סיפור גרסטל, חיות ושני היחצ"נים

אלה העובדות בסיפור שתי השופטות הילה גרסטל ואסתר חיות ושני היחצ"נים ניר חפץ ואלי קמיר. קמיר, חבר טוב של גרסטל ביקש לקדם את מועמדותה ודיבר על כך עם חפץ. פאוזה: האמנם ראוי שיחצ"ן שלקוחותיו תלויים בהחלטות היועץ יהיה מעורב בבחישות לבחירתו? אבל נניח לכך עתה. חפץ אמר שיש על מה לדבר, אם תיאות גרסטל לסגור את תיק המעונות נגד שרה. קמיר הודיע לו במקום שלא יקרה, אין מצב ואין להעלות על הדעת תנאי כזה. קמיר סיפר לגרסטל על פנייתו לחפץ, והזכיר את התנאי שהועלה. גרסטל הזדעזעה מעצם הרעיון, כמובן שדחתה אותו על הסף.

לאחר שמנדלבליט נבחר, פגשה גרסטל בחברתה הטובה,שופטת העליון אז והנשיאה היום, אסתר חיות. במהלך שיחת החולין ביניהן, נידונה אי בחירתה של גרסטל לתפקיד. בהקשר זה אמרה גרסטל כי הסיבה לכך היא שכנראה בחרו מישהו שיסגור תיקים. בקווים כלליים ביותר, הזכירה גרסטל את מה ששמעה מחבר טוב שלה. בלי פרטים, בלי שמות.

עד כאן, דומינו של הכשלות. קמיר הניח מכשול בפני גרסטל בעצם העלאת התנאי למינוי ששמע מניר חפץ. גרסטל הניחה מכשול בפני חיות באזכור, ואפילו כללי, של הסיפור הזה. ושניהם מניחים תשתית, הן לחשד של הפרקליטות למזימת השתלטות על משרת היועץ המשפטי, והן לדיון נורמטיבי על המצופה משופטים בסיטואציה כזו.

לסיפור הזה נוספה עדותו של דן מרגלית על כך שחפץ הביא לביתו, ב-2015, כשהמרוץ למינוי היה בעיצומו, את המועמד מנדלבליט. חפץ ננעל כאן כמי שהיה מעורב בבחישות למינוי היועץ. בידיעת נתניהו או ללא ידיעתו, תבחרו. חפץ, וכמה עלוב הסיפור הזה, מביא את מנדלבליט לביתו של פרשן 'ישראל היום' דאז מרגלית כדי שהוא מנדלבליט ישכנע את הפרשן שב"כוחו אישיותו "להגיש כתב אישום נגד נתניהו אם יידרש הדבר. מסתבר שאת אותה תשובה בדיוק נתן מנדלבליט לוועדת האיתור לבחירת היועץ בראשות השופט אשר גרוניס. פשוט מפני שאין אפשרות לשום תשובה אחרת לשאלה כזו – אם חומר הראיות חזק ומצדיק, יוגש כתב אישום נגד כל אדם ואפילו נתניהו נכלל עדיין בקטגוריה אנושית זו.

השופטת בדימוס הילה גרסטל צילום: נמרוד גליקמן

ואז הועלתה האפשרות הבאה: התשובה של מנדלבליט, גם לדן מרגלית וגם לוועדת גרוניס, הבהילה את נתניהו, שהחל לבחון אופציות נוספות, ביניהן ד"ר גיא רוטקופף ואפילו רחמנא ליצלן הילה גרסטל. לפי בדיקה שערכתי – לא היה ולא נברא. נתניהו מעולם לא סטה כהוא זה מתמיכתו ממנדלבליט. ועם זאת, הוא כן נערך לאפשרות שמנדלבליט ייפסל בבג"ץ, כיוון שהוגשו עתירות נגד מינויו על רקע מעורבותו כפצ"ר בענייני מסמך הרפז-גלנט. במקרה כזה, ורק אם מנדלבליט היה נפסל, נשלף כתכנית ב' גיא רוטקופף. גרסטל מעולם לא הייתה על הכוונת.

אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון צילום: יאיר שגיא

כאמור, גרסטל סיפרה לחיות את הסיפר בקווים כלליים וחלקיים ורק כשתהליך הבחירה הסתיים לטובת מנדלבליט. איזכור ה"מחפשים מועמד שיסגור תיקים", תאם איבה ישנה של גרסטל למנדלבליט שכפצ"ר הכתים וגרם לפרישתו מהצבא של ידיה הטוב יפתח רון טל. האיזכור הזה תאם גם שמועות של מינוי תמורת סגירת תיקים שתמיד ליוו בחירת יועצים משפטיים – יוסף חריש, רוני בר-און, מני מזוז. מזעזע אמנם, אבל לא חדש.

האם גרסטל אמורה הייתה לדווח בזמן אמת? איזכור התנאי מפי קמיר לא חייב אותה למיטב הבנתה המשפטית לדווח. לא היה מדובר בהצעה, אלא איזכור מצד שלישי שהוא חבר טוב, קמיר, לרעיון שהועלה על ידי חפץ ונדחה כבר אז בידי קמיר. ייתכן שניתן היה להגיע למסקנה שונה ולדווח. המילכוד אליו נקלעה כעת – ככל שהמשטרה והפרקליטות יתקדמו נגד חפץ בחשד להצעה מושחתת להשתלטות על המשרה הרגישה ביותר בשירות הציבורי – כך תגבר הנטיה להכיר בחובת הדיווח של גרסטל. האם ניתן להרחיבה גם לכיוון אסתר חיות? בתקשורת לפחות כבר נשמעים קולות כאלה.

לעניין זה כדאי לסיים בסיפור הלכתי. לצד שתי תפיסות השיפוט – בידי שמיים ובידי אדם (סנהדרין, בית משפט) – יש קטגוריה שלישית שמכונה "תלמודה של אמא שלום" שחלה על "דברים המסורים ללב". ואלה ארבעת העברות שאין להם כפרה, כלומר, שגם יום כיפור אינו מכפר עליהם: אונאת דברים, הלבנת פנים, לא תרדה בו בפרך, לפני עיוור לא תיתן מכשול. האחרונה קשורה בענייננו. – העמדת אדם במבחן, כשבמצב המיוחד בו נמצא אותו אדם,אין באפשרות ולהיקשר בעניין מבלי חשש שמא יעבור עבירה כלשהי. מכשול כזה הניח קמיר בפני גרסטל ומכשול כזה הניחה גרסטל בפני חיות.