שיטת הפטורים: מס מלא זה לחלשים

היממה האחרונה הציגה לאזרחי ישראל את הפנים המכוערות של אחד מכלי המדיניות הנפוצים במערכת המס הישראלית: הטבות המס, או בשפה פחות מכובסת "פטורים". במוקד ההמלצות שפרסמה המשטרה בפרשת 1000 עומד הפטור הגורף ממס הכנסה שהמדינה מעניקה לעולים חדשים ולתושבים חוזרים ‑ והמאמצים שראש הממשלה נתניהו עשה, לכאורה, כדי להאריך את תוקפו ב־10 שנים נוספות.

כמה מיליונים או מיליארדים הפסידה המדינה מהפטור הזה, שנהנים ממנו בעיקר אנשים עתירי הון כמו ארנון מילצ'ן וטדי שגיא? אין לנו מושג, כי המחוקקים שהעניקו את הפטור הזה גם פטרו את משלמי המס, באופן חריג, מדיווח על הכנסותיהם. וכשאין דיווח ‑ אין גם אומדן של היקף המתנה.

במקרה של הטבת מס מקוממת אחרת, אנחנו יודעים לאמוד את גודל הנזק. בדצמבר האחרון התעוררו אזרחי ישראל לגלות שחברת טבע, שנהנתה במשך שנים מפטור עצום ממס הכנסה במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, החליטה למחוק מחצית מפעילותה בישראל. התחנונים של ראש הממשלה ושל שר האוצר משה כחלון לא הועילו. על הפטור לטבע הפסידה המדינה בסך הכל 18 מיליארד שקל.

דוגמה שלישית ומפתיעה, אולי, לפטור בלתי צודק, קיבלנו ביום שבו פורסמו המלצות המשטרה. עם אישור מתווה הנכים חשף האוצר את עלות הפטור ממס הכנסה שניתן לבעלי מוגבלויות: 1.15 מיליארד שקל. מה שמקומם כל כך בהטבה הזאת הוא האופן שבו היא מתחלקת ‑ 93% ממנה מגיע לחברי החמישון העליון (שני שלישים ‑ לעצמאים ולחברות בבעלות נכים). המשמעות: כמה אלפי נכים בעלי אמצעים מקבלים מתנה ששווה כמו העלאת הקצבאות ל־250 אלף הנכים הנותרים יחד.

חלוקה עקומה

המכנה המשותף לשלושת המקרים ברור: הנהנים העיקריים, והכמעט בלעדיים, מאותן הטבות הן החברות והקבוצות הכי חזקות במשק.

יתרה מזו, יש מעט מאוד מידע על היקף ההטבות, והמעט שיש מתקבל בפיגור גדול ‑ כאשר ההטבה כבר ניתנה וקשה לשנות אותה. זו הסיבה שהכלכלנים הבכירים ממליצים בחום להימנע ככל האפשר מהטבות כאלה. במקום מתנות כאלה, הם מציעים להוריד את שיעור המס לכלל הציבור.

באוצר נוהגים לערוך חישוב מעניין: כמה אפשר היה להפחית את שיעור המס לכלל האוכלוסיה, אילו היו מבטלים את כל הפטורים שניתנים היום, לרבות במס הכנסה ובמסים עקיפים. לפי האומדן ל־2019, ביטול כל הפטורים המיוחדים היה מאפשר להפחית את המע"מ ל־3% בלבד.

שימו לב מה כותב הכלכלן הראשי באוצר יואל נווה על ההשלכות ההרסניות של השימוש בכלים האלה: "החיסרון הגדול של הטבות המס הוא היעדר דיון ציבורי אודות התועלת שבהן". זאת משום שבניגוד לתקציב המדינה, רוב ההטבות האלה כלל אינן נבחנות ומאושרות באופן תקופתי. נווה מוסיף שהטבות המס האלה מכבידות את נטל המס על שאר האוכלוסיה: "הן מעוותות את חלוקת הנטל, מסבכות את חוקי המס, מעודדות התחמקות מתשלום מס אמת, פוגעות ברווחת כלל הציבור במשק ומסתירות את ההיקף האמיתי של מעורבות הממשלה במשק".

כשאין צדק, אין אמון

אם נווה היה כותב את דבריו אחרי גיבוש המלצות המשטרה בתיק 1000, הוא יכול היה להוסיף שפטורים כאלה גם פוגעים קשות באמון הציבור במערכות המס – דבר מסוכן ביותר לאיתנותה ולתפקודה התקין של כלכלת ישראל. נראה שבמקרה של הפטורים, לא צריך לחכות להכרעות הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה. צריכים לבחון אותם לעומק, לבטח להגביל אותם בזמן, ואם יש צורך ‑ לבטלם.

המנהל הנוכחי של רשות המסים, משה אשר, היה מתנגד נחרץ של הפטורים, וחרת על דגלו מאבק נוסף: המלחמה בהון השחור. בסעיף השני הוא זכה להצלחה כבירה, הרבה בזכות הסיוע של האמריקאים והאירופים. אבל הטבות מושחתות כמו חוק מילצ'ן הוא לא הצליח לבטל.

בעוד כמה שבועות ייכנס לתפקידו מנהל חדש ברשות המסים. המועמד המוביל הוא ערן יעקב ‑ אדם שגדל ברשות המסים וכיהן כמנהל המקצועי שלה לפני שהתמנה לממונה על השכר. יעקב ידוע בסלידתו העמוקה מהפטורים. ראוי שהוא ירים את נס המרד בהם, כמו אשר בהון השחור. אם יתמיד במאבק הזה, שנשכח מאז שובו של נתניהו לראשות הממשלה, אולי נראה סוף־סוף את סופם.