מי עיכב את חקיקת החוק להגדלת קצבאות הנכים, ומה היה האינטרס שלו?

ארגוני הנכים

איך מגיעים להסכם עם ציבור לא מיוצג

הפעימה הראשונה בהעלאת קצבאות הנכים היתה אמורה להתבצע ביום ראשון השבוע. בפועל, בגלל אי־הסכמות, הנכים קיבלו תוספת של שמונה שקלים בחודש, במקום השקלים שהובטחו להם.

הממשלה מראה סימני אי־יציבות ובחירות יכולות להתרגש עלינו מוקדם מהמתוכנן. זה אומר שהנכים צריכים לעגן בחוק בהקדם האפשרי את מה שכבר השיגו: תוספת של 4.2 מיליארד שקל לקצבאות על גבי ארבע פעימות בארבע שנים. אם הממשלה תיפול, הם עלולים לאבד הכל.

אחת הבעיות העיקריות במאבק על הקצבאות היא שלא ברור מי מייצג את הנכים. מדובר בשורה ארוכה של ארגונים, ביניהם פעילים יריבים, שאינם מסכימים ביניהם. כך למשל, רבים מפעילי הנכים, כמו למשל ארגון הנכים הופכים לפנתרים, מתנגדים למתווה ניסנקורן־ביטן־שמחון שהושג בספטמבר ודורשים להשוות את הקצבה לשכר המינימום.

לכאורה, חלוקת תפקידים לארגון הטוב והארגון הרע טובה למאבק ולכוח המיקוח. אלא שהמריבות הפנימיות הללו תרמו לא מעט לעיכוב באישור החוק. בישיבת ועדת העבודה והרווחה ב־5 בינואר פרצה תגרה אלימה בין נציגי הנכים, כשאחד מהם אף ניסה לדקור את השני בעט. הישיבה פוצצה. מגיש הצעת החוק המקורית להעלאת הקצבאות, יו"ר סיעת מרצ ח"כ אילן גילאון, קרא אז לנציגי הנכים: "חבורה של אנשים אנוכיים. אגואיסטים. אתם רוצים רק פרסום".

הפגנת הנכים בספטמבר 2017. גם ההישגים המעטים עלולים להתפוגג צילום: עמית שאבי

בפגישה שנערכה לפני שבועיים בין שר האוצר משה כחלון ושר הרווחה חיים כץ לבין נציגי "הנכים הופכים לפנתרים", אחד הנכים דרש לייעד את כל הכסף מהפעימה הראשונה והשנייה להעלאת הקצבאות. משמעות הדבר: נכים שזקוקים לקצבת ניידות, עיוורים וילדים נכים לא יקבלו את תוספות המיועדות להם. סביר להניח שאותו דובר ייצג בעיקר את עצמו, אבל גם זו חלק מהבעיה: איך סוגרים משא ומתן עם ציבור שלא ברור מי מייצג אותו.

שר הרווחה חיים כץ

ניסה להרחיב את החוק, אבל בינתיים עיכב אותו

גם אתמול (ב'), כמו פעמים רבות קודמות, הצעת חוק קצבאות הנכים היתה אמורה להגיע לוועדת שרים לחקיקה, ומיד אחר כך לקריאה ראשונה במליאת הכנסת. וגם אתמול היא לא הגיעה. בגלגולה הנוכחי, הסאגה הזאת נמשכת כבר ארבעה חודשים. ושוב, כמו בכל הפעמים הקודמות בסיבוב הזה, הסיבה היתה מחלוקת בין משרדי האוצר והרווחה.

גורם מרכזי שמעכב את חקיקת התוספת לקצבאות והעברתן לנכים היא המחלוקת על דרישות שהציב שר הרווחה חיים כץ. מאז ספטמבר כץ דורש לשלב בחוק גם נכים קשישים, עיוורים וילדים שסובלים מנכות - אוכלוסיות שלא נכללו בהסכם שגיבש יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן עם הנכים ושקיבל את ברכת שר האוצר.

חודשיים לאחר מכן, כאשר כץ ראה שהוא לא מצליח להגיע להבנות עם האוצר על הדרישה, הוא החליט להתמרד והגיש מתווה משלו להסכם הנכים. המחלוקות בין הצדדים נסובו במשך שבועות ארוכים סביב המתווה הזה, שכולל יותר אוכלוסיות ולכן יקר יותר למדינה.

חיים כץ. לא הפעיל איומים צילום: אלכס קולומויסקי

כץ טוען שאי אפשר להתעלם מהאוכלוסיות הנוספות, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה משפטית. לטענתו, הבעיה כולה נובעת מכך שהוא ואנשי ביטוח לאומי לא שותפו בתהליך גיבוש ההסכם.

התוצאה בפועל היתה שבכל פעם שוועדת העבודה והרווחה של הכנסת התכנסה בחודשיים האחרונים כדי לאשר הצעת חוק שתעגן סוף סוף את הקצבאות, חברי הוועדה קיבלו לידיהם שתי הצעות חוק שונות. באחת נוסח של משרד העבודה ובשנייה נוסח של משרד האוצר. בכל אחת מהישיבות הכפילות הזאת הובילה בדיוק לאותה תוצאה: החברים התפזרו בלי להצביע.

בטענות של כץ יש לא מעט היגיון. המערכת הפוליטית נוטה לקבל אותן, כולל הטענה שיש מכשול משפטי בהעלאת הקצבאות בלי לכלול בהן את הקשישים.

ובכל זאת, נשאלת השאלה אם לא היה עדיף להעביר את ההסכם לפני חודשיים ולדון במחלוקות אחר כך, או לכל הפחות תוך כדי דיונים בכנסת על הצעת חוק שכבר נכנסה למסלול אישור. זו ודאי חלופה טובה יותר מדיונים אינסופיים בין האוצר למשרד הרווחה שמובילים לכלום ולשום דבר.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. כץ מתנגד למתווה שאישר צילום: יובל חן

לאורך כל חודשי המשבר שוב ושוב עולה השאלה: איך זה שנושאים כמו חוק המרכולים, חוק ההמלצות או חוק התאגיד, שאינם נוגעים לרווחתם המיידית של מאות אלפי אנשים, עוברים בכנסת ורק קצבאות הנכים לא. התשובה היא כנראה שלא היה אף אחד שיאיים בפירוק הקואליציה עבור הנכים. הם זוכים לים סימפתיה אבל למעט מאוד תמיכה פוליטית. מה היה קורה אם, למשל, השר כץ היה מגייס קבוצה של אנשי הליכוד שתיעדר מהצבעה על חוק שחשוב למפלגת כולנו? סביר להניח שהנכים כבר היו מקבלים את הקצבאות המוגדלות.

ככה זה בפוליטיקה. לא מספיק תמיכה, צריך גם מי שיאיים.

שחר אילן

פקידי האוצר

סירבו לתת לנכים את מה שהשרים קיבלו בקלות

פקידי האוצר הם הגורם המרכזי שמונע סיכום על קצבאות הנכים. לכאורה, הם הסכימו למתווה של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, ח"כ דוד ביטן ויועצו הכלכלי של ראש הממשלה אבי שמחון. בפועל, שני דברים מונעים מהם להסכים לדרישות הנכים.

הראשון: הדרישה לתקצב כבר עכשיו את כל ההסכם, שאמור להתבצע בארבע פעימות, בעלות של 4.2 מיליארד שקל. מבחינת פקידי האוצר, עדיף לעגן את הפעימות של 2018 ו־2019 בחוק כעת ולהסכים שבאופן עקרוני תינתן תוספת של כ־2 מיליארד שקל בתקציב של השנים 2020 ו־2021.

ראש אגף תקציבים באוצר מרידור (מימין) ומנכ"ל משרד האוצר באב"ד צילומים: עמית שאבי, אוראל כהן

ארגוני הנכים, מצדם, יודעים שקביעה כזו, ללא הקצאה תקציבית כבר עכשיו, לא שווה הרבה יותר מהבטחה על הקרח. כל הסכם קואליציוני חדש או תוכנית נטו חדשה יכולים לדרוס ההבטחות הללו.

מנגד, האוצר בבעיה, שכן החוק קובע כי הפקידים לא יכולים לקבל החלטות תקציביות בלי שאותר להן מקור תקציבי. בלי קשר לנכים, כבר עכשיו מסתמן פער גדול בין צד ההוצאות לצד ההכנסות בשנים הקרובות, ובאוצר עוד לא יודעים איך לסגור אותו. גם כל תוכניות נטו של שר האוצר משה כחלון, למשל, מתוקצבות רק עד סוף השנה או לכל היותר עד סוף 2019.

הסוגיה השנייה היא הצמדת הקצבאות לשכר הממוצע במשק. משרד האוצר הכריז כי הוא מקבל סיכום מסוף ספטמבר, שלפיו תהיה הצמדה לשכר המינימום החל ב־2021.

אלא שההחלטה לגבי ההצמדה לשכר הממוצע בהצעה שאושרה על ידי הממשלה עמומה, ורק קובעת שהנושא ייבחן. מבחינת האוצר, הצמדת הקצבאות לשכר הממוצע בעייתית מאוד. יתר הקצבאות בישראל צמודות למדד המחירים, והצמדה לשכר תייצר תקדים, כזה שיגרור השלכות תקציביות שגם באוצר עוד לא יודעים לאמוד.

השיקולים הללו מקוממים במיוחד לאור העובדה שממש לאחרונה השרים הצמידו את השכר שהם עצמם מקבלים לשכר הממוצע במשק, ובכך הזניקו אותו ב־5,000 שקל בחודש. מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד מקדם כעת מהלך להצמדת שכר המנכ"לים לשכר הממוצע. בנוסף, יש הבדל בין שכר לבין קצבה. בהיקפים המדוברים גם נראות ציבורית אמורה להוות שיקול, בעיקר כשהשכר של בעלי המשרה המדוברים אינו נמוך כלל וכלל.

אחת הסיבות העיקריות לפערים ולסחבת היא שהדרג המקצועי באוצר לא שולב כלל בהסכם המקורי להעלאת הקצבאות. כעת, כאשר המהלך נשזר בתקציב 2019, מי שנדרשים להוביל אותו הם הממונה על אגף תקציבים שאול מרידור והמנכ"ל באב"ד. השניים החליטו לפתוח מחדש את כל אותם סיכומים שנעשו שלא על דעתם, בעיקר דרך התחייבות עקרונית לגבי העתיד, כזאת שקשה לקבל כשרואים את המשחקים החשבונאיים שאגף תקציבים עושה כדי לסגור בכל פעם את התקציב הבא.

עמרי מילמן

הקרב על הקרדיט חגג, הנכים נשארו בלי כלום

תגובת הנגד היתה צפויה: נתניהו כינס את כל המעורבים בפרשה, לרבות כחלון ושר הרווחה חיים כץ, והודיע באופן חגיגי: הטיפול עובר אליי, יועצי הכלכלי אבי שמחון ינווט. שבועיים מאוחר יותר פסלו היועץ המשפטי של האוצר והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה את כל המסקנות שגיבש זליכה בטענה כי נפלו פגמים חמורים בתהליך.

נתניהו וכחלון. רה"מ שמע על המתווה בתקשורת איי אף פי

אלא שההמלצות של שמחון מעולם לא הוצגו. ספק אם תהליך גיבושן הסתיים. היו אלה ח"כ דוד ביטן ועמו השר כץ, שסגרו לבסוף עם נתניהו את הפרטים. המתווה שגיבשו, שיעלה לבסוף קרוב ל־6 מיליארד שקל, פספס לגמרי את מטרתו. במקום רפורמה במערך הסיוע לנכים, כזו שתכלול גם גזרים וגם מקלות, התקבלה חלוקת כספים לקצבאות, בניגוד למסקנות של זליכה, של שמחון של אגף תקציבים ושל כלכלני OECD שטרחו לחבר דו''ח בנושא.

מלחמת הקרדיטים נמשכה: נתניהו מיהר להכריז שבניגוד למה שכחלון החליט — הוא ייתן 4.2 מיליארד שקל. בעקבות זאת כחלון השיב מלחמה. פתאום הוא גילה את הפקידים, שהחלו להסביר בכנסת שחלק מהסיכומים שאליהם התחייב נתניהו אינם אפשריים. "אני רוצה להתנצל בפני הנכים. כל מה שסוכם נפתח מחדש", אמר מנכ"ל משרד האוצר שי באב''ד לפני כמה ימים בכנסת.

בשורה התחתונה, כחלון ונתניהו מסרבים להתמודד עם הסוגיה. אם אפילו אחד מהם היה מטיל את כובד משקלו, קצבאות הנכים כבר היו נסגרות. אבל הם מבינים שיהיה להם קשה לרשום ניצחון במערכה הזו, ולכן הם מעדיפים לא להיות בחזית. אחרי הבלגן עם זליכה ושמחון, הם החליטו לתת לביטן וליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן להגיע להסכמות, ואחר כך נתנו לכץ ולפקידים באוצר להתקוטט על הביצוע. בינתיים נתניהו מעדיף לטוס ממדינה למדינה, וכחלון מתמקד נטו בתוכניות נטו למיניהן. כנראה שכותרת של נטו נכים לא מספיקה מחמיאה לו.

אדריאן פילוט ועמרי מילמן