שכר נאמני מגה: השופט שם גבול לחזירות

שילה לא מסתפק בעצם ההפחתה הדרמטית של השכר, אלא מותח ביקורת חריפה ברורה ונוקבת נגד התעוזה שהיתה לשלושה להעלות על הכתב ולהגיש לו דרישת שכר בסכום כזה וכותב שצריך "להצטער" על כך שהנאמנים לא השכילו מלכתחילה לבקש הרבה הרבה פחות.

נאמני מגה רו"ח גבי טרבלסי, עו"ד אודי גינדס ועו"ד אמיר ברטוב צילום: עמית שעל

ההחלטה של שילה היתה כמובן מחויבת המציאות, אך הוא דאג להעביר גם מסר ברור וחשוב לנאמני מגה ולנאמנים בתיקים שעוד יבואו, שהניסיון לשגר לחלל האוויר דרישת שכר הזויה כדי לקבל לבסוף חצי או רבע מתוכה ‑ היא טקטיקה פסולה שתיכשל.

הרמז הברור ביותר לכך הוא הסירוב של השופט שילה ליישר קו עם המלצת הכנ”רית סיגל יעקבי ולפסוק לטובת השלושה 28 מיליון שקל, שהם כמעט חצי ממה שלפי השופט מתקבל מחישוב לפי תקנות השכר. שילה כתב שגם הסכום הזה גבוה מדי בעיניו והוא מפחית אותו בכ־10% נוספים.

הכנ"רית סיגל יעקבי. המלצה מפרגנת מדי

הנימוקים של שילה והאמירות שבחר לכתוב בפסק הדין חושפות עד כמה הצליחו שלושת הנאמנים להרגיז אותו בכל הקשור לדרישת שכר הטרחה שלהם. עם זאת, אמירה אחת של שילה נותרת מטרידה במיוחד ומתייחסת להסכם הפשרה בין מגה לרבוע כחול.

שילה לא רק שלא התרשם מטענות הנאמנים שאלמלא הפשרה שהשיגו רבוע כחול עוד היתה עלולה לרוקן את קופת הנושים, אלא הזכיר לנאמנים את הטענות שהציגו נגד רבוע כחול וואמר כי "דומה שתביעתה של מגה נגד רבוע היתה בעלת סיכויים טובים יותר". בכך רמז שהפשרה של הנאמנים היתה יכולה להיות טובה יותר עבור נושי מגה.

הנושא היחיד ששילה נמנע מלמצות מול הנאמנים היה אי הדיוקים בהצהרות שמסרו לבית המשפט. שילה סקר אמנם את ההליכים סביב דרישת השכר וציין שהנאמנים אמרו שסיימו להכריע בתביעות החוב כשבפועל המצב היה שונה, אך הדברים נכתבו ללא הבעת הסתייגות מהתנהלותם החריגה. כך קיצץ שילה בשכרם ואף מתח עליהם ביקורת, אך נזהר שלא לסבך אותם מעבר לכך.