התנאי לתקצוב מוסדות הפטור החרדיים: 55% לימודי ליבה

מדובר במהלך דרמטי עבור בני הישיבות הלומדים במוסדות הללו, אולם גם בו נרשמה "פרצה" מסוימת על מנת שהתנאים יוגמשו עבורם. בתקנות הוגדרו המקצועות הבאים כ"לימודי ליבה": עברית, מתמטיקה, תנ"ך, טבע, היסטוריה, חינוך, מורשת ופעילות גופנית. אך במקום לימודי אנגלית השכיחים במערכות החינוך הממלכתיות – הוגדרה "שפה נוספת". במלים אחרות, היא לא חייבת להיות אנגלית.

בנוסף לכך, למוסדות יוקצה תקציב נוסף לטובת שעות לימוד נוספות שיחולק דיפרנציאלית, כלומר בהתאם למדד הטיפוח (הנקבע על פי מפתח האשכול הסוציו-אקונומי שבו נמצא המוסד, ס"ק) וכן למספר התלמידים בכיתה. זאת באופן דומה לשעות הלימוד הנוספות המתוקצבות גם במערכת החינוך הממלכתית ביישובים מאשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים.

לצד אלה, המוסדות יחויבו ברישום התלמידים וכן בדיווח לרשויות מי לומד בהם. על רקע מקרי עבר, שבהם נמנעה קליטת תלמידים בשל מוצאם ומעמדם החברתי-כלכלי, המוסדות יחויבו להימנע מאפליה מסוג זה. אם מקרים מעין אלו יתגלו – משרד החינוך ישלול את מעמד הפטור ובכך את תקצוב המוסד.

חרדים (ארכיון) צילום: עמית מגל

לשם הגברת הפיקוח על מוסדות הפטור, יוגדל מספר הפקחים מ-12 ל-30 בכל הארץ. הם יקיימו בשגרה בקרה ופיקוח על תכניות הלימודים, התקנון הבית ספרי, רישום ונוכחות תלמידים ושגרת הלימודים. המוסדות אף יידרשו להעביר דו"חות כספיים בהתאם לדרישות המשרד או הרשות.

מוסדות הפטור הם מוסדות חינוכיים שהמדינה מכירה בתלמידיהם ככאלו בעלי אורח חיים ייחודי ועל כן מאפשרת פטור ממסגרת חובה ללומדים בהם. מדובר בעיקר בתלמודי תורה לבנים בחינוך היסודי החרדי, בהם לומדים תלמידים מכיתה א' עד כיתה ח'.

המוסדות הללו הוקמו עוד טרם קום המדינה ומעמדם עוגן בחוק לימוד חובה (משנת 1949), שהגדיר אך ורק את הפטור שמעניקה המדינה לאותם תלמידים שבחרו ללמוד במוסדות אלה על פני למידה במוסד מוכר. בשנת 2013 נערך תיקון לחוק לימוד חובה, אך לא הותקנו לו תקנות. בשנת 2016 תוקן החוק בשנית ולאחר מכן החל תהליך כתיבת התקנות עליהם. בסך הכל לומדים במוסדות הפטור כ- 51,000 תלמידם מתוך כ- 432,000 תלמידי המגזר החרדי.