ארצות הברית, עולם שלישי: ממדי העוני הקיצוני בלב המעצמה כמעט בלתי נתפסים

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

"אלה מראות שאתה פשוט לא מצפה לראות בארצות הברית", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט". "עבורנו כאב שיניים הוא משהו שאין דרך לחיות איתו, ואנחנו לא חושבים פעמיים לפני שאנחנו הולכים לרופא. אבל למרבית העניים בארצות הברית אין ביטוח בריאות, ודאי לא כזה שמכסה טיפולי שיניים. הם מסתובבים עם שיניים רקובות וריח רע מהפה. כשהכאב הופך בלתי נסבל הם הולכים לחדר מיון, ושם עוקרים להם את השן על חשבון משלם המיסים. במערב וירג’יניה יש קבוצה של רופאים מתנדבים שעולה על ואן ונוסעת לאיזורים מרוחקים כדי להעניק לעניים טיפול רפואי בסיסי. הם מטפלים בלמעלה מ־20 אלף איש בשנה, ומנסים להציל להם את השיניים. זה בלתי נתפס שבחברה כל כך מתקדמת, לא ברור שכל אחד זכאי לטיפול שיניים".

דרת רחוב בפילדלפיה, פנסילבניה. "כמעט בכל עיר במדינה זה פשע להיות הומלס" צילום: איי אף פי

"קפיטליזם משאיר אנשים מאחור ובמדינות אחרות במערב מבינים את זה ויש בהן רשת ביטחון חזקה. אבל כאן לא מסתכלים על עניים כבני אדם שראויים לחיות בכבוד ושהמדינה צריכה לעזור להם. עשרות שנים של תעמולה גרמו לרוב האמריקאים לשנוא את העניים, מה שדי אירוני בהתחשב בעובדה שחצי מהאוכלוסייה פה נמצאת רגע אחד מנפילה אל מתחת לקו העוני. יש מחקר שמראה כי 50% מהמשפחות באמריקה לא יכולות לארגן מעכשיו לעכשיו 400 דולר למקרה חירום".

אלסטון אסף את הנתונים מסמרי השיער הללו ורבים אחרים לדו"ח רשמי שחיבר עבור האו"ם, שבו הוא מכהן כשליח מיוחד לענייני עוני קיצוני. לקראת סוף כהונת ברק אובמה פנה אלסטון לממשל וביקש שיתוף פעולה בחקר העוני. הוא קיבל אישור ויצא למסע מחוף לחוף. ולהפתעתו, המינוי של טראמפ לא טרפד את המשך המחקר. לפני כחודש הוא פרסם את ממצאיו, שמראים עד כמה עצומה ומוזנחת היא החצר האחורית של האימפריה העשירה ביותר במערב השבע, ש־13% מהאוכלוסייה שלה - 40 מיליון איש - חיים בעוני, מתוכם 18.5 מיליון איש שרויים בעוני קיצוני. וזה באומדן שמרני.

לאס קרוסס, ניו מקסיקו צילום: איי אף פי

איך מגדירים "עוני קיצוני"?

"לפי הבנק העולמי, ההגדרה מתייחסת למי שיש להם פחות משני דולרים במזומן בכיס ליום".

שני דולרים ביום?

"ההנחה היא שאנשים כאלה מקבלים תמיכה ממשלתית כלשהי, ואוכלים בבתי תמחוי, אבל המזומן שיש להם הוא שני דולרים".

איך שורדים?

"בכל דרך. יש כאלה שמוכרים את תלושי המזון שלהם, מוכרים תרומות דם, יש כמובן תעשייה שלמה של זנות. עניים עושים הרבה דברים לא חוקיים כדי לשרוד. זה מלכוד שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו".

סקרמנטו, קליפורניה צילום: איי אף פי

עוד קובע הדו"ח כי שיעור התמותה של תינוקות בארצות הברית הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי; האמריקאים חיים פחות שנים וחולים יותר מתושבי כל דמוקרטיה עשירה אחרת; ארצות הברית מדורגת במקום 35 מתוך 37 חברות ה־OECD במדד שמשלב עוני ואי־שוויון; והיא במקום 36 בכל מה שקשור לגישה למים נקיים וסניטציה. עקב זאת 12 מיליון אמריקאים לפחות חיים עם זיהום טפילי מוזנח במערכת העיכול.

"יש מקומות בארצות הברית שבהם מחלות טרופיות, שכבר שכחנו מהן, עושות קאמבק", אומר אלסטון. "במאה ה־21 אנשים באלבמה סובלים מתולעים כי משפחות שלמות עושות צרכים בחצר. אין שירותים בבית והביוב זורם בחצרות. תולעים היתה בעיה קשה לפני מאה שנה, ועכשיו 38% מתושבי אלבמה סובלים מתולעים במערכת העיכול".

בסיור שנמשך שבועיים ביקר אלסטון בקליפורניה, מערב וירג'יניה, אלבמה, ג'ורג'יה ופורטו ריקו, ובסיומו נפגש עם חברי ממשל וקונגרס בוושינגטון. "ניסיתי לכסות כמה שיותר חלקים של האוכלוסייה האמריקאית", הוא אומר. "ראיינתי מאות אנשים במשך חודשים עוד לפני שיצאתי לדרך. קיבלתי מיילים מכל פינה באמריקה, למשל 'אתה הולך לאלבמה, אבל זה כלום לעומת מה שקורה היכן שאני גר'. רוב העוני החמור הוא במדינות שהמושלים שלהן שמרנים ופשוט לא חושבים שהמדינה צריכה לדאוג לעניים, אבל גם במדינות ליברליות יש דברים קשים מאוד".

ניו אורלינס, לואיזיאנה צילום: איי פי

בקליפורניה יש עוני קיצוני?

"ודאי. סקיד רואו בדאון טאון לוס אנג'לס הוא אזור שמשתרע על פני רחובות שלמים, שבהם פרוסים מאות אוהלים של הומלסים שחיים בתנאים בלתי נסבלים. נדהמתי כשראיתי את הכמות הזו, במיוחד כשזה ממש מתחת לגורדי השחקים המפוארים של העיר. בסן פרנסיסקו, מרכז עמק הסיליקון, ראיתי שוטרים אומרים להומלסית לזוז מהפינה שבה עמדה. היא שאלה את השוטר 'לאן אני יכולה ללכת?', והוא ענה לה 'לא יודע, רק זוזי'. בארצות הברית להיות עני זה כמעט עבירה על החוק. אני חושב שהדבר שהכי מרתיח אותי זה הקרימינליזציה של עוני.

"כמעט בכל עיר זה פשע להיות הומלס. אם אתה ישן ברחוב, זה פשע. לא נעים לראות הומלס משתין ברחוב, זה נכון, אבל מה בדיוק הוא אמור לעשות כשאין שירותים ציבוריים? כל אחת מהעבירות האלה מביאה איתה קנס. להומלס אין כסף לשלם אותו, הקנס גדל ומאה דולר נהפכים לכמה אלפים שכמובן הוא לא משלם, ואז זו כבר עבירה חמורה יותר, שבעקבותיה יילך לכלא. כשהוא יוצא ממנו הוא עדיין הומלס ועכשיו גם עם רקורד פלילי — מי ייתן לו עבודה? יש מקומות שבהם עבירות קטנות מביאות לביטול של רישיון הנהיגה. ברוב הערים אין תחבורה ציבורית סבירה, אז כשאתה לוקח מהעניים את רישיון הנהיגה, לקחת מהם את הדרך היחידה שיש להם להרוויח כסף. כל זה לא בא מהשמים, זאת מדיניות מכוונת".

לוס אנג'לס, קליפורניה צילום: גטי אימג'ס

המדינה עושה קופה מהחלשים

אחד הגילויים המדהימים בדו"ח של אלסטון הוא שמערכת הצדק מתנהלת כמו חברה עסקית שמשתמשת באכיפה כאמצעי להגברת תזרים הכנסות למדינה. "אחרי המהומות בפרגוסון בקיץ 2014 (בעקבות הזיכוי של השוטר שירה למוות בנער האפרו־אמריקאי מייקל בראון, צ"ש)", הוא אומר, "חקר משרד המשפטים את המשטרה שם וגילה שהיא נהפכה לארגון שהתמקד בהגדלת ההכנסות מהתושבים. מכיוון שהמדינה לא מוכנה להעלות מסים, היא מאלתרת דרכים אחרות להכניס כסף, והעניים משלמים את המחיר. שוטרים לא מתעסקים עם העשירים כי אלה יכולים להשיב מלחמה, אז הם רודפים אחרי העניים, עוצרים נהגים שחורים עשרות פעמים על כל שטות, וכל דבר כזה הוא דו"ח. אחר כך יש את נושא השחרור בערבות, שהוא תועבה ממש. השופטים באמריקה קובעים ערבויות גבוהות מאוד, אבל גם אלף דולר, שנחשבים ערבות נמוכה, הם סכום בלתי אפשרי להומלס. מערכת הצדק בנויה לטפל בעניים, מעט מאוד עשירים מרגישים את נחת זרועה".

עד כמה זה קשור לגזענות?

"זה כמובן חלק מהעניין. אבל עוד לפני הגזענות, בחברה האמריקאית נטמע נרטיב חזק ושגוי מאוד, שלפיו העשירים הם אלה שעובדים קשה ומחזיקים את הכלכלה, ואילו העניים הם לוזרים, רמאים שמנסים לחיות על חשבון משלמי המסים. כבר כמה עשורים שפוליטיקאים ציניים מציבים עניים מול עניים ומפרידים ביניהם על בסיס גזעי. האמריקאים בטוחים שכל העניים הם שחורים עצלים שיושבים בבית ובוהים בטלוויזיה 50 אינץ’ שקנו בדמי האבטלה. המציאות היא אחרת לגמרי".

אחת הטענות הנפוצות היא שאנשים מרמים כדי לחיות על חשבון מערכת הרווחה.

"זה מגוחך. תלושי מזון, למשל, הם תוכנית שהקונגרס אוהב מאוד לקצץ. אבל אני פגשתי אנשים שעובדים בוולמארט במשרה מלאה וחיים על תלושי מזון, כי המשכורת לא מאפשרת להם להיות מעל קו העוני. באופן כללי יש הבדל עצום בין האופן שבו האמריקאים מתייחסים להונאות בצמרת לעומת אלה שבתחתית. בשנים האחרונות, למשל, יש קיצוצים מסיביים בכוח האדם שאחראי לחקור עבירות מס של עשירים, אבל מצד אחר כולם מודאגים מאוד מהונאות במערכת הרווחה. ההונאות הגדולות ביותר מתבצעות על ידי עשירים, לא על ידי עניים".

ויש הטוענים שהעניים פשוט לא רוצים לעבוד.

"זה מגוחך עוד יותר. האמריקאים הם אנשים עם מוסר עבודה גבוה מאוד והרבה גאווה עצמית, אבל ארצות הברית היא מדינה שיש בה המון עובדים ולא מספיק דרישה לכוח אדם. מיליונים איבדו את העבודה שלהם לטובת מכונות, והממשלה לא מוכנה להשקיע בתוכניות להסבה מקצועית. יש הרבה נכים שלא יכולים לעבוד, אנשים עם בעיות נפשיות או עבר פלילי שלא משיגים עבודה. רק מעט מאוד עניים לא עובדים בגלל חוסר רצון. זו דמגוגיה מעליבה".

סיאטל, וושינגטון צילום: רויטרס

מרחיקים את העניים מהקלפי

כשהוא לא בדרכים בשליחות האו"ם, אלסטון משמש מרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטת NYU. הרזומה הנוצץ שלו נוצר במוסדות עילית, ובהם אוניברסיטאות ברקלי בקליפורניה ומלבורן באוסטרליה, האוניברסיטה האירופית בוונציה והרווארד. ב־1987 החל לעבוד בשלוחת זכויות האדם של האו"ם ולאחר מכן ביוניצ"ף. ב־2014 מונה לשליח מיוחד של האו"ם לענייני עוני קיצוני, ואחרי שהסתובב בכל המקומות שהתאפיינו בו ברחבי העולם, הוא החליט לפשפש בחצר האחורית של האימפריה הגדולה.

בסופו של דבר, קובע אלסטון, ארצות הברית מתעלמת במודע מתחתית הסולם הכלכלי והחברתי שלה, ומדובר בהחלטה פוליטית מכוונת ואכזרית. התהליך החל בשנות השמונים, תחת רונלד רייגן, שהדביק את סטיגמת "מלכת שירותי הרווחה" לאמהות שחורות חד־הוריות, אבל ההחמרה המשמעותית באה ב־1996, כשדווקא הנשיא הדמוקרטי בעל הלב הרחב ביל קלינטון העביר רפורמת רווחה שכללה קיצוצים אכזריים בכל התוכניות. אלה נמשכים עד היום.

"הממשל הנוכחי חושב שצריך לחתוך לגמרי את מערכת הרווחה", אומר אלסטון. "2018 תהיה שנה רעה מאוד בכל מה שקשור לעוני. את מבינה את עוצמת הכשל המוסרי כשאת רואה כמה חיילים משוחררים חיים ברחובות. האין זו חובתה של החברה להבטיח לחיילים שחזרו מהמלחמה בטראומה מינימום של חיים מכובדים? ארצות הברית יכולה לחסל את בעיית ההומלסים במהירות, היא פשוט לא רוצה לשים את הכסף. כשמגיעים לרמות הנמוכות ביותר של הכנסה, זאת כמעט מדינת עולם שלישי.

"בריאות, חינוך, מזון בסיסי ואפילו אינטרנט נחשבים מבחינת האו"ם זכויות יסוד, אבל בארצות הברית זו שפה שהממשלה באופן עקרוני לא מוכנה לקבל. נדרשו מאה שנה עד שנשיא אמריקאי בכלל העז לומר שטיפול רפואי הוא זכות, לא פריבילגיה".

אלסטון הגיש את הדו"ח שלו ממש במקביל לרפורמת המסים החדשה שהעביר הקונגרס הרפובליקני בסוף השנה. ואם הוא לא היה נסער מספיק, ההקלות העצומות שניתנו לעשירים על חשבון רשת הביטחון לעניים הרתיחו אותו ממש. "הרפורמה הזו היא מכה נוראית לעניים", הוא אומר. "זה הצעד הקיצוני ביותר שאפשר לדמיין בתקופה של אי־שוויון מסיבי. כדי לממן את זה הם מתכוונים לחתוך ברשת הביטחון, שגם כך היא מחוררת ולא עומדת בדרישות. אני חייב להודות שהתעמולה שלהם מוצלחת מאוד, מישהו זורק את המילה 'סוציאליזם' כדי לתאר משהו שאפילו לא קרוב לסוציאליזם, ואף אחד לא רוצה לשמוע יותר".

ההתנערות מהעניים צריכה להדאיג את כל שכבות האוכלוסייה, מבהיר אלסטון, בין היתר כי היא גם פוגעת בדמוקרטיה האמריקאית. "הדמוקרטיה האמריקאית נמצאת בסכנה כבר הרבה זמן. אחוז ההצבעה בה הוא הכי נמוך במדינות המפותחות, ויש מאמץ עילאי למנוע מאנשים מסוימים מאוד להצביע. למשל, מי שישב בכלא לא יכול להצביע. במדינה שכולאת יותר אנשים מכל מדינות המערב יחד, זה מספר עצום. ראיתי מקומות שהזיזו בהם את משרד הרישוי למיקום רחוק ככל האפשר מאזורים שבהם גרים עניים, כדי להקשות עליהם להשיג תעודת זהות שאיתה יוכלו להצביע. התוצאה היא שאלה שנפגעים הכי הרבה בידי המערכת לא יכולים להצביע נגדה".

או שהם יכולים, אבל אדישים מרוב ייאוש.

"כשאתה דואג כל היום איפה תישן בלילה ומהיכן תבוא הארוחה הבאה, אין לך כוח או חשק לעמוד שעות בתור כדי להצביע. עניים הם לא עצלנים או טיפשים, השיטה מתוכננת לדכא אותם. פוליטיקאי אחד אמר לי 'כמה אסיפות קמפיין ראית באזורים עניים מאוד? כלום. מועמדים לא הולכים לשם כי הם יודעים שהעניים לא מצביעים, אז הם מכוונים למעמד הפועלים הנמוך, שהוא טיפה מעל העוני הקיצוני'".

איך צריך למגר את העוני, לדעתך?

"ביטוח רפואי לכולם לפני הכל. הרפורמה של אובמה נמצאת בסכנת מוות, וכיום כבר לא נלחמים על ביטוח אוניברסלי לכולם, אלא רק על לא לאבד את מה שיש. מדינות שלא הסכימו לקבל את 'אובמה־קר' לא יכולות עכשיו לתת טיפול רפואי לעד 30% מהאוכלוסייה.

"בשלב השני הייתי מרחיב מאוד את אספקת תלושי המזון, זה קריטי לאנשים שעובדים במשרה מלאה אבל לא מרוויחים מספיק. הייתי מטיל מסים על העשירים, מקים תוכניות הכשרה להסבה מקצועית, מספק דיור להומלסים. כסף הוא לא הבעיה באמריקה, זה פשוט כשל מוסרי נוראי. שנים של סיבובים בעולם הקשיחו אותי, אני כבר לא נדהם ממראות, אבל אני כן נדהם מכך שמדינה שממש עכשיו נתנה 1.5 טריליון דולר הקלות מס לעשירים אומרת שאין לה כסף לדאוג לילדים רעבים. זה שובר לב".