במתווה הנכים המתגבש אין תמריץ מספק לצאת לעבודה

בזמן שסכום קצבת הנכים צפוי לעלות במסגרת מתווה הנכים המתגבש ב־82%, הדיסריגרד יעלה ב־26% בלבד ‑ מ־2,700 ל־3,400 שקל. משמעות המהלך היא יצירת תמריץ שלילי עבור הנכים לצאת לעבוד.

הדיסריגרד הוא רף שכר שממנו מתחילים לקזז בקצבה. לדוגמה, הכנסתו של נכה שעובד ומשתכר כ־2,700 שקל בחודש תגיע ל־5,000 שקל בחודש, שכן על משכורתו תתווסף קצבה בסך 2,300 שקל. אם ירוויח יותר, הקצבה תתקזז.

הפגנת נכים (ארכיון) צילום: הנכים הופכים לפנתרים

מדובר בנושא מורכב וטכני שעלול לברוח בשל כך מהעין הציבורית ולגרום לנזק חסר תקדים עבור הנכים, שוק העבודה, שילוב הנכים בחברה והמשק כולו. ישנו קונצנזוס שחובה להעלות את הדיסריגרד בהתאם להעלאת הקצבאות, על מנת לעודד את הנכים לעבוד ולשמר את אלו שעובדים בשוק העבודה. הראשון שהעלה את חשיבות המהלך הזה היה ירון זליכה, שהציב את הדרישה הבלתי מתפשרת להעלות את הדיסריגרד ל־5,300 שקל בראש סדר העדיפויות.

הכי קל ופופוליסטי להאשים כעת את האוצר. אך זו האשמה אווילית וצינית: האוצר הקציב מסגרת תקציבית שהיא חסרת תקדים מבחינה היסטורית ולפי אומדנים מעודכנים, עלול להגיע לכ־6 מיליארד שקל בשנים הקרובות. מטבע הדברים, ככל שמעלים את הדיסריגרד, יש פחות תקציב להעלות את הקצבאות. הכסף הוא אותו כסף ‑ אם מעלים את הסכום, מקטינים את המחיקה, ונותר פחות כסף לקצבאות.

זה זמן רב שהדיון סביב אחת הסוגיות החיוניות הכלכליות־חברתיות ביותר ‑ הקצאת המשאבים הציבוריים לאוכלוסיית הנכים בישראל ‑ הפך לקרקס עלוב, רווי ספינים, רדיפה אחרי קרדיט ואינטרסים פוליטיים. חוץ מההקצאה המקורית של 4.2 מיליארד שקל להגדלת ההקצאה הכללית, נראה שמהתוכנית נותר רצף של מהלכים שגויים וטעויות קשות.

למשל, כל התוכנית היתה יכולה להיות ממומנת על ידי ביטול הפטור הגורף ממס הכנסה לו זכאים הנכים בעלי ההכנסות הגבוהות, שמגיע כבר לכמיליארד שקל לשנה. אפילו נכה שמשתכר 50 אלף שקל לשנה ‑ פטור ממס לחלוטין לגמרי.

ביטול חלקי של הפטור היה חלק מתוכנית האוצר ‑ אבל גם הוא עף מהרשימה, משום שהדיון הועבר מהפקידות המקצועית לפוליטיקאים פופוליסטיים. ולבטל פטורים זה לא פופולארי.

בחוו"ד מיוחדת של ה־OECD סביב מתווה הנכים המתגבש בישראל, קבעו כלכלני הארגון באופן ברור כי כלל המשאבים צריכים להיות חלק מחבילה כוללת שחייבת לשים במוקד את סוגיית התעסוקה. אחרת, כל התוכנית עלולה להביא ל"ירידה בשיעורי התעסוקה והשתתפות בשוק העבודה בקרב נכים ובכך לפגוע באינטגרציה שלהם בחברה".

על מקבלי ההחלטות להבין שאי העלאת הדיסריגרד תפגע בנכים, בחברה ובמשק. מבחינה חברתית וערכית, שילוב של נכים בשוק העבודה הוא הדרך היעילה ביותר לשילובם בחברה. מבחינה כלכלית־תועלתנית, המשק הישראלי מאבד מדי שנה כ־5 מיליארד שקל כתוצאה מתת־העסקה של אנשים עם מוגבלויות. מכאן שההוצאה הכרוכה בהעלאת הדיסריגרד תביא גם הכנסה כלכלית וגם בשורה חברתית. פגיעה בדיסריגרד לא תיחשב לטעות ‑ אלא לפשע של ממש.