מטעם דנקנר ושטרום וחנה קורין מטעם המדינה, לא הצליחו להסכים על שום קביעה או מסקנה בפרשה הסבוכה ועתירת הפרטים הזו. על משמעותו של כל בדל ופרט התנהלה מלחמת עולם. בעוד שהשופטים, ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ ביקשו מדי פעם להמריא כדי לצפות על היער, עורכות הדין התעקשו להמשיך ולספור את העצים.
מתוך הסבך צריך וראוי להתמקד בעצים הגדולים והחשובים ביער הזה. ראשית, וזה הבסיס לכל הסיפור - גם עסקאות אמיתיות בשוק ההון יכולות להיחשב כהרצת מניות. ההבדל הוא בכוונה והכוונה היא בלב. למשפט אין את הא.ק.ג לבחון את נטיית הלב ותורתנו מייחדת תכונה זו רק לקדוש ברוך הוא. לכן הרשעה בפלילים על כוונת הלב חייבת להיות זהירה, מעבר לכל ספק סביר, והוויכוח הגדול הוא האם הראיות בתיק הזה עומדות במבחן.
נפילת עדות עד המדינה עדי שלג יצרה את כל הכאוס סביב ההרשעה. וזהו העץ הגדול השני – האם ההרשעה עומדת גם בלעדיה. כאן תרם גם כבוב לכאוס בערפל שפיזר סביב פגישת שטרום-שלג. כמו השיר 'פגישה חצי פגישה'. פגישת הנחייה כנראה שלא הייתה, אבל "חצי פגישה" אולי הייתה. לטעת ההגנה, צבע כבוב את כל הראיות הנוספות, הנסיבתיות, בצבע השחור שסיפק שלג. המדינה סבורה שהשקר בעניין הפגישה אינו מבטל את היגיון עדותו. "הוא היה ה'שלייקעס' שלנו", אמרה התובעת קורין. "אמרו שחיפשנו את הראש של דנקנר, ואני מוחה. כשמאשימים את מי שהיה יו"ר של חברה חזקה במשק, חוץ מהראיות צריך גם שלייקעס כדי שהמכנסיים לא ייפלו". השאלה היא אם בלעדיו ייפלו המכנסיים ותיחשף הערווה.
נוחי דנקנר בבית המשפט העליון צילום: תומר גנון העץ השלישי הוא הניתוח הכלכלי של התנהלות המעורבים. אם וכאשר זורקים החוצה את הצבע השחור שהתיז שלג, את ראיית הזהב למובהקות הפלילית, נותרנו עם פרשנות לזיקות השונות שהתקיימו בין דנקנר ושטרום: חלקם של המחלצים, הטלפון שהרים נוחי לבנק לאשר את האשראי לשטרום, ההלוואה שהעביר לשטרום, חלופת המסרונים ביניהם.
קורין הבינה שאם היא מאבדת את שלג, עליה לשכנע שהפרשנות שלה תספיק להרשעה. ההגנה הדגישה שבלי שלג אין הרשעה וכתב האישום צריך היה להימחק כבר אצל כבוב. לכן שאלת המפתח בתיק הזה היא אם שופטי העליון יוציאו את שלג מהפאזל, האם תקרוס ההרשעה כולה.
בשוק ההון מקננים עופות שונים ומשונים. מהמרים והרפתקנים, שורטיסטים ולונגיסטים, משקיעי טווח קצר וטווח ארוך, ובמקרה שלנו מאמינים ולא מאמינים בדנקנר ואי.ד.יבי. התביעה ניסתה לרתום לצידה חוסר היגיון כלכלי בפעילות כדי להוכיח מניע וכוונה פליליים, ההגנה הסבירה ששטרום לחם את מלחמת דנקנר בתום לב ובאמונה שלמה, ואפילו אם נהג בטיפשות, עדיין לא מדובר בעבירה פלילית. שטרום עשה בעבר מיליונים מהשקעות נגד הזרם ונגד ההיגיון. דנקנר, לעומת זאת, לחם על מפעל חייו שדהר אל עבר התהום. לכאורה מניעיו להריץ מניות כדי לתמוך בהנפקה היו חזקים יותר. ועדיין, מניע לא מספיק כדי לגבש כוונה וספק סביר מספיק כדי לגבש זיכוי.
אם נחזור לרגע להתערבויות העליון בהרשעות המחוזי, שתיים בולטות במיוחד. בפרשת פרומדיקו זוכה יו"ר טבע אלי הורוביץ מהעלמת מס. הדמיון לענייננו הוא בפסק הדין המרשיע של איילה פרוקצ'יה בביהמ"ש המחוזי בירושלים. במספר תחנות בפסק דינה, הכריעה פרוקצ'יה בעד הנראטיב המרשיע מבלי להתייחס לגרסת ההגנה המזכה, והעליון עשה זאת במקומה. בזיכוי אהוד אולמרט מקבלת השוחד באמצעות אחיו יוסי, ביטל העליון את הרשעתו של השופט רוזן בגלל נטייתו להשתמש בקפיצות לוגיות כדי להשלים חוסרים ראייתיים. מי שזיכה את אולמרט במקרה הזה היה ניל הנדל.
לאחרונה זוכה אלון חסן. בזיכויו קבע השופט יואל עדן שריח רע אינו יכול להוות תחליף לראיות. שופטת בית המשפט העליון ענת ברון קבעה בהרצאה שנשאה לאחרונה שבעבירות שחיתות ועבירות כלכליות אין מנוס לעתים משימוש בשכל ישר ובניסיון חיים כדי להשלים חללים ראייתיים. למזלם של דנקנר ושטרום, נפל בחלקם להישפט בפני הנדל ולא בפני ברון. על הכאוס הראייתי שנפרש לפניו, אמר הנדל לתובעת קורין: "בכל מקום שיש ספק, הכלל הוא שיש לפרש אותו לטובת ההגנה".
פסק דין מרשיע חייב לעמוד במבחן מרכזי אחד – קעקוע חד משמעי של גרסת ההגנה. רק מיטוט ההסברים של ההגנה יכול לבסס הרשעה. הטענה המרכזית של ההגנה, שהתעקש הנדל לברר, היא שכבוב אימץ את גרסת התביעה מבלי להתייחס כלל לטענות ההגנה.
טענה זו לוותה בהמחשה קומית מעט של הסניגורית: "אנחנו שקופים", זעקה, נוחי שקוף?!". בהחלט הגענו לימים טובים – נוחי דנקנר ואריה דרעי זועקים על אותו הקיפוח.
