סערה בחוף פלמחים

"חברים, אנו עומדים לפני רגע משמעותי בחיי קהילת פלמחים: ההחלטה על הקליטה וזכאות בן ראשון למגרש. רבות הסברנו את הצעות ההחלטה, תוך קבלת הערות מחברים רבים. אולם כמה חברים, שאני תקווה שהם מיעוט, החליטו לפגוע בכם ופנו לאגודה לצדק חלוקתי ולקשת המזרחית, שפנו ליועץ המשפטי של המנהל. כנראה הכל מותר, גם לגרום נזק לכל חברי פלמחים. המענה האמיתי והיחיד לחברים שאין להם כבוד לחבריהם צריך להיות בהצבעה דמוקרטית בקלפי – הצבעה משמעותית בעד הצעת הוועד".

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

רק מי שמצוי בהוויה העכשווית של הקיבוצים יעריך את גודל הדרמה המסתתרת בשורות הללו, המופיעות במכתב ששלח באוקטובר האחרון יו"ר קיבוץ פלמחים, אלון שפיצר, לחברי הקיבוץ. 15 שנה לאחר בג"ץ הקרקעות (בג"ץ הקשת הדמוקרטית המזרחית), שהיה מהלומה של ממש לקיבוצים ולמושבים - הטענה שחברי קיבוץ חברו לקשת המזרחית כמוה כהאשמה בבגידה.

אולם במקרה זה היה הצדק עם שפיצר. קבוצת חברים המתנגדת למהלכים שהוא מקדם אכן פנתה לקשת המזרחית. והצדק היה עמו גם בעוד נקודה אחת: אזכור העניין (לצד גורמים נוספים) אכן הוביל לכך שבהצבעה, שנערכה יומיים לאחר שליחת אותו מכתב, זכתה הצעתו לרוב מוחץ, אף שחלקה נראה תמוה, אם להתנסח בעדינות, או אפילו בלתי חוקי ואבסורדי, כפי שטוענים המתנגדים.

המיקום המופלא שמסבך הכל

פלמחים נוסד ב־1949 על קו החוף, מדרום לראשון לציון. כמו במרבית הקיבוצים, גם כאן הוחלט על ביטול המודל השיתופי, ומאז 2004 פלמחים מוגדר "קיבוץ מתחדש". כיום חברות בקיבוץ 244 משפחות, מהן 25 מההתנחלות אלי סיני בגוש קטיף, שפונתה במסגרת תוכנית התנתקות. אלו הגיעו לקיבוץ כקהילה ובשנים האחרונות בונות בו את בתיהן. בסוף 2016 התגוררו בקיבוץ 650 תושבים.

צילום: צילום אוויר LOWSHOT - אילן ארד

ההחלטה שהציתה את הוויכוח המר בפלמחים הורכבה משני חלקים נפרדים, אותם החליט הוועד המנהל של הקיבוץ לכרוך יחד. החלק הראשון קובע שיוך פרטני של מגרשי המגורים לחברי הקיבוץ. את השיוך רשאי חבר ותיק לבצע במחיר מופחת של 33% משווי הקרקע; לעומתו, חבר חדש שזה עתה נקלט ירכוש את הקרקע

תמורת תשלום של 91% משוויה, כלומר כמעט במחיר השוק - ומחיר השוק בפלמחים גבוה מאד. הקיבוץ בנוי במדרון הגולש אל הים, ושורת המבנים המערבית ביותר בו צמודה לאחד החופים המרהיבים בארץ. העובדה שמיקומו הוא גם בלב אזורי הביקוש מזניקה את שווי הנכסים: בית סטנדרטי בקיבוץ עולה כמה מיליוני שקלים, ובתי הקו הראשון למים חוצים את ה־10 מיליון שקל. מכיוון שבתוך עשר שנים מיום השיוך הנכס יהיה סחיר לכל דבר ועניין, שווי ההטבה שבה יזכה חבר שירכוש מגרש בשליש מערכו הוא מיליוני שקלים.

וכאן מגיע החלק השני של ההחלטה, שהוצמד אל החלק הראשון וקובע מי זכאי להתקבל כחבר קיבוץ וליהנות מהטבת הענק. על פי ההחלטה, כל משק בית הנחשב כיום כחבר קיבוץ יוכל להגדיר כבר עתה את אחד מצאצאיו כ"בן ראשון", שבבוא היום יהיה זכאי לרכוש מגרש במחיר מופחת - זאת, גם אם נכון להיום מדובר בתינוק בן יומו. מאחר שבקיבוץ שכבה גדולה למדי של חברים בגילי 30–40, לא מדובר בתסריט מופרך. תמורת תשלום של 320 אלף שקל, עשרות משקי בית יוכלו לשריין כבר כיום לשריין לילדיהם הקטנים מגרש בשווי מיליוני שקלים, שאותו יוכלו לממש בעוד כ־20 שנה.

מצד שני, מי שמודר לחלוטין מההטבה הם מי שכיום אינם נחשבים חברי קיבוץ, גם אם חיו בו מלידתם ועד היום. אלה "הבנים השניים", שאחד מאחיהם כבר הוגדר כבן ראשון ובפניהם הדלת נחסמה.

קבוצה גדולה בהרבה הממודרת מקרקעות פלמחים היא כלל הציבור שאינו חבר בפלמחים, שכן ההחלטה מחלקת את עתודות הבנייה שמאפשרת תוכנית המתאר הארצית להמשך התפתחות פלמחים, בין חברי הקיבוץ וצאצאיהם, ללא קשר לשאלה מי מהם מעוניין לבנות את חייו במקום. מי שאינו משתייך למועדון הסגור הזה כיום לא יוכל להיקלט בו גם בעתיד.

העובדה שההקצאה אינה מחולקת באופן שווה לכולם יוצרת לא מעט מרמור בקרב החברים. לטענת המתנגדים, ההחלטה מיטיבה בעיקר עם כ־95 משקי בית שנקלטו לחברות בשנים האחרונות - קבוצה המורכבת מבנים ראשונים שהפכו בעצמם לחברים, ו־25 המשפחות ממפוני אלי סיני, שהתקבלו לחברות בקיבוץ עם פינוים מגוש קטיף. לכל אלה מעניקה ההחלטה, כבר בשנות חברותם הראשונות, את היכולת לשריין מגרש נוסף לבן ממשיך.

על ההחלטה המדוברת נעשתה כאמור הצבעה בקלפי הקיבוץ, אולם לדברי המתנגדים מדובר בברית אינטרסים בין אותם 70 בנים ראשונים שנקלטו לחברות לאחרונה, ובין 25 המשפחות מאילי סיני. שתי הקבוצות, לדבריהם, איחדו כוחות בקלפי. עוד הם טוענים כי המשותף לשתי הקבוצות הוא העובדה שהרוב המוחלט של ילדיהם הם קטינים.

פלמחים צילום: נמרוד בוסו

“זהו תקדים ראשון מסוגו בישראל, שמירה של מגרשים לקטינים עד להפיכתם לבגירים", טען גורם שעמו שוחחנו. לגבי מפוני אילי סיני הוסיף: "לא רק שאלה המפונים היחידים מגוש קטיף שהתיישבו בין גדרה לחדרה, על קרקעות ששוות מיליונים, אלא שעכשיו הם מקבלים מהמדינה הטבה נוספת של עוד 25 מגרשים, עשר שנים אחרי ההתנתקות ואחרי שהקיבוץ חדל להיות קיבוץ שיתופי. זה אירוני, אבל המפונים מגוש קטיף מפנים כעת את ילידי הקיבוץ מאדמותיהם".

לפני מספר שבועות, קבוצת המתנגדים להחלטה מקרב חברי הקיבוץ שלחה מכתב תלונה לרשם האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה. "ההחלטות החדשות מיטיבות עם אותה קבוצה של חברים חדשים ללא ותק כלל על פני קבוצת החברים הוותיקים בני גיל הביניים", לשון המכתב. "ההחלטות החדשות משאירות מחוץ לאפשרות הקליטה לחברות בני משק שהם 'בנים שניים', בגירים המעוניינים להיקלט לחברות ולבנות בקיבוץ פלמחים את ביתם על חשבונם. סיכויי קליטתם לחברות בקיבוץ הם אפסיים. תוצאת ההחלטות החדשות היא שהקיבוץ מאפשר לקבוצת החברים החדשים לשמור עבור ילדיה הקטינים מגרשים בהטבה לפרק זמן לא ברור, ואולי אף לשנים ארוכות. רוב 'הבנים הראשונים' שמצאו את עצמם לפתע זכאים לפי ההצעה החדשה הם קטינים, חלקם מתחת לגיל 10, אשר אינם כשירים כלל להתקבל לחברות. אך גם לכך נמצא פתרון: ההצעה קובעת שכל הבקשות וההתחייבויות יינתנו עבור הקטין על ידי הוריו. ההסדרים הם פנימיים, והמימוש מול רשות מקרקעי ישראל יעשה בעתיד הרחוק".

המדינה לא ממהרת לשום מקום

בעקבות פניית קבוצת המיעוט של חברי הקיבוץ החלו גם הקשת הדמוקרטית המזרחית והאגודה לצדק חלוקתי לפעול לסיכול ההחלטה שקיבלו חברי פלמחים. באוקטובר פנו שני הגופים אל היועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל, עו"ד יעקב קוינט (כיום מנהל רשות החברות הממשלתיות), ואל היועץ המשפטי של התנועה הקיבוצית, עו"ד מיכי דרורי. בפנייתם כתבו כי "לאחרונה התקבלו מספר פניות בעניין קיבוץ פלמחים, אשר מעוררות סוגיות של חלוקת קרקעות בלתי צודקת ומנוגדת להחלטות מועצה ולנהלים הקיימים. כך לדוגמה, לפי אחת הפניות שהתקבלו, הקיבוץ מתכוון להקצות קרקעות לבנים או בנות ממשיכים, כשכמאה מאלה נמצאים בטווח הגילים שבין שנה לעשר שנים. פנייה אחרת מעלה תהיות באשר להליכי קבלת בנים חדשים לקיבוץ, שידוע כי הוא מצוי בהליך של הפרטה ושיוך נכסים, כך שעולה חשש שהמטרה בבסיס הליכי קבלת חברים וחברות חדשים היא הענקת הטבות עודפות לבני משפחה, בניגוד להוראות הדין".

עו"ד מיכי דרורי: "המדינה דוחפת בכוח לשיוך מגרשים, ויוצרת קרע בין אנשים שאינם מיליונרים ורוצים להיות חברי קיבוץ, ובין הבנים הממשיכים שרוצים להמשיך את ההורים שלהם. כל ניגודי העניינים האלה שטופים במחירי נדל"ן דמיוניים"

בשיחה עם מנכ"לית הקשת המזרחית יעל בן־יפת היא תוקפת: "ההליך נראה כמיועד להפקת רווחי עתק מהקרקע, ללא אישור וללא כל פיקוח מצד המדינה. הקצאת המגרשים בקיבוץ צריכה להיעשות בשקיפות ותוך קביעת קריטריונים ברורים. בכל פעם שמתעורר דיון על זכויות בני הקיבוצים והמושבים בקרקע, אנחנו שומעים את הנימוק לפיו על ידי ההתיישבות הקרקע נשמרת בידי הלאום. בפועל מתגלה פעם אחר פעם שהמוטיבציה המרכזית בהיצמדות לקרקע היא צבירת נדל"ן והון. איפה נשמע דבר כזה שהורים משריינים לתינוק מגרש בשווי מיליוני שקלים? האבסורד אף גדול יותר שכן מדובר בכלל בקרקע מדינה השייכת לכל הציבור. זו החלטה שנוגדת את ההיגיון ואת השכל הישר. זה נראה רע מאוד, ואנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי שההחלטה שמקדמים חברי פלמחים לא תצא לפועל".

רשות מקרקעי ישראל הגיבה לפנייה שלכם?

"מאז הפנייה שנעשתה באוקטובר לא קיבלנו כל תגובה רשמית. התחושה היא שהמדינה לא לחוצה, ושהעניין לא מצוי במקום גבוה בסדר העדיפות".

עו"ד דרורי רואה את הדברים אחרת לחלוטין. החטא הקדמון, לדבריו, הוא בכלל של המדינה, שדוחפת את בני הקיבוצים לסיטואציות בלתי אפשריות. "המדינה, ובעיקר רשות מקרקעי ישראל, דוחפת בכוח לשיוך מגרשים ומבצעת הפרטה כפויה באגרסיביות. מציבים את השיוך כתנאי לכך שקיבוצים יוכלו להתרחב ולהגדיל את מספר הדירות בהם, וכך הופכים את שטח הקיבוץ לסחורה נדל"נית. במושבים אנחנו רואים אותו דבר, מחפשים דרכים למסחר את המגורים. הרי נחלה היא משק חקלאי, היא לא רק וילה, והרשות דוחפת בכוח לכיוון הנדל"ן. בפעילות החקלאית מתעללים, הופכים אותה ללא כדאית, אבל את מסחור הקרקע למגורים מעודדים לטובת בעלי הון שמחפשים אחוזות בכפר. אז אצלנו בקיבוצים אין אחוזות, יש רק דירות. אצלנו לאוליגרך רוסי או לשרי אריסון אין מה לחפש, כי בסוף מה שיש זה רק דירה אחת למשפחה אחת, וזו סחורה למתעשרים 'בינוניים', עורכי דין או הייטקיסטים.

"גורלם של קיבוצים במרכז הארץ שעושים שיוך דירות, פעמים רבות באופן כפוי על ידי הרשות שדוחפת לכך בכוח, נחרץ למעשה. הם כולם בדרך להפוך ליישובים קהילתיים ברמות מחיר שהאוכלוסייה המקורית לא תוכל לעמוד בהן. זו הטרגדיה של פלמחים. אני לא יודע אם חברי פלמחים קיבלו את ההחלטה הטובה ביותר שניתן היה לקבל, אבל אני בטוח שהמניע להחלטה הזו הוא בין היתר דאגה עמוקה ליכולת של הדור הבא להמשיך להתגורר בקיבוץ על רקע המחירים הגבוהים מאוד של הקרקע".

מלכודת ושמה שיוך קרקעות

כדי להבין את הדילמה שבתוכה התקבלה החלטת השיוך, כדאי לפרט את האפשרויות שעומדות כיום בפני קיבוצים המבקשים להסדיר את מעמדם בקרקע מול מוסדות המדינה. נקודת המוצא של הקיבוצים, שכזכור נוסדו כקולקטיבים סוציאליסטיים, היא היעדר רכוש פרטי, ובכלל זה היעדר בעלות פרטית על קרקע או מבנה. העיקרון היה שכלל משאבי הקיבוץ השתייכו לכלל החברים, ולכאורה זה היה המצב גם בכל הנוגע לנדל"ן. למה רק לכאורה? מאחר שהבעלים הפורמליים של קרקעות הקיבוץ הוא המדינה, והקיבוץ אינו אלא חוכר. זהו, אגב, המצב גם בקיבוצים שנוסדו לפני קום המדינה.

בעשורים הראשונים של המדינה, כשהקיבוצים היו בשר מבשרה של מפלגת השלטון מפא"י, השאלה אם הקרקע שייכת לקיבוץ או למדינה היתה כמעט חסרת חשיבות: הקיבוצים היו חופשיים להתנהל במשבצת הקרקע שקיבלו, ובכלל זה לבנות דירות חדשות לבני הקיבוץ או לחברים חדשים ואף אזורי תעשייה, מסחר ותעסוקה, בלי שמישהו חשב להצר את צעדיהם. עבור קיבוצים הממוקמים במרכז הארץ, החופש הזה תורגם לעשרות ואף מאות מיליוני שקלים. אך המציאות הפוליטית השתנתה מאז, ועל חופש מהסוג הזה הקיבוצים יכולים רק לחלום. נקודת המפנה המרכזית היתה בג"ץ הקשת הדמוקרטית המזרחית, שב־2002 העלה לראשונה על נס את המונח "צדק חלוקתי". בעקבותיו השתנתה הגישה של מוסדות המדינה, ובעיקר משרד המשפטים, משרד האוצר ורשות מקרקעי ישראל. את האמפתיה הבסיסית והדימוי החיובי שממנו נהנו הקיבוצים במשך עשרות שנים, שהביאו להחלטות שהיטיבו עמם מבחינה נדל"נית, החליפה גישה הרבה פחות אוהדת, וכעת נתונים הקיבוצים לרגולציה הדוקה הרבה יותר מצד הבעלים הפורמלי של הקרקע, רשות מקרקעי ישראל.

רחוב בהרחבה של פלמחים. מאבק בין הוותיקים למשפחות שנקלטו בשנים האחרונות צילום: עמית שעל

אז נקודת המוצא היא כאמור היעדר שיוך של דירות, ומגורים משותפים על משבצת קרקע החכורה בחוזה ארוך טווח מהמדינה. רוב רובם של הקיבוצים, כולל כאלה שכבר עברו הפרטה מבחינת יכולתם של החברים להתנהל בחופשיות מבחינה כלכלית, עדיין מצויים בסטטוס הזה, אך לדברי עו"ד דרורי, אפשרות זו טומנת בחובה סיכון לחברים. "המשמעות היא שאם חבר עוזב את הקיבוץ או הולך לעולמו – הדירה שלו חוזרת לקיבוץ. אם הוא עוזב את הקיבוץ הוא חסר יכולת לקנות דירה חלופית, ואם הוא הולך לעולמו הוא לא משאיר דבר לילדיו". חיסרון נוסף של החלופה הזו, לדבריו, הוא קושי גדול מאוד של הקיבוץ להתרחב ולהוסיף יחידות דיור, אם טרם שייך את הקרקע.

מסיבות אלה הציבה המדינה שתי חלופות להסדרת מעמדם של הקיבוצים בקרקע. הראשונה היא חלופת השיוך הפרטני, שקיבוץ פלמחים מבקש כעת לבחור בה, ולפיה חברים ותיקים יכולים לרכוש את הקרקע שבה הם מתגוררים מהמדינה ב־33% משווייה, ואילו חברים חדשים שיבקשו להיקלט בקיבוץ, ירכשו את המגרש שבו יבנו את ביתם במחיר כמעט מלא. מאחר שהמשמעות של חלופה זו היא במידה רבה חיסולה של צורת החיים הקיבוצית, גיבשה המדינה עם התנועה הקיבוצית חלופה נוספת, השומרת באופן חלקי על ערכי הקולקטיביזם, והיא חלופת האגודה, שלפיה במקום שכל חבר יתנהל באופן אישי מול המדינה וירכוש את הזכויות במגרש שלו, יפעל הקיבוץ כקבוצה לרכישת כלל הקרקעות.

ואולם לדברי עו"ד דרורי, שינויים של הרגע האחרון שביצעה רשות מקרקעי ישראל בנוסח ההחלטה הפכו אותה ללא רלוונטית עבור קיבוצים במרכז הארץ. "הרעיון היה לרכוש זכויות מופחתות. לא לאפשר לחברים לנצל את מלוא שווי השוק של הקרקע, אבל גם לשלם פחות. המדינה אמרה 'לא, גם פה תצטרכו לשלם מלא'. בקיבוץ עם שווי קרקע כמו פלמחים זה דמיוני לחשוב שקיבוץ מסוגל לעשות את זה. ולכן חלופת האגודה לא רלוונטית שם, והם נותרו רק עם האופציה של השיוך הפרטני".

ועדיין, רבים מחברי הקיבוץ הוותיקים טוענים שהדבר נעשה בצורה מעוותת.

"חברי פלמחים נקרעים, כל אחד לפי הסיטואציה שהוא נקלע לתוכה. המטרה שלנו היא לסייע לקיבוץ לקבל את ההחלטות הטובות ביותר. אני לא בטוח שההחלטה הזו היא הטובה ביותר, אבל זו זכותם המלאה, והיה ברור לנו שכל הכרעה שהם לא יקבלו תהיה מתוך ברירות גרועות. המדיניות של המינהל יוצרת את הקרע הזה בין הרצון לשמור על הקיבוץ פתוח לקליטה - לאפשר לאנשים שרוצים להיות חברי קיבוץ והם לא נדל"ניסטים ולא מיליונרים להיות חברי קיבוץ - ובין הרצון לאפשר לבנים להמשיך את המפעל של ההורים שלהם. לכן נוצרה פה ערימה של ניגודי עניינים, שכולם שטופים במחירי נדל"ן בלתי אפשריים. הקיבוץ נקלע למצב שקשה לו מאוד לצאת ממנו".

לקבוע כבר היום שיוך קרקע לקטינים שיוכלו לנצל אותה בעוד 20 שנה נשמע סביר בעיניך?

"זה בין הקיבוץ למינהל. אני לא רוצה להיות פרשן".

נתקלת כבר בהחלטה כזו?

"אין עוד קיבוץ שאני מכיר שקיבל החלטה כזו".

תגובות: "הכל לפי התקנון"

על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לשוחח על הנעשה בקיבוץ ישירות עם חברי פלמחים המתנגדים להחלטה, רובם סירבו לשתף פעולה, ואחד מהם ציין כי "האווירה בקיבוץ מתוחה מספיק גם כך".

אלון שפיצר, יו"ר ועד קיבוץ פלמחים, מסר בתגובה: "ראשית, לדעתי אין מקום לדיון ציבורי בנושא פרטי של חברי קיבוץ פלמחים. החל מהקמת היישוב מצאו חברי פלמחים את פרנסתם מקרבתם לים וכן מחקלאות ומתעשייה. אולם ב־2004, עקב משבר כלכלי קשה, נותר הקיבוץ ללא מקורות הכנסה רבים, ללא תעשייה וללא משאבים כספיים, ובעקבות זאת הופרט הקיבוץ ומוגדר כיום כקיבוץ מתחדש.

"ב־15 השנים האחרונות פלמחים קלט לחברות כ־90 בנים וכן 25 משפחות ממפוני היישוב אלי סיני שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות, שהתקבלו לקיבוץ כחברים לכל דבר ועניין. מאז 2012 נוקטת רשות מקרקעי ישראל מדיניות שאינה מאפשרת לנקלטים חדשים לחברות בקיבוץ לבנות ללא ביצוע שיוך דירות. מכורח מציאות זו הנקלטים החדשים לא יכולים כיום לבנות את בתיהם בקיבוץ, ולפיכך נאלצנו להקפיא לא רק את הבנייה לחברים חדשים, אלא גם את הקליטה לחברות.

"לכן כיום, כדי לאפשר את המשך הקליטה והבנייה בקיבוץ, החלטנו על יישום השיוך בדרך של קליטת בן אחד למשפחה, תוך שמירה על עקרון השוויון בין החברים ועל מתן אפשרות לבנים בגירים רבים, כולל אלה של מפוני גוש קטיף, להיקלט לחברות בקיבוץ ולבנות את ביתם ביישוב. ההחלטה התקבלה ברוב של למעלה מ־78% מהמצביעים, המבטא תמיכה גורפת של חברי הקיבוץ.

"יצוין כי רוב הבנים יוכלו להתקבל לחברות מיד לאחר יישום השיוך שכן יהיו בגירים במועד זה. נוסח ההחלטה אינו מאפשר קליטה לחברות של בנים שהוריהם אינם מתגוררים בקיבוץ ואינו מתיר העברת זכויות מכל סוג שהוא בבית שייבנה על ידי הבנים לתקופה של לפחות עשר שנים לאחר סיום הבנייה.

"כל ההליך של קבלת ההחלטה לווה בייעוץ משפטי צמוד. אין מדובר ב'שריון מגרשים', אלא בזכות של בן אחד לכל בית אב של חברים להיקלט לחברות גם בעתיד, ככל שהמשפחה תמשיך להיות חברה בקיבוץ ואף תתגורר בקיבוץ ותהיה חלק מקהילת הקיבוץ. אדגיש כי אין תשלום לקיבוץ עבור מגרשים. מדובר בפיקדון הנועד להבטיח תשלום לרשות מקרקעי ישראל לפי החלטותיה ותשלום איזונים לחברים הוותיקים".

מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "עד כה לא התקבלה ברשות מקרקעי ישראל פנייה לשיוך מקיבוץ פלמחים. מבדיקת הרשות אף לא התקבלו תלונות פרטניות בקשר להליכי השיוך בקיבוץ. ב־29 באוקטובר 2017, במענה לפניית האגודה לצדק חלוקתי ולקשת הדמוקרטית המזרחית, ביקשנו להמציא לנו את הפניות הספציפיות כדי להתייחס בהתאם. עד היום לא הומצא חומר נוסף.

"הקיבוץ רשאי לבקש לבצע שיוך של מגרשי המגורים בהתאם להחלטות המועצה ולנוהלי הרשות התקפים במועד הבקשה. לצורך כך נדרש הקיבוץ להעביר רשימה של חברי הקיבוץ הזכאים לשיוך מגרש לפי החלטת המועצה. הליך הקבלה לחברות מתבצע בהתאם לתקנון הקיבוץ ובפיקוח רשם האגודות השיתופיות".