2018: שנת מפנה בשוק המטבעות הווירטואליים

שנת 2017 תירשם בספרי ההיסטוריה, בין היתר, כ"שנת המטבעות הווירטואלים". במהלך השנה הזו שברו ערכם של המטבעות שיאים חדשים, אך השיא המרשים ביותר הוא פריצתם אל לב התודעה הציבורית והפיכתם לסמל כלכלי וטכנולוגי שלא ניתן להתעלם מהם.

בנוסף למטבעות הווירטואלים המוכרים, קיימים עוד מטבעות ואסימונים וירטואליים בעלי ייעודים שונים, שהמשותף לכולם הוא העובדה כי הם מבוססים על טכנולוגיית הבלוקצ'יין – טכנולוגיה חדשנית המאפשרת אחסון ושימוש במידע בדרכים שלא הכרנו עד עתה. מדובר בהתפתחות טכנולוגית שתשפיע על החיים של כולנו בדרכים שאיננו מסוגלים להבין או לצפות, בדיוק באותה מידה שבאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת רבים ראו באינטרנט מעין תחליף לאנציקלופדיות וספריות, מבלי להבין את המהפכה שיביאו עמן הרשתות החברתיות והמסחר המקוון.

שנת 2018 תהיה השנה שבה ממשלות ורגולטורים יצטרכו לתת את דעתם, ולקבל החלטות מעשיות בדבר הסדרת השימוש במטבעות ואסימונים וירטואליים. חשוב לציין, המדובר בדילמה לא פשוטה. בשנה האחרונה צברה תופעת ה-ICOs (הנפקת מטבעות ואסימונים וירטואליים לציבור) תנופה אדירה.

מדובר למעשה בחברות המבקשות לפתח תוכנה או מערכת טכנולוגית כלשהי, במקרים רבים בהתבסס על טכנולוגיית הבלוקצ'יין, שבמקום לגייס כסף בדרכים המקובלות (אנג'לים, קרנות הון סיכון, הנפקת מניות על פי תשקיף) מציעות לציבור הרחב מטבע או אסימון (Token) וירטואלי במחיר נקוב כלשהו. מכיוון שלכאורה לא מדובר בנייר ערך, מכירה זו דומה לכל מכירה אחרת של מוצר שנעשית בפלטפורמת מימון המונים כדוגמת Headstart ודומותיה, ולכן היא אינה כפופה לפיקוח רגולטורי כלשהו.

אזרחי העולם נכנסים לאתר של ה-ICO, קוראים את המסמך השיווקי המתאר את המיזם (מכונה בז'רגון המקצועי WhitePaper), משלמים עבור המטבע או האסימון החדש המונפק באמצעות ביטקוין או איתריום או כל מטבע וירטואלי אחר שהיזמים מוכנים לקבל, וזהו – הם בפנים. עד עתה חברות גייסו מאות מיליוני דולרים במסגרת הזו, והרגולטורים השונים ברחבי העולם כבר לא יכלו להמשיך להתעלם מגיוסי הכספים ההמוניים האלה המגיעים באופן מצרפי לסכומי עתק.

ואכן, ביולי 2017 הודיעה נציבות ניירות הערך האמריקאית (SEC) לראשונה כי מטבעות ואסימונים המונפקים בתהליך של ICO עשויים ליפול תחת הגדרת "נייר ערך", שהנה הגדרה רחבה ביותר, וככאלה – מכירתם כפופה לכללי הרגולציה הנוקשים החלים בכל הנפקה של ניירות ערך: תשקיף, שקיפות, ממשל תאגידי וכיוצא באלה. בעקבות ה–SEC, מרבית הרגולטורים המערביים יצאו בהודעות דומות, וניתן לשער שכל הרגולטורים המרכזיים בעולם שוקדים עתה על גיבוש המדיניות הרגולטורית הראויה להסדרת התחום.

ומה ניתן לצפות לראות במסגרת מדיניות זו? כאן, ניתן להבחין בקשת רחבה של גישות. מצד אחד, בולטות מדינות כמו גיברלטר ואסטוניה, שמעודדות חברות העוסקות בתחום לבסס עצמן במדינה, ומאפשרות להן (או מתכוונות לאפשר להן) להנפיק לציבור מטבעות ואסימונים וירטואלים בפיקוח רגולטורי. מהעבר השני ניתן למצוא את קוריאה הדרומית וסין, שהחליטו פשוט לאסור את התופעה. בתווך ישנן מדינות סבלניות יותר להנפקה ושימוש במטבעות ואסימונים וירטואלים וישנן מדינות פחות סבלניות.

מטבע וירטואלי צילום: שאטרסטוק

והיכן נמצאת ישראל בקשת הזו? יו"ר רשות ניירות ערך הקודם, פרופ' שמואל האוזר, כינס ועדה שתדון בעניין ותגבש המלצותיה, וסביר להניח כי המלצות אלה תתפרסמנה בעתיד הקרוב. בינתיים, התבטא יו"ר הרשות בכמה הזדמנויות בחריפות כנגד המטבעות הוירטואלים והנפקתם, תוך שהוא משווה את הפעילות הזו להפעלת זירות מסחר באופציות בינאריות – פעילות שהוצאה מחוץ לחוק במדינת ישראל.

בהקשר זה, פעל יו"ר הרשות כדי למנוע מחברות הנסחרות בבורסה לפתח פעילות הקשורה למטבעות ואסימונים וירטואלים. אם לשפוט על פי התבטאויות אלה, נראה שמדינת ישראל היא אך כפסעמהליכה בדרכה של סין, מדינה שספק רב אם צריכה לשמש לנו כמודל לחיקוי. כולי תקווה כי יו"ר הרשות החדשה, הגב' ענת גואטה, תוביל את הרשות בדרך אחרת. אסור להשוות גיוסי כסף עבור מיזמים טכנולוגיים שיכולים לקדם את טכנולוגיית הבלוקצ'יין בעולם למפעילות של זירות למסחר באופציות בינאריות. אין קשר בין שני העולמות האלה. אמנם, בין החברות המגייסות כספים במסגרת ICO ישנם נוכלים, אך בנוכלים צריך להתמודד באמצעות אכיפה, לא באמצעות רגולציה.

רגולציה נועדה לטפל בכשלי שוק, ובכך לנטרל או לצמצם את ההשלכות של כשלים אלה. כך למשל, אחד הסיכונים המשמעותיים ביותר הכרוכים בשימוש במטבעות וירטואלים הוא החשש מהלבנת הון. הפתרון לבעיה הוא הטלת חובת זיהוי על כל משקיע ב-ICO, וחובה על קביעת כללי ציות ונהלים פנימיים להתמודדות עם משקיעים בעלי פרופיל סיכון גבוה יותר.

סיכון נוסף הוא החשש מגניבת תמורת ההנפקה באמצעות חדירה לארנק הדיגיטלי שבו מאוחסן הכסף הווירטואלי שהתקבל מהמשקיעים. הפתרון לבעיה הוא בהטלת חובות הקשורים להגנת הסייבר הנדרשת או באחסון חלק או כל תמורת ההנפקה ב"אחסון קר" – כלומר בכספת וירטואלית שאינה מחוברת למרשתת. תחום נוסף שניתן להסדיר הוא את סטנדרט הגילוי הנדרש במסמכי ההנפקה, ובייחוד באותו WhitePaper המתאר את המיזם, המטבע או האסימון המונפקים וייעודם.

במילים אחרות, על הרגולטורים בעולם, בישראל בתוכם, להסדיר את התחום, לא לחסל אותו. טכנולוגיית הבלוקצ'יין נמצאת בתחילת דרכה, ואני מאמין כי בין החברות המנפיקות מטבעות ואסימונים וירטואליים בתהליך של ICO נמצאות החברות אשר יצעידו את הטכנולוגיה הזו קדימה, ויביאו להתפתחויות טכנולוגיות שישנו את חיינו.

תפקידו של הרגולטור הוא להגן על ציבור המשקיעים, אך אין פירוש הדבר כי יש לאסור באופן מוחלט הנפקת מטבעות בדרך של ICO, בדיוק באותו אופן שצה"ל, האמון על הגנת הציבור הישראלי מפני אויביו, אינו נועל את הציבור במקלטים תת קרקעיים ונח על זרי הדפנה כי עתה הציבור מוגן. יש תועלות חברתיות גדולות אשר הופקו ויופקו מהמטבעות והאסימונים הוירטואלים, ועל הרגולטורים מוטל האתגר הגדול לאפשר הפקת תועלות אלה תוך הגנה על עניינו של הציבור.