משרד ארנון קיבל 8.9 מיליון שקל מרשות השידור

הקופון המצטבר של משרד יגאל ארנון בתיק הפירוק של רשות השידור מסתכם ב־8.9 מיליון שקל ל־32 חודשי עבודה, כלומר 287 אלף שקל לחודש בממוצע - כך עולה מנתונים שהשיג "כלכליסט" בעקבות פנייה למשרד המשפטים לפי חוק חופש המידע.

מי שנטלו על עצמם את התפקיד הנחשק של ייצוג הכנ”ר בתפקידו כמפרק רשות השידור הם שני השותפים הבכירים ביגאל ארנון, עורכי הדין אמנון לורך וברק טל. המשרד נבחר על ידי הכנ”ר הקודם דוד האן ללא מכרז, כלומר בלי שנערך הליך מסודר של קבלת הצעות ממשרדים שונים והבאתן להכרעת בית המשפט.

התשובה ממשרד המשפטים התקבלה בחלוף שבעה חודשים מיום הפניית שאלת השכר, אף שלפי חוק חופש המידע יש להשיב לפונה בתוך 30 יום. התשובה כללה את סיכום סכומי שכר הטרחה.

הכנ"ר לשעבר דוד האן. את ההתמחות שלו הוא עשה במשרד יגאל ארנון

במסגרת הפנייה למשרד המשפטים התבקשו גם הדו”חות הכספיים של מפרק רשות השידור, ובכלל זה ההוצאות וההכנסות בתקופת פועלו, אולם משום מה המשרד בחר לחשוף את דו”חות 2014-2012, בעוד הליכי הפירוק נפתחו רק בסוף 2014. נדחתה גם הבקשה לדעת מי הם משרדי עורכי הדין האחרים שבחן האן בטרם בחר במשרד ארנון, ורק נטען כי היו “הליכי מו”מ עם גוף או אדם שמחוץ לרשות”.

לפי הנטען במכתב התשובה, בסוף 2017 הדו”ח של 2015 טרם היה מוכן ונמצא “בשלבי סיום”, ורק לאחר מכן תתחיל העבודה על דו”ח 2016. משמעות הדברים היא כי אין כל בקרה במשך שנים על ההתנהלות הכספית של הפירוק.

מי שבחר במשרד יגאל ארנון לתפקיד היה הכנ"ר הקודם דוד האן, שמתמודד כעת לתפקיד שופט מחוזי. אגב, במשרד זה האן עשה את התמחותו. עוד נודע ל"כלכליסט" כי אביו של האן, אריה האן, היה מזכיר הכנסת לפני נתנאל לורך, אביו של עו"ד לורך.

מחלק את העוגה

בניגוד לתיקי פירוק רגילים, שבהם בית המשפט מאשר את שכר בעלי התפקיד, במקרה של רשות השידור ביקש האן לאשר בעצמו את חשבונות שכר הטרחה, ובית המשפט אישר לו לעשות זאת. התוצאה היא שהנתונים לא נחשפו לציבור, כשגם האן וגם משרד ארנון שמרו עליהם בסוד. לפני כשנה נחשף כאן כי שכר משרד ארנון הסתכם בכ־5.2 מיליון שקל עבור תקופה של כשנה וחצי.

היכולת להמליץ, ולפעמים ממש להחליט, על המשרד שיזכה לקבל תיק פירוק מעניקה לכונס הרשמי כוח אדיר לשלוט על משאב המינויים ושכר הטרחה השמן שבצידם ולהחליט בעצמו כיצד יחלק את העוגה. מי שהכנ"ר יחליט להמליץ עליו בתיקים גדולים עשוי להרוויח סכומי שכר טרחה אדירים ולקבל מקור להכנסה ותעסוקה קבועה לאורך זמן, כפי שלמשל קורה בתיק רשות השידור. אחרים שלא יקבלו מינויים עשויים בהדרגה להיפלט מהתחום. הכנ"ר בשיקוליו צריך ככל הנראה להיות כפוף לשיקולי שוויון והוגנות, אך לא תמיד זה קורה, בפרט כשאין מערך מסודר לחלוקת התיקים בידי עורכי דין.

מימין: עורכי הדין אמנון לורך וברק טל, שותפים בכירים ביגאל ארנון. ייצגו את המפרק בתיק רשות השידור צילום: אוראל כהן, עמית שעל

נורמות פסולות

תיק הקפאת ההליכים של רשת הוניגמן מספק דוגמה טובה לנורמות הבעייתיות שרווחות במשרדי הכנ"ר, ונראה כי חוק חדלות הפירעון החדש שמסמיך את הכנ"ר להגיש שמות מועמדים למינויים ובחלק מהמקרים למנות מעצמו כרצונו מועמדים, רק יחמיר את הבעיה.

בהוניגמן מונו שני נאמנים לפי בקשת ההנהל, עו"ד קרן רייכבך סגל ורו"ח בועז גזית. לאחר שהתיק עבר לטיפולו של השופט חגי ברנר מבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא החליט לצרף כנאמן שלישי את עו"ד פיני יניב ממשרד מיתר ליקוורניק. כמה שבועות מאוחר יותר נפתחו הליכי פשיטת רגל נגד האחים הוניגמן, והשופט ברנר ביקש מהכנ"ר לתת לו כמה שמות מועמדים למנהל מיוחד. מה עשה הכנ"ר? המליץ על שני עורכי הדין שהגישו את בקשות פשיטת הרגל, ארז חבר ואלונה בומגרטן, ולצידם נתן שלושה שמות ניטרליים לדבריו, ובראשם לא אחר מאשר עו"ד יניב, הנאמן.

קשה להימנע מהתחושה שבהמלצה על יניב ניסה הכנ"ר לקלוע לטעמו של השופט ברנר. הדבר צורם במיוחד על רקע הכישלון בהליך הקפאת ההליכים של הוניגמן, שלא אמור לזכות את עו”ד יניב במינוי נוסף בתיק. המינוי הוא בעייתי גם מבחינה זו שלקוח קבוע של יניב הוא בנק מזרחי, נושה מרכזי של האחים הוניגמן.

המועמד השני של הכנ"ר היה עו"ד אופיר פדר, שרק בשבועות האחרונים התמנה בהמלצת הכנ"ר למנהל מיוחד לנכסיו של קובי טריביטש, מייסד טיב טעם. האומנם אין עוד מועמדים עד כי צריך להמליץ בסמיכות זמנים כזו על אותו עורך דין לשני תיקים גדולים? המועמד השלישי היה עו"ד נדב לב, שנחשב לאחד השמות החמים בכנ"ר, ובשלוש שנים האחרונות מונה בכ־177 תיקים, רובם קטנים אך לא כולם.