תעלומת מות עדת המפתח במשפט אי.די.בי: מה הכריע את ענבל ציון רגע לפני מתן העדות

לכולם היה ברור שמשפט הדיבידנדים של אי.די.בי שנפתח שלשום יהיה טעון ומורכב. אבל איש לא תיאר לעצמו עד כמה. ערב קודם לדיון הראשון בבית המשפט נודע כי עדת מפתח, מזכירת החברה לשעבר ענבל ציון, נמצאה מתה בדירתה במוות טרגי פתאומי.

ציון אמנם לא היתה בעלת סמכות אופרטיבית באי.די.בי ולא ניצבה בעמדה של קבלת החלטות. אולם בשנות עבודתה בחברה, בין 2006 ל־2010, היא היתה, מתוקף תפקידה, צומת מרכזי של מידע ותפעול. ציון הכירה את כולם וידעה על כל מהלך והחלטה שהתקבלו באי.די.בי, אז בשליטת נוחי דנקנר. כמזכירת החברה עברו דרכה החומרים הרגישים שעומדים כיום במרכז התביעה נגד בעלי השליטה, שנתבעים להשיב דיבידנדים בסכום עצום של 650 מיליון שקל. ספק אם יש מי שעדותו בהליך שהחל השבוע משמעותית יותר - וחשיבות העדות של ציון רק מעצימה את השאלות והתמיהות סביב נסיבות מותה.

מימין: עו"ד אופיר נאור, עו"ד יוסי בנקל ועו"ד יורם ראב"ד צילום: עמית שעל, אוראל כהן

"ישרה כמו סרגל"

ציון גדלה ברמת השרון, בת זקונים להוריה. במותה היתה בת 48, צעירה משמעותית משני אחיה המבוגרים. היא היתה קרובה לאחייניה, הן בגילה והן בקשר האישי ביניהם.

ציון למדה משפטים במחזור הראשון של המכללה למנהל, שפתחה מסלול אקדמי ב־1992. "היא היתה מוכשרת מאוד, וסיימה בין עשרת המצטיינים בבית הספר למשפטים שרק הוקם", משחזר ישראל מימון, לשעבר מזכיר הממשלה וכיום נשיא ארגון הבונדס, שלמד לצדה באותו מחזור. "אני זוכר שהתרשמתי מאוד מהמקצועיות שלה".

כעורכת דין עבדה במשך כמה שנים במשרד ראב"ד מגריזו, כשותפה. ראש המשרד, עו"ד יורם ראב"ד, היה עורך דינו הצמוד וחברו של דני דנקנר. "ענבל היתה סוג של גאון, בחורה מבריקה, עם יכולת ניתוח וכתיבה משפטית 'ללקק את האצבעות', מספר ראב"ד. "היה לה ידע רחב מאוד, והיא היתה וורקוהולית עם שאיפה אדירה לפרפקציוניזם". עו"ד יוסי בנקל שעבד עימה במשרד, אומר כי היא היתה "אשת מקצוע מהמעלה הראשונה. ישרה כמו סרגל".

העבודה שאבה אותה באופן טוטאלי וב־2006 החליטה לשנות אווירה, בלי לעזוב את המקצוע, ופרשה מהמשרד. זמן לא רב אחרי שעזבה, הגיעה לאי.די.בי. "חיים גבריאלי, אז משנה למנכ"ל (ולימים מנכ"ל החברה), הביא אותה", אומר מי שהכיר אותה אז. "גם שם באו לידי ביטוי המקצוענות והפרפקציוניזם שלה. המסמכים שהוציאה תחת ידה היו מושלמים".

קרוב משפחה של ענבל ציון: אפשר היה לדחות את העדות שלה. היא לא רצתה שיוטל רבב במקצועיות שלה, והעדות באה בעיתוי מאוד קשה מבחינתה" צילום: באדיבות IIA ישראל

אבל גם העבודה כמזכירת אי.די.בי באותן שנים התבררה כאינטנסיבית מאוד. "היא עבדה תחת לחץ, שהוא אופייני בחברות גדולות, ובוודאי במי שהיתה חברת האחזקה הגדולה בישראל אז", אומר אותו גורם. "אצלה הלחץ התבטא בטרנס של עבודה, וכולם התפעלו מהמסירות ומהמקצועיות שלה".

מאי.די.בי יצאה ציון ב־2010, שנתיים לפני "הנפקת החברים" המפורסמת ושלוש שנים לפני שדנקנר איבד את השליטה בחברה. היא עברה לפאזה העצמאית בחייה, הקימה את דירקטיקה, חברה שהתמחתה בעריכת השתלמויות ובתוכניות הכשרה לדירקטורים, נושאי משרה ומנהלים. בין היתר הועברו ההכשרות במסגרת המרכז הישראלי לניהול ובתוכנית של האוניברסיטה העברית. במקביל הקימה וניהלה את האתר "עניין חברתי", בנושאי חברות וממשל תאגידי. באתר של דירקטיקה נמנים בין לקוחותיה כלל ביטוח, לאומי פרטנרס, התעשייה האווירית ורמי לוי.

"היא בנתה תוכנית כלכלית מסודרת כשיצאה לעצמאות", מספר מכר. "יכול להיות שבזמן האחרון היא לא לגמרי עלתה יפה כפי שרצתה, למרות שכולם אמרו שהיא מרצה בחסד. בשלב כלשהו היא התקשרה וביקשה את עזרתי לגבי מקומות שתוכל להרצות בהם וחיבורים שאוכל לעשות עבורה וניסיתי לסייע. ענבל היתה בודדה, אבל תמיד שידרה חיוניות ושמחת חיים".

עו"ד יורם ראב"ד: ענבל היתה סוג של גאון, בחורה מבריקה, עם יכולת ניתוח וכתיבה משפטית 'ללקק את האצבעות'. היה לה ידע רחב מאוד והיא היתה וורקוהולית" צילום: עמית שעל

"יכול להכניס לחוסר שקט"

התביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי הנאמנים שביצעו את הסדר החוב באי.די.בי, החזירה למעשה את ציון לשנותיה בחברה. "הסיפור של העדות הלחיץ אותה, ועושה רושם שזה מעמד שלא כל כך רצתה להיות בו, הרי היא בעצמה נתנה הרצאות בנושא של אחריות דירקטורים", אומרת מכרה שלה. "נכון שהיא שועלה, מיומנת מאוד משפטית, והיא גם לא זאת שקיבלה החלטות בחברה, כך שלא היתה לה אחריות. ועדיין, העדות על התקופה ההיא יכולה להכניס לחוסר שקט. אולי היא פרשה את זה כמשהו שיכול להעיב על המקצועיות שלה. ואולי זה רק הצטרף לתקופה רעה שהיא היתה שרויה בה".

עד כמה היתה חשובה עדותה?

"הנתבעים מאוד מפחדים מהעדות שמסרה, כי מה שאמרה סותר לחלוטין את מה שהם אמרו בתצהירים שלהם", אומר עו"ד אופיר נאור, המייצג את התובעים.

באילו נסיבות היא מסרה את דבריה?

"בעבר קיבלתי מבית המשפט מינוי לחקור את נסיבות קריסת אי.די.בי, במקביל לניהול התביעה. במסגרת הזאת ביקשתי מענבל ציון להגיע אלי למשרד ולספר". הפגישה הזאת התקיימה לפני כשנה וחצי. "היא הגיעה מלווה בעורך הדין שלה (אהרון מיכאלי), ואמרה לי דברים שהוקלטו. כעת אני רוצה להשמיע אותם לבית המשפט, אבל הנתבעים מאוד מפחדים ומתנגדים לשימוש בעדות ההיא. ההליך סביב זה יגיע כנראה לעליון".

היא היתה לחוצה באופן מיוחד כשנפגשתם?

"לא יודע לענות על זה".

"היא אמנם לא קיבלה החלטות, אבל אפשר לשער שהועמדה בלחץ כחלק מהניסיון להוציא כסף מחברות הביטוח" (במסגרת ביטוח אחריות נושאי משרה), אומר גורם המקורב לאחד הנתבעים, אך מבקש להבהיר כי לא עמד עמה בקשר בעת האחרונה ולכן אינו יכול להעיד על תחושותיה.

"לא נראה לי בשום אופן שהסיטואציה המשפטית הכריעה אותה", אומר אדם שהכיר את ציון בנסיבות מקצועיות. הנתבעים הם בעלי השליטה ודירקטורים שקיבלו את ההחלטות על חלוקת הדיבידנדים. היא לא היתה חלק מכל זה ולא נשאה בשום אחריות. היא רק דיווחה, שיקפה את מה שהחברה החליטה. נכון שאף אחד לא אוהב להיות מזומן לעדות, אבל מכאן ועד המעשה הכי קיצוני שאפשר לדמיין המרחק אדיר. כבר שמונה שנים בערך שהיא לא באי.די.בי, כך שקשה לי לחשוב על קשר רגשי משמעותי היום".

אחד ממקורביה מצייר תמונה מעט שונה. "הכנה לעדות ועדות זו סיטואציה מלחיצה וקשה לאדם שלא מורגל בזה, לא נעים להיות בחקירה, זה לא מצב נורמטיבי. אתה לא חווה את זה עד לפעם הראשונה שאתה עובר את זה. לקחת אדם שנמצא בסיטואציה אישית ועדינה בחיים ולהעלות אותו על שולחן העדים בצורה כזאת, זה לא במקום, ולפעמים אפשר לוותר על זה".

לדבריו, "למיטב ידיעתי ביקשו ממנה רק בחודש האחרון לעלות לעדות, ואלה עורכי דין שידועים גם בחקירה הקשה שלהם, ידוע מה הם מייצגים ואיך ההופעות שלהם בבית משפט. יש להניח שידעה לאן היא הולכת, ולפעמים שוכחים שיש אנשים מאחורי הדברים האלה. אני מבין שאם מישהו לקח כסף מהציבור טבעי שיעלה לדוכן העדים. אבל אליה לא הגיע פסיק מה־650 מיליון שקל האלה. היא קורבן של הסיטואציה".

אמרה מפורשות שחששה להעיד?

"אולי התביישה להגיד את זה".

משבר לאחר מות האחיין

מכריה של ציון מעידים כי התקופה האחרונה היתה לא קלה מבחינתה. "היה לה קשה, אבל העדות לא היתה הדבר היחיד שהעיב", מספרת מכרה. "אחיין שלה, בנה של אחותה המבוגרת ממנה ב־17 שנה, נפטר לפני זמן לא רב ממחלה כשהיה בן 33. היא היתה מאוד קשורה אליו, סעדה אותו במעין הוספיס בית בביתה ביפו וטיפלה בו במסירות אין קץ. מותו היה משבר גדול מבחינתה".

בעקבות מותו היא הפסיקה ללכת לאירועים, ובשבת שעברה לא הגיעה לאירוע בר מצווה של עמית ותיק לעבודה וחבר קרוב שאליו היתה קשורה. "אני על הפנים", הודיעה לו כשבישרה שלא תוכל להגיע לאירוע. לדברי המכרה, "בתקופה האחרונה היא סיפרה שקשה לה, אבל המשיכה להתעניין באחרים ולשאול לשלומם".

גורמת שמעורה בהפעלת עמותת לילך לילדים בסיכון מספרת ש"אני מלווה את העמותה הרבה שנים, ופתאום לא מזמן ענבל צצה וניסתה לסייע לנו להשיג מימון להציל מועדונית בשכונת התקווה, היא עזרה בלפתוח דלתות, כולנו בעמותה התפעלנו מרוח הסערה שלה".

"האחיין היה כנראה בן המשפחה הכי קרוב אליה", אומר מכר, "אבל הכל ספקולציות בדיעבד. אי אפשר לדעת מה באמת מתחולל בנפשו של אדם".

"מאז שהאחיין מת היא היתה מאוד כאובה", אומרת חברה, "היא נלחמה על חייו, קראה מחקרים, והיתה לה תקווה שתמצא דרך להשאיר אותו בחיים. אני יכולה להבין שכאדם פרפקציוניסט, כישלון בניסיון להציל מישהו כה קרוב מלווה בכאב ובמפח נפש גדול. יכול להיות שהמשפט היה אולי עוד קש קטן ששבר אותה".

קרוב משפחה העריך שענבל ביקשה לדחות את מתן העדות שלה, בשל מצבה הנפשי הקשה והטראומה ממות האחיין. "מה שהיה חשוב לה זה להגן על כבודה המקצועי. היא לא לקחה כסף לכיס וזה לא משפט פלילי, ואפשר היה לדחות את העדות שלה. היא לא רצתה שיוטל רבב במקצועיות שלה. העדות באה בעיתוי מאוד קשה מבחינתה", אומר מקורב למשפחה. לדברי עו"ד בנקל, "כל ספקולציה המנסה לרמוז שהיא חששה להעיד כי היה לה מה להסתיר, ברור שאינה קשורה לאדם שאותו הכרתי".