"השחיתות השלטונית מאיימת לגרור אותנו להתפרקות מוסרית ולקריסה כלכלית"
השופטת בדימוס ברכה אופיר־תום פרשה לפני שמונה שנים, אך ממשיכה להיאבק בעברייני צווארון לבן ולהילחם למען זכויות הנכים. גם אחרי עשרות שנים של תיקי שחיתות, מאסי אבוטבול עד אברהם הירשזון, האופטימיות שלה לא נסדקה: "מול ההשחתה של תאבי הכוח והכסף יש בידי החברה גם כלי מאבק שמאפשרים להביס אותה"
השופטת בדימוס ברכה אופיר־תום חשה קרבה נפשית לנביא ישעיהו. את גזר הדין שנתנה במשפטו של השר לשעבר אברהם הירשזון היא פתחה בציטוט של דברי נביא הזעם והתוכחה: "שָֹרַיִךְ סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". הציטוט נועד להוכיח שהשחיתות שאנו טובלים בה אמנם אינה חדשה, אך היא גם לא גזירת גורל: "הנביאים התריעו נגד השחיתות כבר לפני אלפיים שנה, ודברי ישעיהו מתאימים למרבה הצער למצבנו היום כמו כפפה ליד", אומרת אופיר־תום ל"מוסף כלכליסט". "למרות הכל, אני סבורה שאין לראות בתופעות השחיתות גזירה שהציבור אמור להרכין ראש בפניה. מול ההשחתה השלטונית של תאבי הכוח והכסף יש בידי החברה גם כלים למאבק בה, שבעזרתם ניתן להביסה מדי תקופה, ולגרום לכינונו של שלטון הוגן ומוסרי, ולו לפרקי זמן קצובים".
אבל הציטוט שהביאה אופיר־תום לא נעצר שם, אלא ממשיך כדי להאיר עוולה חמורה נוספת: "יתום לא יִשפֹּטוּ וריב אלמנה לא יבוא אליהם". כאן זועק הנביא - ועמו השופטת - נגד התעמרות השלטון ביתום ובאלמנה. עבורה היתום והאלמנה מייצגים את קבוצות הנכים, שלמאבקם נרתמה בדרכים רבות, כולל בעתירה לבג"ץ שהגישה עם חברתה, השופטת בדימוס ציפורה ברון, וכמה ארגוני נכים נגד שרי האוצר והרווחה והמוסד לביטוח לאומי, כדי שיתערבו במאבק להשוואת הקצבה החודשית לשכר המינימום. הדיון בעתירה נקבע ליוני 2018. המשמעות היא שעל הנכים להמתין חודשים רבים עד שייערך דיון מעמיק במצוקתם.
"שחיתות אינה מתבטאת במישור הפלילי והשלטוני בלבד", אומרת אופיר־תום. "השחיתות מתבטאת גם במישור המוסרי, האישי, האנושי. האדישות כלפי קבוצות מוחלשות בחברה, שלגביהן עוצם השלטון עיניים, יש לה ריח של שחיתות מוסרית. האדישות כלפי אנשים על כיסאות גלגלים, המתגלגלים ברחובות בלי שמושטת להם יד במשך חודשים רבים, יש לה ריח וטעם של שחיתות מוסרית.
השופטת בדימוס ברכה אופיר־תום. "החברה הישראלית מצויה בעידן של בלבול ואובדן דרך" צילום: תומי הרפז "גם היום, לאחר אישורו של החוק להגדלת הקצבה, הנכים יקבלו רק הגדלה מזערית של קצבתם החודשית, במקום לממש את זכותם האלמנטרית לשכר מינימום. החוק שאושר בימים אלה, אין בו בשורה לחיים של כבוד. האין זה לעג לרש? האם יוכל אדם מן היישוב לחיות על קצבה דלה כדי כך? האומנם אין למדינה כספים להבטחת קצבה סבירה יותר, כנטען מפי ממוניה? היכן הן אותן יתרות של מיליארדי שקלים שהצטברו לפני חודשים ממס הכנסה?".
"המדינה אינה מושחתת, יש בעיה במנהיגות"
אופיר־תום נולדה וגדלה בירושלים. היא למדה ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית, כשבמקביל עסקה בהוראה. כעבור כמה שנים פנתה ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, שאותם סיימה ב־1971. אחרי התמחות בפרקליטות מחוז המרכז היא עבדה כיועצת משפטית בבית המכס, וב־1983 הצטרפה לפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) ועסקה בתיקי מס הכנסה וניירות ערך. ב־1989 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב, ושש שנים לאחר מכן לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. מ־2006 עד לפרישתה ב־2009, כיהנה כסגנית נשיא בית משפט זה.
כיום אופיר־תום מכהנת כראש הוועדה לאכיפה מנהלית של רשות ניירות ערך. היא גרה בתל אביב עם בעלה השני, היא אם לשלוש בנות וסבתא לשבעה נכדים. למאבק הנכים היא נקשרה כשכיהנה בחבר הנאמנים של "בית הגלגלים", עמותת מתנדבים שמארגנת פעילויות חברתיות לילדים נכים ברחבי הארץ. אל העמותה הגיעה בעקבות שתי בנותיה, גילי ושירית, הפעילות בה, ובתה השלישית, עו"ד אריאלה אופיר, שמונתה ב־2008 לנציבת זכויות אנשים עם מוגבלויות.
הפגנת נכים, יוני 2017. "היכן הן אותן יתרות של מיליארדי שקלים שהצטברו לפני חודשים ממס הכנסה?" צילום: דנה קופל משיפוט היא פרשה ב־2009 כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. היא התמחתה בתיקים כלכליים וצווארון לבן. שני תיקי הצווארון הלבן המפורסמים שעברו תחת ידיה היו של עופר נמרודי, מו"ל מעריב לשעבר שהורשע, בין היתר, בהאזנות סתר למתחריו ולבעלי מניות, ושל השר לשעבר אברהם הירשזון, שהורשע בגניבת יותר ממיליון שקל מכספי הסתדרות העובדים הלאומית ועמותת ניל"י.
עוד כיהנה אופיר־תום כראש הרכבים של פשע חמור ופשיעה מאורגנת. במסגרת תפקיד זה היא דנה ל־30 מאסרי עולם את איש חמאס שהיה אחראי לפיגוע במלון פארק בפסח 2002, והרשיעה בשנית את אדריאן שוורץ, שהורשע לפני שנים באונס ילדה בירושלים, דרש וקיבל משפט חוזר.
נוסף על כך, בתקופה שבה עסקה בתיק הירשזון היא גם טיפלה בתיק ארגון הפשע של אסי אבוטבול. ההבדל העיקרי בין משפטי הפשע המאורגן לתיקי השחיתות השלטונית והכלכלית, היא אומרת, הוא באווירה. "הדיון בתיקי פשע חמורים, ובמיוחד בתיקי פשיעה מאורגנת, הוא טעון ומתוח. האולם מלא במשפחות הנאשמים ובחבריהם. העדים מפוחדים. חלק מהם עולים לדוכן בתחפושות בגלל איומים. לא פעם הם סופגים קריאות איום מן המשפחות באולם ומחוצה לו. לא כך בתיקי הצווארון הלבן, שמתנהלים בדרך כלל באווירה שקטה".
אשר לדמיון בין שני סוגי הפשיעה, אומרת אופיר־תום כי "ברור שבליבת שניהם עומדים כסף וכוח, אבל דרכיהם שונות. השוד של קופת הציבור מתבצע על ידי אישי ציבור הנגועים בשחיתות, תוך רמיסת כל נורמות מוסר והוגנות, אך הם עושים זאת ביתר אלגנטיות, תחת כסות של מכובדות, שיש בה לעתים כדי להקנות להם אשליה של חפות. הוסף לאלה את הטענה החוזרת ונשמעת מפי עברייני הצווארון הלבן, בעיקר אלה מקרב השלטון, שלפיה, 'לא ראו, לא שמעו ולא אמרו', בדומה לשלושת הקופים החכמים של קונפוציוס. איש ציבור שעומד לדין וטוען כי לא ידע על המתרחש בחדריו לא יכול להמשיך לשבת בחדרי השלטון כמשרת הציבור".
ישראל היא מדינה מושחתת?
"המדינה איננה מושחתת. העם והחברה אינם מושחתים. הבעיה היא בעיית מנהיגות שעלולה להיכשל ולדרדר את החברה עמה. השחיתות השלטונית היא בנפשנו. היא הורסת כל חלקה טובה ופוגעת בכל ערך. היא מאיימת לגרור את החברה להתפרקות כללית, מוסרית וחברתית, ובסופו של יום גם לקריסה כלכלית.
הפגנה נגד השחיתות בפתח תקווה צילום: יובל חן "על אף הכל ולמרות הכל, המדינה עדיין לא מושחתת לפי הגדרתו הרחבה של המונח, גם אם יש חשש שהיא הולכת ומידרדרת לכיוון הזה. אנחנו מצויים היום בעידן של בלבול ואובדן דרך, נעים בתוך דואליות מוסרית, בין שאיפה לטוהר מידות מצד רוב הציבור ובין רדיפה אחר נהנתנות בלתי מתפשרת מצד מעטים מתנשאים.
"התופעה של הון־שלטון והון־שלטון־תקשורת מצביעה על צעידה אפשרית לקראת שלטון אוליגרכי כלכלי עם סימפטומים של השחתה ושחיתות. אני סבורה שעדיין לא הגענו לשם. עדיין יש אצלנו דין ויש דיין, עדיין חשודים נחקרים ומועמדים לדין גם כשהם נמנים עם צמרת השלטון והחברה. עדיין אין פגיעה בוטה בחופש הדיבור ובחופש העיתונות, וקשרי הון־שלטון נחקרים ומטופלים גם הם. העובדה שאנשים יוצאים לרחובות וצועקים 'מושחתים, נמאסתם', כמו בימיה הראשונים של המדינה, מצביעה גם היא בעיניי על סימנים של חברה בריאה השואפת לטוהר מידות".
"שוק ההון צריך לעבור לחשיבה חברתית יותר"
לפני שבע שנים מונו אופיר־תום ועמיתה השופט בדימוס זאב המר לעמוד בראש ועדת האכיפה המנהלית החדשה של רשות ניירות ערך. הרעיון מאחוריה היה לייצר מסלול של שפיטה מנהלית לתיקים שאינם מתאימים למסלול הפלילי, בעיקר כאלה שנחשדים בהפרות המבוססות על רשלנות המפר.
הפגנה נגד השחיתות בתל אביב צילום: שאול גולן בשבע השנים שחלפו מאז הוקמה הוועדה הוכפלה כמות התיקים שטופלו ברשות ניירות ערך. אם לפניה סיימה הרשות עשרה תיקים בשנה, היום היא סוגרת 20 תיקים. מטרתה של ועדת האכיפה המנהלית היא פישוט הליכים והקלת האכיפה. הפניית תיקי חשודים המבוססים על ראיות לרשלנות המפר אל המסלול המנהלי מובילה את המפר להליך פשוט, מהיר ויעיל, ופוטרת אותו מהכתמתו בכתם של פליליות, לצד שחרורו מאימת עונש מאסר, שאינו קיים במסלול.
"בעולם המערבי הונהג המשפט המנהלי בתחום ניירות ערך זה שנים", מסבירה אופיר־תום. "בארצות הברית הוא נהוג כבר 30 שנה ומתנהל מצוין. לפני שישראל אימצה את המכשיר הרגולטורי הזה שרר כאוס אכיפתי. הרשות יכלה אז להשתמש באחת מן השתיים: העמדה לדין פלילי ואיום במאסר או עצימת עין מחשד לעבירה, ובלשונו של זוהר גושן, יו"ר הרשות לשעבר, היה מדובר בתרופת דמה או בכימותרפיה.
"בכזה מצב היו לעתים מכים בגרזן על עבירות קלות, שולחים את העבריין לכלא והורסים את חייו, שעה שמי שנחשד בביצוע עבירות חמורות שהיה קשה להוכיח בהן כוונה היה מזוכה בהיעדר תשתית ראייתית נגדו, מעבר לספק סביר. לא כך המצב היום. תיקים שקיים בהם בסיס להוכחת רשלנות מקומם במנהלי".
אמרת שאת סבורה שהמדינה אינה מושחתת. מה לגבי שוק ההון הישראלי - האם הוא מושחת?
"גם שוק ההון שלנו אינו מושחת, לדעתי, בהשוואה לשוקי הון דומים בעולם המערבי. אין בו היום תופעות חריגות של שחיתות לעומת שנים קודמות, ובכלל. אם השתנו דברים בשוק הזה, הרי הם תוצאה של הטכנולוגיה הגבוהה שחדרה לעולמנו. הכלים החכמים המצויים היום מאפשרים לגורמים עברייניים פעילות נסתרת שבכוחה לעוות את מהלכי השוק, אם על ידי הרצת מניות, תרמית בניירות ערך או התנהלויות עברייניות אחרות. אלא שמול אלה ניצבת היום גם רשות רגולטורית מקצועית שגם בידיה ציוד אלקטרוני מתקדם המאפשר לה ניהול מלחמה יעילה. הטכנולוגיה המתקדמת משרתת איפוא את שני הצדדים".
ומה לגבי השחיתות המוסרית?
"בארצות הברית הולכת ומתחזקת בשנים האחרונות מגמה של חתירה לגיוס הפירמות הגדולות לעשייה חברתית, להבדיל מן השאיפה החד־משמעית שציינה את פעילותן עד כה - העצמת רווחים בלבד. חברות גדולות נדרשות לאחרונה להפנות חלקים מהותיים מרווחיהן למטרות סוציאליות, חברתיות, ולהרחבת בסיסי הסעד למגזרים חלשים בחברה. כך לדוגמה, דרישה שהציבה לא מזמן חברת ניהול הנכסים הענקית האמריקאית BlackRock לפירמות שאיתן היא עומדת בקשרים עסקיים להפניית חלקים מרווחיהן למטרות חברתיות, שאם לא כן, תימנע מהמשך קשריה איתן.
"גם אצלנו מתפתחת בשנים האחרונות מגמה דומה, ואני מקווה שהחתירה לעשיית רווחים בלבד, שעדיין מאפיינת אצלנו את הגופים העסקיים והציבוריים, תעבור שינוי לקראת חשיבה חברתית בריאה יותר, הרואה את האחר ומכוונת גם למטרות של עשייה חברתית. זאת יכולה להיות בשורה משמעותית לחברה שלנו, שסובלת מפערים כלכליים וחוסר שוויון".
