הרפורמה בחברת החשמל - רק חצי עבודה
התנאי ההכרחי להצלחת הרפורמה הוא נחישות מצד הרגולטור, שחייב לוודא שלמרות ניגוד האינטרסים המובנה, החברה תמלא חובתה עפ"י החוק ולא תגרור רגליים בפיתוח רשתות ההולכה והחלוקה
08:0617.02.18
חוק משק החשמל, שנחקק כבר בשנת 1996, קבע שהפעילות במשק החשמל תפוצל למקטעים שונים. לפי החוק חברת החשמל לא תוכל לעסוק גם בייצור, גם בהולכה, גם בחלוקה וגם בניהול המערכת, ובהתאם בכל מקטע תבוצע הפעילות על ידי גוף עצמאי ונפרד.
קראו עוד בכלכליסט:
- עידן עופר וענקית צרפתית לוטשים עיניים לתחנות הכוח
- ועד חברת החשמל: מיהרנו לוותר למדינה על הקרקעות
- הרפורמה בחברת החשמל לא תאושר מחר בממשלה
חברת ההולכה, לדוגמה, תתרכז בפיתוח רשת ההולכה, באופן שיאפשר הקמתן של תחנות כוח פרטיות וחיבורן לרשת החשמל, מבלי שיש לה כל אינטרס לזרז פיתוח מקטעים מסוימים ברשת על חשבון מקטעים אחרים. באופן זה אף לא תהיה כל אפשרות לסבסוד צולב בין הפעילות במקטעים השונים.
הבעיה היא שמאז ועד היום לא השכילה ממשלת ישראל להביא לקיום הוראות החוק. כמעט כל ממשלה חדשה שקמה, וכל שר חדש שנכנס לתפקיד, ניסו להמציא את הגלגל מחדש בניסיון להביא ליישום רפורמה מעט שונה במשק החשמל, וזאת במקום לממש את הרפורמה האופטימלית שהותוותה כבר במסגרת החוק. במקום לממש את החזון שנקבע בחוק משק החשמל, שאין חולק שהוא האופטימלי, רפורמות עולות ויורדות מהשולחן, החסמים צומחים והפוטנציאל לא ממומש.
רפורמה חלקית
עשרים שנה לאחר החוק, השכילו ממשלת ישראל, חברת החשמל ונציגות ועד העובדים להסכים על רפורמה חלקית אשר על אף העיכובים שבדרך צפויה היא לצאת בתיקונים קלים בקרוב. על פי הרפורמה מנהל המערכת וחלק מאגף תכנון, פיתוח וטכנולוגיה (תפ"ט), יופרדו מחברת החשמל ויהפכו לחברה עצמאית; החברה תמכור ארבע תחנות כוח, אך תבנה שתי תחנות חדשות העושות שימוש בגז טבעי; חלקה של חברת החשמל במקטע האספקה יקטן והיא תישאר מונופול מוחלט בתחום ההולכה והחלוקה. גם ממשלת ישראל מכירה בכך שהתכנית לא אידיאלית, אך היא טוענת שעדיף להגיע להסכמה וליישם אותה.
מימין: יפתח רון טל יו"ר חברת החשמל, יובל שטייניץ שר האנרגיה ומיקו צרפתי יו"ר ועד העובדים צילום: טל שחר, אוראל כהן, בועז אופנהיים
אמנם ניתוק אגף התכנון והפיתוח, שאחראי על תכנון רשת ההולכה, מחברת החשמל עשוי להסיר את החשש של שיקולים זרים באופן שיאפשר לפתוח את השוק לתחנות כוח פרטיות, אך ברור שאין די בכך. מי שאמון על פיתוח רשת ההולכה בפועל אינם דווקא המחלקות שיופרטו, אלא חברת החשמל. אם אותה חברת הולכה תתעכב בבניית הקו, לא ניתן יהיה להקים את תחנת הכוח הפרטית. לכן רק ניתוק מוחלט בין הייצור להולכה יכול להסיר לחלוטין את ניגוד האינטרסים. זו רק דוגמה אחת לבעיה שהרפורמה לא נותנת לה מענה מספיק.
התנאי ההכרחי להצלחת הרפורמה הוא נחישות מצד הרגולטור, שחייב לוודא שלמרות ניגוד האינטרסים המובנה, חברת החשמל תמלא חובתה על פי דין ולא תגרור רגליים בפיתוח רשתות ההולכה והחלוקה. במסגרת זו, חייב הרגולטור לאמץ כלים שיאפשרו לו לפתח רשתות אלה בדרכים חלופיות, אם יתברר שחברת החשמל לא מבצעת זאת כראוי בעצמה.
בנוסף, על מנת שלא נמצא עצמנו במצב בו בסופו של דבר במסגרת הרפורמה לא זו בלבד שחברת החשמל לא יוצאת ממקטע הייצור, אלא שהיא אף מגדילה את חלקה במקטע זה, חייב הרגולטור להתנות את הקמת היחידות החדשות על ידי חברת החשמל בכך שתמכור קודם לכן את התחנות הישנות באופן שיאפשר להקים במקביל תחנות כוח פרטיות. רק רגולטור נחוש ונטול פניות יביא לכך שהרפורמה הנוכחית לא תושלך לפח האשפה של ההיסטוריה, יחד עם קודמותיה.
הכותב, עו"ד עמית קריספין, שותף במשרד קריספין רובינשטיין בלכר ושות'. הוא ישתתף בוועידה הלאומית לאנרגיה שתערך ב-27.2
