כשהבוס הוא בובה של נתניהו: החיים תחת שלמה פילבר

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

לפי החשד במשטרה, פילבר הוצנח לתפקיד מטעמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביולי 2015 כדי לקדם את האינטרסים העסקיים של בזק ובעליה שאול אלוביץ', מקורבו של נתניהו.

"עד לכניסה של פילבר הצוות המקצועי של המשרד עבד צמוד מאוד עם אבי ברגר, מנכ"ל המשרד הקודם שהביא שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן", מסביר הבכיר. "קידמנו המון נושאים כמו רפורמת השוק הסיטונאי, שחייבה את בזק לאפשר למתחרות שלה להשתמש בתשתיות שלה, עשינו מכרז לדור רביעי בסלולר, ניסחנו מסמך מדיניות של שיתוף רשת בסלולר. דברים משמעותיים. היה לנו חופש מקצועי די גדול עם גיבוי. ואז ביום אחד פיטרו את אבי ומומו נכנס.

פילבר. "מההתחלה הבהיר לעובדי המשרד שהרגולטורים צריכים להתיישר עם הפוליטיקה" צילום: יואב דודקביץ

"זה היה הזוי", הוא נזכר. "שלחו לאבי הודעה בלילה, המנכ"ל הכי טוב שהיה במשרד אי פעם. מדובר במהנדס בכיר שהיה אלוף משנה בצה”ל וסמנכ"ל טכנולוגיה בחברת תקשורת גדולה. מנהל סופר־מקצועי ומפוקס שהצטיין גם ברמה האישית — הוא קיבל לידיים משרד עייף, והצליח לרתום את כולנו ולגרום לכולם לעבוד. באמת נדיר. והפיטורים שלו היו טראומתיים עבור המשרד. מרגע שהעיפו את המנכ"ל המקצועי שלנו והביאו מנכ"ל שלא מבין בכלום, היה ברור לנו שהוא פה רק כדי להיות עושה דברו של ראש הממשלה, שהיה גם שר התקשורת. הוא דאג מההתחלה להעביר לנו מסר חזק מאוד, שאנחנו בתקופה שבה הרגולטורים צריכים להתיישר עם הפוליטיקה. ודי מהר הוא פשוט שם ברקסים על הכל".

איך גורמים לעובדי משרד התקשורת לשנות גישה ולנסות לרצות את טייקוני התקשורת? פילבר פעל בתחילת הדרך כדי לשוות למטרתו נופך מקצועי. "הוא הסביר לנו שהתפיסה שלו היא לאכול את הענבים ולא לריב עם השומר", נזכר אחד מבכירי המשרד. "כלומר במקום להתכתש עם בזק, למשל, כדי לחייב אותה לפרוס סיבים אופטיים, בואו נראה באילו תנאים יהיה כדאי לה לשים ולחבר, ובסוף עם ישראל ירוויח מהתוצאה. אמרתי לעצמי, 'טוב, כל אחד והגישה שלו'".

כחלק מהטקטיקה הזאת הוא יזם כנס במלון יהודה בירושלים, כשלושה חודשים לאחר כניסתו למשרד, שאליו הגיעו בכירי תעשיית התקשורת, כמו מנכ"ל פרטנר איציק בנבנישתי, בעלי גולן דאז מיכאל גולן ומנכ"לית בזק סטלה הנדלר. בכנס חולקו עובדי המשרד לקבוצות עבודה ונדרשו להקשיב לכל הדוברים כדי לגבש יעדים בסוף היום. אבל זה לא הצליח לשכנע את הקהל. "זה היה כנס הזוי", אומר אחד מאנשי הצוות המקצועי במשרד התקשורת. "מהרגע הראשון הנאומים של מומו נשמעו לא מקצועיים, אלא יותר כמו דפי מסרים. אמרנו, 'אוקיי, החברות שבו אותו', כלומר הוא ישב איתן בישיבה והשתכנע.

"בסוף היום חילקו לנו שאלון שבו נשאלנו מה צריכים להיות היעדים של הרגולטור, ואחד היעדים שחזר ברוב די גדול היה קידום רפורמת השוק הסיטונאי. ראיתי שמומו התפוצץ בפנים, ואמר משהו כמו: ‘עצם זה שאתם עדיין אומרים את זה מראה שלא הבנתם כלום'. הוא התאכזב כי יום שלם הוא ניסה לשכנע אותנו לעבור לגישה אחרת, ואנחנו החזרנו לו סטירה בפנים".

הנדלר בדיון להארכת מעצרה. "המחליף של פילבר הבהיר: 'סטלה, אין יותר פגישות בארבע עיניים'" צילום: אוראל כהן

"גם אדם נחמד יכול להזיק"

לפחות לגבי תכונה אחת חיובית של פילבר יש הסכמה גורפת בקרב כל הגורמים הרבים שעמם שוחח "מוסף כלכליסט" — הוא אדם נעים הליכות. הוא לא ניסה לשבור בכוח את אנשי המשרד, אלא לרתום אותם, וכשכשל — פשוט פעל בלעדיהם. "הוא בן אדם נחמד מאוד", אומר אחד מעובדי המשרד. "תמיד אמרתי במשרד שאם הייתי צריך לבחור אותו או את אבי ברגר לחבר שלי, הייתי בוחר בפילבר. אבל לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת הייתי בוחר את ברגר. כי בן אדם נחמד מאוד עדיין יכול לפגוע באינטרס הציבורי".

עובדי המשרד מסבירים כי בניגוד לחלק מהמנכ"לים שלפניו הקפיד פילבר להגיע לכל יום גיבוש, להשתתף בהשתלמות של יומיים בצפון, והשתדל להתחבר עם האנשים. "הוא תמיד דיבר איתנו בגובה העיניים", מספר אחד מעובדי המשרד. "אף פעם לא צועק או מתנשא, תמיד מנסה לסיים דברים בפשרה".

"זה נכון", מאשר בכיר אחר במשרד. "פילבר נחמד, נוח, מנסה לבוא לקראתך. לא היו לו התפרצויות זעם, לא שמעתי ממנו בחיים צעקות, הוא לא היה מנכ"ל חולה עצבים וידע לרסן את עצמו, אבל כשהקשו עליו ולא אפשרו לו להתקדם, יכולת לראות על הפנים שלו שבא לו לפרק מישהו".

וחזית המריבה העיקרית היתה ברורה: נערי אגף כלכלה ותקציבים במשרד, תשעה עובדים דעתנים, אידאולוגים וצעירים. "האווירה במשרד היתה שכל אגף כלכלה נגד מומו", אומר הבכיר. "מוני שמילה (משנה למנכ"ל המשרד, וכיום ממלא מקומו, דב"נ) אמר לאחד מהם: 'ילדודס, תהיו דעתנים, אבל לפחות דברו בכבוד'. הם זלזלו במומו, והוא מצדו החזיר להם איבה".

השיא היה בעימות עם סמנכ"ל כלכלה דאז הרן לבאות. "באחת הישיבות שבה הצגנו לפילבר את מודל השוק הסיטונאי, להרן היו הביצים לומר לפילבר שמה שהוא מציע כחלופה גובל בשחיתות. זה שרף אותו", נזכר אחד מאנשי האגף. "התיאוריה של פילבר היתה שאנחנו מדליפים לתקשורת, ולכן לא רצה לשבת איתנו. לדעתי, הוא לא ידע להתמודד עם ניירות של אנשי המקצוע. כשהיו מקשים עליו ואומרים: 'תסביר למה אתה חושב אחרת', הוא התפתל. אז הוא התחיל להתרחק מהדרג המקצועי ולמדר אותנו".

קאהן־גונן, יד ימינו של פילבר. "הלבינה את האג'נדה המוזרה שלו" צילום: הפייסבוק

"מומו טען שהגישה שלו היתה לשקם את התעשייה מהמשבר שכחלון וארדן הכניסו אותה אליו, כדי שיהיו לה מקורות להשקעה בתשתית. בדיעבד אני מבין שכל זה היה סיפור כיסוי", אומר אחד מאנשי המקצוע במשרד. "הוא שידר תחושה שהוא בנה דיל של 'הקלות תמורת סיבים', כשהצד של ההקלות לבזק מגובש מאוד, אבל החלק של החובות שלה היה אמורפי מאוד. לכן הרן לבאות היה הגיבור של הסיפור הזה מבחינת אנשי המשרד, כשהוא פתח את הפה. הוא כמובן גם שילם על כך. הוא עזב את המשרד בתקופה מתוחה כל כך, ונדרשו שמונה חודשים למנות סמנכ"ל חדש במקומו - ברור שזאת לא היתה עזיבה מסודרת".

אבל ההתנגדות של אנשי המקצוע לפילבר לא נעצרה באגף כלכלה ותקציבים, אלא התפשטה בכל אגפי המשרד. אחד מהעובדים בו נזכר במקרה מביך במיוחד, שבו "אפילו עובד זוטר הרשה לעצמו לדבר למומו בבוטות". מדובר בעובד ממחלקת פיקוח ואכיפה ששלח מייל לפילבר בנושא צרכני, שבו טיפלה המחלקה. כשפילבר התנגד להצעתו, העובד השיב לו בתפוצה של כל המחלקה כי "כל מה שאתה מחפש זה להיטיב עם החברות על חשבון הציבור".

פילבר נדרש לשנות טקטיקה. "כשהוא הבין שאנחנו לא עושים אוטומטית מה שהוא אומר, הוא התחיל לאט לאט להרחיק את עצמו מכולם", מספר אחד מעובדי המשרד. "הוא לקח את עדי קאהן־גונן, שהיתה 12 שנה באגף כלכלה והתמחתה בסלולר, כדי להיות יד ימינו בניירות עמדה. הוא עשה זאת כי לוקח זמן ללמוד את השפה, והוא היה לגמרי קלולס".

"זה הגיע למצב שהוא עבד ממש לבד עם עדי", מספר עובד באגף כלכלה ותקציבים. "מתוך הצוות המקצועי היא היתה בת הברית היחידה שלו. אני לא יודע מה הוא הציע לה. כולם דיברו איתה, ניסו להזהיר אותה והיו סכסוכים. אמרנו לה, 'עדי, את רוכבת על נמר. כתבנו יחד איתך ניירות מקצועיים שפילבר פועל נגדם, ופתאום את צריכה לתמוך בו בדברים שהפוכים מהם ב־180 מעלות?'. אבל היא כנראה ראתה בזה קידום. זה נתן לה יותר סמכות כי היא היתה הקביים המקצועיים של מומו, מלבינה את האג'נדה המוזרה שלו". (עדכון: עם סיום החקירה החליטה הפרקליטות שלא להעמיד לדין את עדי קהאן-גונן והתיק נגדה נסגר).

מה היה מוזר באג'נדה שלו?

"היתה לו, למשל, התעקשות שצריך לאפשר לחברות 'רווחיות עודפת', כדי שהעודפים יוזרמו לפיתוח תשתיות. לא משנה כמה הסברתי לו שבכל פעם שחברות התקשורת רשמו רווח, הוא הולך לדיבידנד או לשרת חוב של הבעלים, לא להשקעה בחזרה בחברה - זה לא עזר".

במה התבטאה ההתנתקות מהדרג המקצועי?

"בתוך כמה חודשים אחרי שהוא נכנס לתפקיד - פתאום אין ישיבות בנושאים הנפיצים. אתה מגלה בדיעבד שנוסחו ניירות עמדה, ושהם לא עברו דרך הצנרת המשפטית או הכלכלית, כנהוג. זה נכון שכל מנכ"ל עובד בשיטה שלו, ואין חוקים איך להתנהל, אבל יש דרך. עם אבי ברגר עבדנו בשיתוף פעולה. וזה היה שינוי דרמטי מאוד לעומתו. בהדרגה הוא מידר לחלוטין את כל הפקידים, סמנכ"ל כלכלה ותקציבים הרן לבאות התפטר, היועמ"ש יצאה לחופשת לידה ארוכה מאוד מאוד. הוא הצליח לדכא את המשרד לגמרי, לא נשאר מי שיעבוד שם חוץ מעדי".

"לאורך הדרך קרו הרבה מאוד דברים שעוררו תמיהה ברמה מקצועית", אומר גורם המקורב למשרד. "הרפורמה בטלפוניה, למשל. מומו ניסה לדחות אותה, למסמס אותה או לשנות אותה באופן שמעקר את העוקץ שלה. השיטה היתה שבזק מעלה דיון בנושא, ואז הדיון היה מתפוצץ ונותן למומו לגיטימציה לדחות את הטיפול בו. או שבזק היו שולפים איזו טענה, ומומו היה אומר להם, 'אני אנהל דיון ואחזיר תשובה', והדיון היה מתנהל חצי שנה".

ברגר (משמאל) ולבאות. "היו להרן הביצים לומר למומו שמה שהוא מציע לתת לבזק גובל בשחיתות" צילום: אוראל כהן

"כולם במשרד מפוחדים"

אנשי המקצוע במשרד התקשורת מונים שני נושאי מחלוקת עיקריים מול פילבר. הראשון הוא המיזוג של yes לתוך בזק. הבעלות על yes היתה סבוכה: במשך שנים רבות החזיקה יורוקום של אלוביץ' ב־50.2% מחברת שידורי הלוויין, ובזק ב־49.8% הנותרים. ואז אלוביץ' השתלט על בזק, והחזיק ב־yes בשני כובעים, שאותם סירב משרד התקשורת למזג עד שתתבסס התחרות בשוק הטלפון הקווי והאינטרנט, כלומר רפורמת השוק הסיטונאי. "אם אתה נותן כבר עכשיו את הגזר, מה יישאר לך אחרי?", הסביר גורם במשרד.

ובכל זאת הסיר פילבר את התנאי שהציב המשרד, ואישר לבזק לקנות את חלקו של אלוביץ' תמורת 1.05 מיליארד שקל. מלבד החיסכון בהוצאות שמאפשר מיזוג בין שתי חברות, העסקה הזאת השתלמה לאלוביץ' במיוחד משום ש־yes נמכרה לפי שווי מנופח מעבר למה שבזק היתה משלמת, אלמלא הקונה היה הבעלים שלה עצמה.

נקודת המחלוקת השנייה היתה ביטול ההפרדה המבנית בבזק — זהו סלע מחלוקת בין בזק למשרד התקשורת כבר משנות התשעים, כשהחברה אולצה להקים את החברה־הבת בזק בינלאומי כדי לאפשר תחרות בשיחות הבינלאומיות, ובהמשך בענף ספקיות האינטרנט. במשך כל השנים הללו אנשי המשרד היו נחרצים ותקיפים בעמדתם שלא לבטל את ההפרדה המבנית — מהלך שיחסוך לקבוצת בזק מאות מיליוני שקלים — עד שלא תתבסס התחרות. ואז בדצמבר 2016 הוציא פילבר מכתב הצהרת כוונות, שבו הוא מתיר לבזק להתחיל בביטול ההפרדה התאגידית, השלב הראשון בדרך להפרדה מבנית מלאה, אף שהיא עדיין מוגדרת מונופול.

"לאלוביץ' היה מאוד חשוב שימזגו את yes לבזק, כי אז הוא היה יכול לגזור מזה רווח לכיסו", מסביר גורם במשרד. "זה לא התקדם עד שמומו הוציא את המכתב הנוראי שלו. בנקודה הזאת כבר היה ברור שיש כאן משהו שהוא מעבר ללא תקין, אפילו מושחת. כי זה היה לה שתין מהמקפצה. אתה מבין בדיוק מה בזק מקבלת, אבל מה המדינה מקבלת? היה למומו הסבר, אבל הוא היה חלש כל כך. איך מתקבל על הדעת שאנחנו עושים ויתור כזה לבזק? היה ברור שזה תפור למידות של מישהו. כמה חודשים אחר כך יצא דו"ח המבקר, והפרשה התפוצצה".

כעת, אחרי שהורחק פילבר מהמשרד, נעצר ונהפך לעד מדינה, העובדים מנסים לחזור לשגרה, ובעיקר להתאושש מהטראומה. "מוני שמילה ממלא כיום את מקום המנכ"ל בפעם השלישית בקריירה שלו. בעברו הוא ישב אחד על אחד עם כל מנכ"לי החברות, אם אלה ניר שטרן, רן גוראון או סטלה, אבל עכשיו הוא לא מעז", מסבירה גורמת במשרד. "הוא תמיד מבקש שיישב איתם עוד מישהו בחדר. שלא יחשבו שקיבל איזו מעטפה. זה מכניס את המערכת לסטגנציה. אחרי שקרה מה שקרה, כל דבר צריך להיבדק ברחל בתך הקטנה, לוודא שהמניעים מקצועיים. אין יותר אחד על אחד. כל מנהל מביא את הצוות שלו, ויש ייעוץ משפטי מול ייעוץ משפטי".

בענף התקשורת מרגישים זאת היטב. בכיר באחת מחברות הסלולר מסביר כי "מוני הבהיר למנכ"לים: 'מהיום תביאו איתכם עוד מישהו, וגם אני אביא עוד מישהו. אני לא שומר רק עליכם, אלא גם על עצמי, שלא יגידו שרקחנו משהו בחדרי חדרים, עוד מישהו צריך לשבת בחדר'. היינו בהלם. לשמילה אף פעם לא היתה בעיה עם פגישות כאלה".

אחת העובדות במשרד שמעה את הנדלר פונה לשמילה אחרי דיון בבקשה לדבר איתו על עוד משהו בארבע עיניים. "כולם שמעו ויצאו מהחדר. שמילה קרא ליועצת המשפטית ואמר: 'סטלה, תקשיבי, נגמרו הימים של ארבע עיניים'. כולם במשרד מפחדים שהיו נגועים במשהו. לך תדע מי יהפוך להיות עד מדינה".