בלמ"ס גילו את הטעות לפני שנה, אך לא תיקנו

מקור הטעות של הלמ"ס הוא בשיטת איסוף הנתונים, שבה משתמשים מאז 2005, ושהחלה לשבש את המדד ב־2008. הלמ"ס עקבה רק אחרי שוכרים ותיקים בדירות ואחר העלייה בשכר הדירה שלהם בעת שחידשו חוזה מדי שנה. בעת עזיבת הדירה, המעקב אחר שכר הדירה הסתיים, זאת אף שמועד החלפת השוכרים הוא גם המועד שבו בדרך כלל נוטים בעלי הדירות להעלות את שכר הדירה באופן משמעותי.

החוקר עופר רז־דרור, שמכהן כיום כסמנכ"ל במשרד התקשורת ושגילה את הטעות, הביא את הממצאים לוועדה המייעצת ללמ"ס, שהוא עצמו אחד מחבריה. הגוף, שהוקם לפני שנה וחצי ובראשו עומד ד"ר דני בן־שחר מאוניברסיטת תל־אביב, בדק את הממצאים ומצא אותם אמינים. אנשי הלמ"ס היו שותפים להליך הבדיקה.

בעקבות הממצאים המטרידים גיבשה הוועדה יחד עם אנשי הלמ"ס את השינוי הנדרש בדרך איסוף הנתונים, כך שניתן יהיה לעקוב אחר מחירי השכירות בדירות גם לאחר שהתחלף בהן שוכר.

עופר רז דרור צילום: משרד התקשורת

הדבר צפוי להיעשות על ידי איתור שמו של השוכר החדש בדירה באמצעות הנתונים שמתעדכנים אצל חברת החשמל. על פי רוב, חשבון החשמל נרשם על שם הדיירים. לפי השינוי, במקרים שבהם שם הדיירים לא עודכן בחברת החשמל, פוקדים של הלמ"ס יישלחו פיזית אל הדירה כדי לאתר את הדייר החדש ולשאול אותו מה גובה השכירות שהוא משלם.

לצורך יישום שיטת המעקב החדשה, הלמ"ס כבר הודיעה לאוצר כי יהיה עליה לגייס פוקדים חדשים בעלות של 250 אלף שקל בשנה.

האם נפלו פגמים בחישוב כל רכיב הדיור במדד?

אמנם מדובר בטעות מביכה ועקרונית, אך על פניו ההשפעה שלה על המדד עשויה להיות זניחה, בשל חלקו הקטן יחסית של מדד מחירי השכירות. חלקו של הדיור במדד עומד על 25%. פרט למחירי השכירות, הדיור כולל גם רכיב שנקרא עלות שירותי דירות בבעלות, שחלקו במדד עומד על 19.3%.

מכיוון שגם חלק זה נמדד על ידי הלמ"ס, ייתכן כי גם בו נפלו טעויות במהלך השנים. עם זאת, בלמ"ס טוענים כי חלק זה לא הושפע מהשיבוש שהתגלה במדד מחירי השכירות, משום שבפלח זה ההתייקרות חושבה בעקבות מעבר דירה.

עבודת הדוקטורט שהובילה לטלטלה בלמ"ס

קצה החוט הראשון שהוביל את רז־דרור לגילוי הטעות שהובילה לאחת הטלטלות הגדולות שידעה הלמ"ס בשנים האחרונות הוא עבודת הדוקטורט שלו, שאותה כתב במסגרת לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.

במסגרת המחקר שערך על שוק הדיור, גילה רז־דרור אנומליה שהתקשה ליישב: בשנים 2008—2015 מדד מחירי השכירות עלה בצורה מתונה יחסית (34%), בעוד מחיר ההשכרה הממוצע עלה בחדות (60%).

בדיקת המקור לפערים הללו הביאה להתחקות אחר הטעות באופן איסוף הנתונים של הלמ"ס, שיצרה פער של עשרות נקודות האחוז בין שיעור ההתייקרות המדווח — 34% — לשיעור ההתייקרות בפועל באותה תקופה שעמד על 60%.