העליון דחה את הערעור של ענבל אור על צו הפירוק

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של ענבל אור על שני חלקיו – צו הפירוק שהוצא לאשכול החברות, וצו כינוס הנכסים האישי נגדה. את פסק הדין כתב השופט דוד מינץ, שיחד עם השופטים חנן מלצר ואורי שהם אישרו במלואו את פסק דינו של נשיא בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין.

ביהמ"ש העליון קבע שמתקיימת עילת פירוק החברות לנוכח חדלות הפירעון אליו הגיעו. לחברות יש בעיה תזרימית רחבת היקף שאינה בגדר "אירוע נקודתי" - כ-200 מיליון שקל חוב, לעמדת בעל התפקיד עו"ד איתן ארז וכ-110 מיליון שקל לעמדת רו"ח יואב סומך, המומחה מטעם החברות המערערות. העליון קיבל גם את טענת ארז שיש לדחות את הערעור מהטעם שמדובר ב"מעשה עשוי" ובערעור תיאורטי כיוון שגם אם היו מתקבלות טענות הערעור, ולא כך הדבר, הרי שלביטול כל ההליכים והמהלכים שנעשו עד כה בעקבות פסק הדין ישנן השלכות מרחיקות לכת.

העליון הדגיש את אי הסדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים; היעדר ההפרדה בין כספי הפרויקטים השונים; הכשלים שנתגלו בדו"חות הכספים של החברות אשר שיקפו נתונים שאינם עולים מהמציאות. "כל אלה", נכתב, "מעוררים תמיהות קשות באשר להתנהלות הכספית והכלכלית של החברות וההשלכה שיש להתנהלות זו על מצבן".

ענבל אור בבית המשפט (ארכיון) צילום: אוראל כהן

נגד החברות הוגשו עד היום תביעות חוב בסך כולל של כ-568 מיליון שקל. גם לכך יש השלכה משמעותית לערעור. גם אם ניתן להניח כי חלק מתביעות החוב לא יאושרו, לא ניתן עוד להלום מציאות שבה יבוטל הליך הפירוק.

השופט מינץ אישר גם את פשיטת הרגל של אור עצמה. הן מטעמי העדפת מרמה והן מטעמי חדלות פירעון אישית. לעניין המרמה, נכתב שהעברת הזכויות בנכס יום אחר יום, לשלי נרקיס ולאחר מכן לעופר לוזון, מבלי ליידע את לוזון על העסקה הראשונה, הינה התנהלות המגבשת את יסוד ה"מרמה". לעניין חדלות הפירעון, נקבע שאור חתומה על ערבויות אישיות כלפי כ-70 רוכשים בהיקף של כ-10 מיליון שקל. המדובר בקביעה המבוססת היטב אשר אין כל עילה להתערב בה. גם אם חלק מהערבויות זויפו כפי שטענה אור, הרי שלא היה בכך כדי להצביע על כשירות פירעונה, שכן גם אם ייגרעו אותן ערבויות שנטען כי זויפו, עדיין יוותרו ערבויות בהיקף ניכר ביותר. העליון לא מייחס אמינות רבה לטענת הזיוף "קיים קושי לקבלה בהתחשב באי-סבירות ההנחה שמספר רב של אנשים שונים יזייפו את חתימתה", כותב מינץ.