רשתות האופנה הבינוניות משלמות את המחיר

קריסת הוניגמן מלמדת יותר מכל על הקשיים של חברות בינוניות. בעוד חברות ענק זוכות להטבות והקלות מצד הקניונים מכיוון שהן שוכרות אלפי מטרים רבועים בכל קניון, רשתות אופנה ישראליות – בינוניות וקטנות – משלמות את המחיר.

רשתות הוניגמן ויפו תל אביב, שנכנסו השבוע להקפאת הליכים צילום: אריאל בשור, יריב כץ

הונגימן מפעילה רשת של 137 חנויות בקניונים, ומרבית החנויות שלה פרוסות על שטח שנע בין 100 ל־150 מ"ר. בשנים האחרונות, מתוך ניסיון להתמודד עם ענקיות האופנה הבינלאומיות שפלשו לישראל והקימו חנויות ענק בקניונים, עם מחלקות לכל המשפחה ובמחירים זולים, החלו החברות הישראליות כמו פוקס, קסטרו, רנואר וגם קבוצת גוטקס – יבואנית של מותגים בינלאומיים, להגדיל את שטחי המסחר ולהציע תחת קורת גג אחת מחלקות לנשים, גברים וילדים. התפתחות מסוג זה הגדילה מצד אחד את הפעילות ואת כוחן של הרשתות אל מול הקניונים, ומצד שני הקטינה להן את הוצאות התפעול שכן תפעול של חנות אחת, גם אם היא גדולה במיוחד, זול יותר מתפעול של שלוש חנויות לשלושה מותגים.

במגמה הפוכה הולכות ונעלמות מהנוף הקמעונאי חנויות הביניים, של 100 מ"ר או קצת יותר, כמו אלה שמפעילה הוניגמן. רשתות אלה לא השכילו להגדיל את החנויות ל־600 מ"ר ומעלה כמו שעושות בימים אלה קסטרו וזארה, ומצד שני גם לא הקטינו את שטחי המסחר ל־70 מ"ר וכך יוצא שהרשתות הגדולות יכולות לדרוש ואף מקבלות שכר דירה מופחת, והרשתות הבינוניות שמשלמות מאות שקלים למ"ר, מתקשות לעמוד בנטל השכירויות.