הדו"ח על דוד האן: בין מריחה לבדיחה

דווקא משרד המשפטים חסיד השקיפות התעכב והתמהמה בהעברת דו"ח הביקורת שבחן את התנהלות הכנ"ר לשעבר פרופ' דוד האן בעניין העסקת יועץ התקשורת החיצוני משה גל. וגם כשהעביר את הדו"ח, התגלה כי זה נע בין מריחה לבדיחה: הדו"ח נעדר פרטים מהותיים, והוא מצניע את התקלות כסוג של אי־תקינות שולית.

במרכזה הפרשה עומד האן, בכיר במשרד המשפטים ששכר יועץ תקשורת חיצוני לטיפול בפירוק רשות השידור, וקיבל ממנו שירותים בעניינים נוספים שאינם קשורים כלל לפירוק. סוג של ערבוב שמזכה את האן בדובר, שחותר תחת דובר משרד המשפטים, והכל על חשבון קופת הפירוק. בפועל, נושי הרשות מימנו להאן מעין דובר מקצועי־אישי.

גל עצמו אישר במסרון כי הוא "אחראי לכלל הפעולות של הכנ"ר מול התקשורת". האן אמנם הכחיש שהנחה את גל לעסוק בנושאים שאינם קשורים לרשות השידור, אך חוזה ההתקשרות בין השניים שהגיע לידי "כלכליסט" חושף שגל לא הוגבל לרשות בלבד. החוזה נעדר באופן תמוה מדו"ח הביקורת, אך גם הדו"ח מציין שגל דברר נושאים שאינם נוגעים לרשות.

דוד האן כנ"ר צילום: אוראל כהן

במשרד המשפטים אימצו את מסקנת אי־התקינות המקלה, אך ראוי שהוועדה לבחירת שופטים תביא בחשבון את ההנחות המקובלות ל"אנשי שלומנו", מרות דוד דרך

אורי קורב ועד למעלימי תוצרי האזנות הסתר לחיים רמון. אי־תקינות אצל מועמד לשיפוט נדרשת להיבחן במשקפיים מחמירים, מה גם שעבירות טוהר מידות עמומות בהגדרתן וברוחב גבולותיהן. כל תובע או שופט יכולים לשלוף מעובדות אלו פרשנות שונה: החל מאי־תקינות, דרך הפרת משמעת וכלה בעבירה פלילית.

לשופט אין כלום מלבד אמון הציבור בו. באנגליה מנה הלורד צ'נסלור לינהרסט חמש תכונות כתנאי להתאמה לשיפוט: יושר, מידה סבירה של חריצות, אומץ לב, ג'נטלמניות ולא תזיק ידיעה מסוימת של חוק ומשפט. תכונות אלו אפשר לצמצם לשתיים: התאמה מקצועית ויושרה. שאלת המפתח במקרה של האן היא עד כמה אי־התקינות עולה לכדי בעיית יושרה: האם היתה כאן רק רשלנות זניחה בחלוקת גזרות הטיפול בין גל לבין דוברות משרד המשפטים - או סטייה מהותית מאמת המידה המצופה מרגולטור בכיר שמועמד עתה לתפקיד שיפוט כלכלי בכיר. יש לקוות שהוועדה לבחירת שופטים תקיים בשאלה זו דיון מעמיק.