סודיות בנקאית – הסוף?
בתקופה האחרונה אנחנו עדים להתרופפות בסודיות הבנקאית וקורים מקרים בהם הבנק פונה לצד שלישי ומעדכן אותו על הנעשה בחשבון של לקוח שלו. מה ניתן לעשות?
רבים מאיתנו מכירים את הטלפון שמגיע ממנהל הסניף או פקיד הבנק שמתזכר אותנו נמרצות לסגור את המינוס בחשבון ולהעביר כסף במיידית. במקרה כזה, הבנק עושה שימוש מותר בפרטים של הלקוח ופונה אליו בקשר לקורה בחשבון שלו עצמו. אבל מה קורה כאשר הבנק פונה לצד שלישי, שאינו הלקוח, ומעדכן אותו במה שקורה בחשבון של לקוח הבנק? האם יש בכך הפרת סודיות בנקאית?
מקרה מעניין, העוסק בשאלה זו, מתנהל בימים אלו בבתי המשפט וממתין להכרעה שיפוטית, שעשויה להיות בעלת השפעה מטלטלת על כל תפיסת הסודיות הבנקאית וחובות הבנקים מול לקוחותיהם.
מנהל מחלקה עסקית של בנק גדול יצר קשר עם צד שלישי, חברה שהייתה הלקוח הגדול ביותר של לקוח הבנק ודרש, כי יעביר, באופן מיידי, את התשלום שהיה מועבר על ידי אותה חברה ללקוח הבנק מדי חודש. מנהל המחלקה אף טען באוזני החברה, כי במידה ולא יעביר את הכסף יסורבו שיקים בחשבון לקוח הבנק.
פניית הבנק הדאיגה מאד את החברה, הצד השלישי, והיא סיימה את ההתקשרות עם לקוח הבנק וסירבה להעביר אליו כספים. לקוח הבנק שאיבד את הלקוח הגדול ביותר שלו כתוצאה מפניית הבנק אליו, הוצא מהפרויקט, והדבר נודע לכל לקוחותיו וספקיו שמיהרו לדרוש את כספם. זאת מחשש כי מצבו של לקוח הבנק הנו כה רעוע שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו.
נוצרה מפולת שלג עצומה ולקוח הבנק – חברה פעילה ומרוויחה - הגיע להליכי פירוק.
החברה ובעלי מניותיה הגישו תביעה כספית נזיקית כנגד הבנק וכנגד מנהל המחלקה, באופן אישי, בגין התנהלות מנהל המחלקה העסקית שבהפרת חובת הסודיות הבנקאית, הפרת חובות אמון והתנהלות רשלנית ופוגענית.
עו"ד מיכל שחר איסוף מידע על לקוחות
הבנקים מחזיקים בידם מידע רב על לקוחותיהם, חברות, עסקים ואנשים פרטיים. המידע נמסר, מנותח, מקוטלג ונשמר בבנקים ונעשה בו שימוש לצרכי הבנק. השימוש במידע הנו לצורך דירוג לקוחות הבנק במטרה לקבל החלטה בדבר מתן אשראי ותוך ניתוח התנהלות הלקוח בחשבון. במקרים אחרים, הבנק מנסה לזהות מתי הלקוח נזקק לאשראי ולהציע לו בהתאם לצרכיו, כפי שהם מנותחים על ידי הבנק.
הבנק עושה שימוש במידע שהוא צובר גם במטרה לזהות מתי הלקוח עשוי שלא לעמוד בהתחייבויותיו, כדי שהבנק יוכל לפעול במטרה לגבות את כספו מיד עם הופעת סימנים המתריעים על כך.
שימוש נוסף שנעשה הנו ניתוח ופילוח הרכישות שהלקוח מבצע בחשבון, כאשר הבנק לומד את צרכי הלקוח, הוצאותיו והכנסותיו.מדובר במידע בעל ערך רב שנמסר על ידי הלקוח לבנק תוך שהלקוח סומך ידיו על הבנקים האמונים על שמירת המידע המצטבר על הלקוח. האמון מבוסס על ההסכם בין הצדדים ולפיו, מידע זה ישמש את הבנק לצורך התנהלותו מול הלקוח עצמו ולא יגיע לידיעת הכלל.
הסיבה שמלכתחילה לקוחות הבנקים בוחרים להעביר מידע כה פרטי על התחביבים, רכישות, הוצאות, הדברים הפרטיים ביותר, היא, כי הבנק מחוייב לסודיות בנקאית. בשם אותה סודיות בנקאית אנו מעבירים לבנק מידע סודי ופרטי רב באמון ובביטחון, כי פרטים אלו נשמרים בסודיות. הבנק עצמו מציג בפני לקוחו, כי כל הנמסר לו הנו פרטי וסודי וכי הבנק פועל להגנת פרטי לקוחותיו בכל דרך הנתונה בידו.
מאגר מידע עצום זה המצוי בידי הבנקים וכוחם הרב מול לקוחותיהם, בוודאי בהתחשב במידע הנאגר, מחייב את הבנקים לנהוג זהירות כפולה ומכופלת ביחס לשימוש שהם עושים במידע. השימוש במידע שלא לטובת ענייניו של הלקוח, מעורר שאלות קשות בסוגית הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט וליחסי האמון של הציבור במערכת הבנקאית.
מהי סודיות בנקאית על פי דין?
הסודיות הבנקאית מעוגנת בחקיקה מוקדמת ומקורות לה ניתן למצוא כבר בפקודת הבנקאות, משנת 1941 הקובעת, כי בנקאי לא יגלה ידיעה או מסמך שנמסר לו לפי פקודת הבנקאות.בנוסף, חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א (1981) קובע איסור על פגיעה בפרטיות של אדם, ובתוך כך, איסור פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם שנקבעו בהסכם מפורש או משתמע, איסור הפרת חובת סודיות שנקבעה בדין וכן, איסור על שימוש בידיעה על עניינים אלו ומסירתה לצד שלישי כלשהו.
חוק העונשין קובע אף הוא איסור על מסירת סוד מקצועי. שלושת דברי החקיקה קובעים סנקציות פליליות ובהן מאסר למפר את חובתו על פי הסכם זה.
חובת הסודיות הבנקאית הוכרה בפסיקה כשאובה מעצם טיב ההסכם שבין הבנק ולבין לקוחו ומאופי מערכת היחסים שבין בנק – לקוח. האמון שהלקוחות נותנים בבנק כי פעולותיהם ומצבם לא יועברו לצד ג' כלשהו הוא לב ליבה של מערכת היחסים בין הצדדים ועל כך, מושתת האמון המאפשר קיום של המערכת הבנקאית בכלל. (רע"א 1917/92, סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5), 764).
התרופפות ניכרת
בפועל, אנו רואים עוד ועוד מקרים המגיעים לבתי משפט שבהם הבנקאים חולקים, בחוסר שימת לב ואף במתכוון, את המידע הפרטי המופקד בידיהם, למרות חובת הסודיות המוטלת על הבנקים, על הסנקציות המתלוות להפרה כזו.
אחת הסיבות לכך, הנה תחושת חופש המידע וזרימת המידע המאפיינת את התקדמות הטכנולוגיה. היום, המידע זמין מכל מקום ובכל עת והמידע הבנקאי בתוך כך. הלקוח יכול לצפות בחשבונו באינטרנט, בסלולרי ולתקשר במיילים עם הבנקאי שלו.
סיבה נוספת לכך, הנה שיתוף מידע פיננסי סודי עם צדדי ג' לצורך מתן הלוואות לעסקים, למשל. עסקים וחברות הפונים בבקשות לקבלת הלוואות בקרן מדינה נדרשים להעביר מידע רב על העסק לצדדים שלישיים, הבודקים את מצב החברה או העסק, ומעבירים את ההמלצה לבנק דבר שיוצר תחושה מעוותת ומוטעית, כי המידע אינו סודי יותר. גם פרטיים מקבלים הלוואות במסגרת שיתופי פעולה של הבנקים עם חברות מימון וגם כאן, קיימת זרימת מידע לא מבוקרת.
חקיקה והסכמים בינלאומיים הדורשים גילוי מוגבר מהבנקים ובתוך כך חובת דיווח על לקוחותיהם עשויה אף היא ליתן הרגשה, כי הסודיות הבנקאית היא בגדר המלצה בלבד.
ועדיין, הגורם המרכזי להתרופפות ניכרת בשמירה על הסודיות הבנקאית הוא הגורם האנושי – הבנקאי בסניף. לא ברור מכוח מה הבנקאי טועה לחשוב, כי יש בידו לשתף צדדים שלישיים בקורה בחשבון הבנק של לקוח גורמים שלישיים. כך או כך, אם בשם הישראליות החברמנית שבדיבור ישיר ופתוח כביכול המאפיין את החברה הישראלית, ואם בשל העובדה, כי הבנקאי מעורב מאד בחשבון הלקוח וחש עצמו כמעין שותף, נצפים עוד ועוד מקרים שבהם הבנקאים פונים לצדדי ג', באופן יזום, ומעבירים מידע פרטי על הקורה בחשבון הלקוח, הכל בניגוד לחובת הסודיות הבנקאית.
התרופפות ניכרת זו נושאת בחובה סיכונים רבים. חשיבות שמירת הסודיות על המידע הפיננסי וההתנהלות בחשבון הנה קריטית ועשויה להוות, פעמים רבות, סיבה להתמוטטות עסק רק כי המידע הגיע לידיים לא נכונות.
שמירת המידע חשובה לא פחות גם ללקוחות פרטיים. בימים אלו, הוכרע מקרה שבו הבנק כמעט הביא לגירושי זוג בשל עדכון אחד מבני הזוג על חשבון פרטי שנוהל על ידי האחר.
הצורך באכיפת סנקציות בגין הפרה
מקרים רבים החלו מגיעים לבתי המשפט בדיון אודות הפרת חובת הסודיות המוטלת על הבנק, והנזקים העצומים שהדבר הסב לעסק או לחברה שמידע סודי שלה הגיע לידי צדדים שלישיים.
אין לומר כי הבנקים נטשו את חובת הסודיות הבנקאית שלהם חלילה, והם מכירים בחשיבותה העצומה ופועלים רבות לשמירה ואבטחת נתוני לקוחותיהם, למשל, בדרך השקעת סכומי עתק באבטחת המידע באתרי הבנקים. עם זאת, מומלץ לבחון חידוד הנהלים והחובות המוטלות על הבנקאים ובראשה, חובת הסודיות הבנקאית.
אי שמירה על חובת הסודיות תביא להתרופפות האמון של ציבור לקוחות הבנקים במערכת הבנקאית ועשויה לפגום באופן קשה במערכת זו, המבוססת, בראש ובראשונה, על אמון.
מעבר לדיון המשפטי המצומצם לכל מקרה ונסיבותיו, יש צורך באכיפת סנקציות בגין הפרת חובת הסודיות ועד לסנקציות הפליליות של מאסר. ידע מי שחושף סודות של אדם או חברה, כי קיימת משמעות הרסנית למעשיו לא רק עבור הלקוח הישיר אלא פגיעה עצומה באינטרס הציבורי הרחב של שמירת האמון במערכת הבנקאית, והוא עשוי לשאת עונש של ממש בשל התנהלותו העשוי להגיע, במקרים חמורים, עד למאסר.
באם לא תיעצר המגמה, יידרשו בתי המשפט למקרים כאלה יותר ויותר עד להתוויית התנהלות בנקאית נכונה תוך הטלת אחריות נזיקית ואף אישית על מי שמפר את חובת הסודיות הבנקאית.
עו"ד מיכל שחר, מנהלת משרד עו"ד בתל אביב המייצג חברות ועסקים ומשמשת בנוסף כיועצת המשפטית של לשכת היועצים העסקיים בישראל.
