"השימוש בגז חסך כסף לחברת החשמל, אבל יש בעיה במחיר"

לא פחות מ־42 מיליארד שקל מוטלים על הכף באחת התובענות הייצוגיות הגדולות בתולדות המדינה, שהדיון בהכרה בה נפתח אתמול בבית המשפט המחוזי בלוד.

התובע, משה ניזרי, לקוח של חברת החשמל, טוען ששותפות הגז תמר ניצלה את מעמדה כמונופול כדי לגבות מחיר גז גבוה מדי שמתגלגל לכיסם של הצרכנים באמצעות תעריף החשמל. כמה גבוה? עורכי דינו של ניזרי יצחק יערי וגלעד ברנע זימנו לדוכן שני עדים ‑ רואה החשבון אילן שגב והמומחה לכלכלת נפט פרופ' ג'יימס סמית' ‑ במטרה להוכיח שחברת החשמל משלמת היום לזכייניות הגז יותר מכפליים מהמחיר הריאלי. בעוד שהזכייניות גובות ממנה כ־6 דולר ליחידת אנרגיה, המחיר ההוגן הוא, לטענת התובעים, לא יותר מ־2.5 עד 3 דולר. אם בית המשפט יחליט להכיר בנזרי כתובע ייצוגי, ואם טענתו תתקבל ‑ ההליך עשוי להוזיל את חשבון החשמל לכלל אזרחי ישראל.

הדיון בלוד נראה כמו פגישת מחזור של מאבקי הגז בשנים האחרונות: אותם עורכי דין, אותם מנכ"לים של חברות הגז, ואותם פעילים חברתיים שהתיישבו בפינה לראות שוב איך ‑ לכאורה ‑ גנבו מאתנו את אוצרות הטבע. מצעד העדים המומחים, מטעם התביעה ומטעם ההגנה, יימשך גם היום ובמהלך ושבוע הבא. השיא צפוי בחודש מרץ, כשההגנה תזמן לעדות את מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי ואת ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור.

גז זה לא סלט ירקות

ראשון הנחקרים מטעם התביעה היה רו"ח אילן שגב, שהתבקש לנתח את חוזה הגז של חברת החשמל. שגב טען שעל כל מיליארד מ"ק שחברת החשמל צורכת בתחנות הכוח, היא משלמת תשלום־יתר של כ־125 מיליון שקל. מאחר שבחוזה הגז הבסיסי, חברת החשמל התחייבה לרכוש 42.5 מיליארד מ"ק, הציבור סופג עלות עודפת של מיליארדי שקלים. לדעתו, חזרה למחיר הוגן מבחינה כלכלית תחסוך לכל בית אב בארץ 1,500 שקל בשנה.

מימין: רו"ח אילן שגב ופרופ' ג'יימס סמית'. יום קשה בבית המשפט צילום: עמית שעל

עו"ד רובי בכר, אחד מנציגי ההגנה, ניסה לקעקע את הניתוח של שגב, ואף חילץ ממנו אמירה כללית שלפיה חברת החשמל חסכה מיליארדי שקלים בשנה מעצם המעבר מפחם או סולר לגז טבעי. בכר טען שיש לשקלל את התועלות הכלכליות והסביבתיות של השימוש בגז לעומת המחיר שהיא משלמת. שגב ענה: "אתה משווה בין עגבניות למלפפונים. זה ששיניתי את תמהיל הסלט לא אומר שהגז הטבעי יותר זול". לדבריו, המעבר לגז אמנם חסך 650 מיליון דולר לחברת החשמל ‑ "אבל יש בעיה נפרדת גם איתו".

כמה גדולה הטעות בחישוב?

גולת הכותרת של הדיון היתה הופעתו מטעם התביעה של פרופ' ג'יימס סמית', מומחה עם ותק של 40 שנה בכלכלת גז ונפט, בעל תואר שלישי בתחום מאוניברסיטת הארוורד. סמית' הוא מהאחראים לגיבוש מודל תמחור חלופי לזה של שותפות תמר. סמית' בנה את המודל תוך השוואה להיקף המכירות ולעלויות הפיתוח של פרויקטים דומים בחו"ל לשיטתו, התשואה הראויה על הפרויקט היא כשליש מהנוכחית (21%). לדעתו, הוצאות הפיתוח כוסו במהירות תוך ניצול מעמדו המונופוליסטי של תמר. לכן, הוא מסיק, מחיר הגז חייב להיות כ-2.5 דולר ליחידת אנרגיה ‑ כ-60% פחות המחיר שחברת החשמל משלמת כיום.

עו"ד צבי אגמון, נציג ההגנה, פצח בשורת טיעונים והיקשים שנועדו לקעקע את המודל של סמית'. להפתעת הנוכחים, אגמון הצליח להוכיח שעלויות הקידוח בחישוב של סמית' נגזרו ממידע שהיה לו על מאגר תמר בשלב ההפקה הסופית - נפח של כ־310 מיליארד מ"ק - שעה שבמועד החישוב, ההערכה הידועה עמדה על כ־88 מיליארד מ"ק בלבד. "אף אחד בתמר לא חשב בתחילת יום העבודה על המאגר שהוא יכיל יותר מ־300 מיליארד מ"ק", הטיח אגמון, "את זה גילו רק שנים אחר כך, ולכן המחיר שלך חייב להיות שונה". סמית', חצי מובך, ענה: "אין לי פה מחשבון אבל אני מוכן לעשות את החישוב ולחזור אליך". אגמון קפץ על ההזדמנות: "כבר חישבתי עבורך, והמסקנה היא שהמחיר הוא 5 דולר". סמית' הודה שהמחיר אכן יעלה בשיעור כלשהו.

אגמון המשיך והשווה את המחיר בישראל למחיר הגבוה של הגז בכמה מדינות אחרות. סמית' ענה שאגמון אינו מכיר את השוק, שכן גורמים רבים משפיעים על מחיר הגז במדינה, ובהם מיסוי ורגולציה. אגמון: "אתה מגיע לכאן וטוען שהמחיר שלנו צריך להיות 2.4$, כשבכל העולם המחירים גבוהים בעשרות אחוזים". סמית' השיב: "לא בחנתי מדינות אחרות, רק את השוק האמריקאי".